לא מה שחשבתם

"זה לא רע כשהחיים מפתיעים אותך מדי פעם", אמרנו לעצמנו בדרך הביתה, על בטן מלאה כשחיוך מרוח על פנינו. שלוש שעות קודם לכן, עוד חשבנו שאנחנו יודעים הכל, שכבר הכרנו כל מקום ששווה ביקור ושטעמנו את כל מה שכדאי לטעום. ואז הגענו ליהוד.

יהוד. העיר שעד היום עשתה לי בעיקר אסוציאציות של כדורגל משנות השמונים, זו ששמעתי כבר שנים עד כמה התפתחה אבל מעולם לא טרחתי לבדוק את העניין בשטח. שם, באיזור התעשייה שאכן התפתח עד מאוד, מצאנו את מסעדת זינק. מאותו ביקור, יהוד היא עדיין עיר שמזכירה לי כדורגל משנות ה-80 אבל גם אחלה אוכל.

מכל וכל
שפע חניה יש באיזור הזה, שבצהריים שוקק היי טק ובערב מתפנה להאכיל ולהשקות את בלייני הסביבה. ההפתעה הראשונה חיכתה לנו כבר כשיצאנו מהאוטו, כשמרחוק אפשר היה להבחין שהרבה מקום פנוי אין בזינק, למרות שמדובר באמצע השבוע. דבר כזה ראינו עד אז רק בתל אביב, ותסלחו לי על האליטיזם.

עברנו ליד שולחנות עמוסים ובדרך נתקלנו לפחות בשני ימי הולדת שנחגגו מכל עבר. הבלונים המריאו ונעצרו בתקרה, חדר ה-VIP היה מלא בחבורה מתפקעת מצחוק ומסביב לבר זוגות זוגות – של אנשים, צלחות, כוסות יין ושוטים של אלכוהול מכל הבא ליד. תפסנו שני מקומות על הבר והשתלבנו די מהר באווירה.

עניינים משפחתיים
זינק, האחות החדשה יחסית של המסעדה הוותיקה בקרליבך תל אביב, מארחת את כל שכבות הגיל אבל מצליחה לספק הרגשה צעירה. אולי בזכות העיצוב המודרני, המוסיקה הבולטת שעדיין מאפשרת לדבר או הבר הענק בלב המקום. אולי זה השילוב של הכל ביחד. הרגשנו טוב, כמו בבילוי לילי שלא עשינו מאז שהפסקנו להיות בני 20 פלוס.

אחרי שוט של אשכוליות אדומות עם חיזוק של קצת וודקה באדיבות הברמן, נתנו מבט בתפריט ויצאנו לדרך. פתחנו עם כנפי עוף ברוטב תאילנדי (32 ₪) שהיו עשויות מצוין עם רוטב עשיר אבל לא משתלט מדי. המנה הראשונה הנוספת, עם זאת, בכל זאת הצליחה לעקוף את הכנפיים בסיבוב, כשמתוך קטגוריית הטאפאס בתפריט שלפנו צלחת של פטריות מטוגנות (25 ₪). ההברקה במנה הייתה ספייסי מיונז שעיטר את כולה והעניק לה את טעמה הייחודי. מדובר גם במנה גדולה יחסית למנת פתיחה ויחסית למחירה השפוי עד מאוד.

שמחה של כולם
נראה שלכל תושבי האזור היה יום הולדת באותו ערב, כי השולחנות הארוכים שלידנו התפנו והתמלאו בחוגגים ובבלונים יותר מפעם אחת. המלצר הקפיד לפנק את ילדי היומולדת בקינוח, ואנחנו פונקנו במנות עיקריות בדיוק כשהרעב התחיל להציק. האישה התלבשה על פטוצ'יני קרבונרה (63 ₪) - פסטה עם רצועות חזה אווז מעושן ופרמז'ן ברוטב שמנת ואגוז מוסקט. כמו עם הכנפיים, גם הפטוצ'יני לא שחה מדי ברוטב ואפשר היה ממש להרגיש את הטריות של הפסטה - אלמנט קריטי בהצלחה של מנה כזו.

על ההמבורגר זינק פרימיום (63 ₪) שמעתי עוד לפני שכף רגלי דרכה במסעדה, אז שום דבר לא היה יכול לעצור בעדי מלנסות. גם הברמן/ מלצר המליץ בחום והטעם העסיסי נתן את האישור הסופי לבחירה. 300 גרם של בשר בקר מעורב עם כבש הורכבו לכדי קציצה שטופלה כראוי ובמידת עשייה נכונה. לא יבש, לא מדמם. בדיוק באמצע. לצד ההמבורגר הגיע גם צ'יפס, שהוגש בכלי מתכת חביב ולא שגרתי, שדי מהר נותר מיותם מאותו צ'יפס. בעידן ההמבורגריות למיניהן, גם המחירים כבר הספיקו להרקיע שחקים והזינק פרימיום לא נופל מהם בטעם אבל לא נסחף במחיר.

סיום מתוק
כשהבטן מלאה שותים תה, את זה למדתי תוך כדי תהליך ההזדקנות. אז שתיתי כזה, עם נענע (11 ₪) וכדי שיהיה לתה במה לטפל, התמלאנו עד תום גם בעזרת עוגת שוקולד שחיתות חמה (34 ₪), שהוגשה עם כדור גלידה וניל וסיפקה סיום טוב ומתוק לערב טעים ובעיקר מפתיע.

רבע שעה מתל אביב, ליהוד יש הרבה מה להציע. מה שחשבתי על העיר הזו ומה שהכרתי עד אז נעלם כלא היה. יהוד וזינק, כך מסתבר, התפתחו מזמן לשלל כיוונים מרתקים. זה הייתי אני שהיה זקוק למעט יותר זמן כדי להתפתח.

אז מה היה לנו?
כנפי עוף - 32 ₪
פטריות - 25 ₪
פטוצ'יני קרבונרה - 63 ₪
המבורגר זינק פרימיום - 63 ₪
עוגת שוקולד שחיתות חמה - 34 ₪
תה - 11 ₪
מים מינרליים - 11 ₪ (X 2)
סה"כ - 250 ₪ לזוג

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי