על האש

השריפה בכרמל, שהחרידה את המדינה כבתה, מטחים קצרים של גשם הגיעו לבסוף, דווקא כשמכבי האש השתלטו על מוקדי השריפה הגדולים וכיבו אותם לגמרי, הגשם מצידו עזר לכבות כליל את השטחים העצומים של גחלים לוחשות ואדמה רותחת.

כעת מתמודדים תושבי הכרמל עם הנזקים העצומים שהשאירה השריפה מאחוריה, אחת מנפגעות השריפה היא מסעדת דוניה רוסה בכפר האמנים עין הוד, מסעדת בשרים דרום אמריקאית, שנפתחה בשנת 2003 על ידי דורון ואורי רוכפלייש, הנכדים של מרכוס ודוניה רוסה, זוג יהודים, ארגנטינאים, שגידלו בקר בחווה ענקית בארגנטינה. כאשר המסעדה נקראת על שם הסבתא, שהייתה מכינה מטעמים לכל המשפחה.

"ביום חמישי הבחנתי בשריפה לראשונה" מספר אורי רוכפלייש, "בשעה 11:00 הייתי בטכניון וראיתי עשן מיתמר מעל האוניברסיטה, בתחילה חשבתי שאולי האוניברסיטה נשרפת, אבל השמועות התחילו להגיד שהכרמל עצמו בוער, לא התרגשתי במיוחד, אנחנו בכרמל רגילים לשריפות שמתרחשות כל שנה, שנתיים". אורי שהיה בטכניון, בבר 'החונטה' אותו פתח לאחרונה ביחד עם שותפים מבית אורן, התחיל לקבל מהם טלפונים, "החבר'ה מהקיבוץ התקשרו ואמרו שזה נראה די רציני, הם רצו לגן הילדים כדי להוציא את הפעוטות ומנקודת התצפית שלהם הם דיווחו בבעתה שכזאת שריפה גם ותיקי הקיבוץ לא זוכרים".

ביום ה', היום הראשון של השריפה אורי רוכפלייש היה מוטרד בעיקר מהחברים בבית אורן שנשארו להלחם באש, ביום ו' הגיעה החרדה גם אליו, "אחי שנשאר בדוניה רוסה סיפר שהוא ועוד כמה תושבים מעין הוד נשארים כדי להלחם בלהבות, החשמל נותק, הסלולרי של אחי הלך ונכבה ובשישי בחצות גם השידורים בטלוויזיה פסקו, נכנסתי לחרדות עצומות, דאגתי בראש ובראשונה לאחי, אבל גם למסעדה, הוא עוד היה יכול כמובן להתפנות אבל פחדתי שהמסעדה תישרף לגמרי, באמצעות הסלולרי שלי נכנסתי למצלמות הוידאו שמחוברות למסעדה, הן עובדות על בטריות ומתבססות על אור אינפרא אדום, גם כשיש חושך מוחלט במסעדה, עדיין תאורת הרחוב נכנסת ואתה יכול לראות משהו. הפעם לא ראיתי כלום! חושך! אני מסתכל במסכים ולא רואה דבר, התחלתי לחשוב שהמצלמות נמסו או נשרפו ביחד עם המסעדה, אבל פתאום שמעתי את הצליל של אזעקת המקרר" מספר אורי ומתכוון למנגנון ההגנה. למקרר הבשרים יש בקרת טמפרטורה, כאשר זאת מתחילה לעלות מעל למותר, האזעקה מופעלת באמצעות צפצופים קצובים, "נצמדתי לצליל האזעקה, כאילו הוא מדמה את דופק המסעדה, שמעתי רק אותו ואמרתי לעצמי שזה אומר לפחות שהמצב די תקין והמסעדה חיה וקיימת, וכשעלה בוקר יום שבת, הבנו שעין הוד לא נחרבה כליל כמו שאמרו השמועות, וחיכינו שנוכל לחזור ולאמוד את הנזקים". 

אורי חזר לעין הוד, שמח לגלות שמרכז הכפר העתיק לא נחרב וניגש למסעדה שעמדה שלמה במקומה, "במסעדה שרר בלאגן עצום, מאות קילו של בשר שכבו במקררים שלא פעלו כבר שלושה ימים, הכל היה מהול בריח של עשן, ואפר שהגיע מהכרמל פוזר בכל מקום, בהשגחה וטרינרית השמדנו 900 קילו של בשר איכותי, זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי כמה בשר אנחנו מחזיקים במסעדה, יש בשר במקרר הגריל, ויש במקרר המסעדה ויש לנו כמובן גם מקרר ליישון הבשרים, אבל אף פעם לא ערמנו את כל הבשר בבת אחת, נדהמנו גם אנחנו מהכמות העצומה".

לאחר השמדת הבשר פנו האחים רוכפלייש לניקיון המסעדה, "הצוות שלי חימם את הלב, כל המלצריות ואנשי הצוות הגיעו כדי לעזור ולנקות, בשלב מסוים כבר הודעתי שאין צורך בכל כך הרבה אנשים, והיום אנו עומדים לפתוח אותה בשנית".

אורי יודע שהנזק הוא עצום אבל גם הוא מבין שבחיים הכל יחסי, "אנחנו נאלצנו להשמיד בשר במאות אלפי שקלים, אבל בשר אפשר לרכוש מחדש, יש לנו פה חבר שהיה לו אוסף עצום של ספרים נדירים שנהפך לאבק, אנשים איבדו בתים, ואתה יודע מה, גם הם מבינים שהכל יחסי ומסתכלים על המשפחות השכולות ומבינים שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע גם מבחינתם".

הכי חשוב מבחינת האחים רוכפלייש שאנשים יבינו שהמסעדה חיה וקיימת, "התחיל פה רב סרן שמועתי, קולגות ממסעדות התקשרו אלי כדי לנחם אותי על שריפת המסעדה, אבל היי, היא לא נשרפה ואנחנו פתוחים כרגיל כבר היום, מהמרפסת היפה שלנו שפונה בדיוק לרחבה הגדולה של מרכז הכפר, אי אפשר לראות שהייתה פה שריפה בכלל, כולם מוזמנים אלינו, היום יותר מתמיד הקלישאה "עסקים כרגיל", היא נכונה".  

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי