במרינה על הגריל

ערב יום חמישי בעיר הנופש אילת. על פניו מצב אידיאלי, אבל לא בהכרח אם היא עיר מגוריך ואתה ניאלץ לעבוד כמו כולם בזמן שהתיירים נופשים על החוף. כן, זה נכון, אני אילתי גאה וכשאני רוצה לצאת לחופש אני מצפין לאיזה צימר טוב או לוויקנד ברודוס, אז אחרי שבוע עבודה עמוס הגיע הזמן לסכם אותו עם איזו ארוחה טובה.

על פניו בעיר הנופש תוכלו למצוא תשובה לכל דרישה קולינרית, אך לרוב מדובר במסעדות וותיקות שכבר איבדו ממעופם או מקומות חדשים שטרם גיבשו זהות. הפעם יצאתי עם קולגה וותיק לטיילת המלך שלמה וממש שם בפינת הרחוב, חיכתה לנו הפתעה שלא דמיינו שנמצא כמותה באילת – מסעדת מרינה גריל. 

על העיצוב, האווירה וכל השאר
יכולתי לפתוח כאן ולספר על העיצוב המודרני, הפשוט והמרווח, על הנוף הנשקף מהחלונות הגדולים למרינה וללגונה הצפונית, על השירות האדיב והנפלא ועל האווירה האירופאית כמעט השוררת במקום, אך כל אלה מהווים רקע חיוור לגולת הכותרת של המסעדה והוא חד משמעית האוכל, האוכל ושוב פעם – האוכל.

מדובר במסעדת בשרים ברמה שאינה נופלת מכל מסעדת גורמה תל אביבית ולבטח עולה על מרבית המסעדות הקיימות באילת. לאחר כשנתיים בעיר בהן ביקרתי לא מעט מסעדות, הופתעתי לגלות פנינה אמיתית שבהינף מזלג וכוס יין, לא רק שהתווספה לרשימת המסעדות הקבועות שלי, אלא גם התברגה מיד בראש הרשימה.

ולפיכך נתכנסנו
פתחנו את הערב במנות ראשונות מעולות – חברי הזמין שקדי עגל באסכלה בליווי מחית אפונה, עדשים שחורות וקונפי עגבניות. למרבה ההפתעה אין מדובר בשקדי עגל רגילים, כי אם במנה קלילה וחמצמצה שנמסה בפה ומשאירה טעם של עוד. אני בחרתי בספיישל השף – סביצ'ה דניס בליווי בצל סגול, עגבניות קלופות, אשכוליות אדומות ושאר ירקות, ששינתה את כל מה שחשבתי שידעתי אי פעם על סביצ'ה. נתחי הדג היו טריים, עבים מעט ופריכים, בעלי טעם מעודן ונטולים לחלוטין ארומת "ים" האופיינית כל כך למנה זו. חברי שבדרך כלל אינו נוגע בדג לפני שנצרב כהלכה, לא האמין לבלוטות הטעם שלו שדרשו רק עוד ועוד ממנה מיוחדת זו. את המנות ליווינו בכוס יין הבית מרלו שיראז קברנה של יקב יתיר וכל מילה נוספת מיותרת.

הסוד השמור
בעודנו מתענגים על המנות הראשונות, צדה את עינינו מנה נוספת בתפריט – כבד אווז צרוב בגריל, עם ערמונים מזוגגים ורוטב פורט. עליי להודות כי אינני חסיד גדול של כבד אווז אך לאור הצלחת המנות הראשונות החלטתי לחרוג הפעם ממנהגי. מדובר במנה מתקתקה וייחודית שגרמה לי סוף סוף להבין על מה כל המהומה, ובנוסף אף התברר לי כי היא מוגשת בליווי כוס יין מוסקט צונן, דבר שהפך אותה באחת לדיל המנצח של המקום. לסועדים האילתים מצפה הפתעה נוספת בדמות 15 אחוז הנחה על כל התפריט, שהם הרבה יותר מהמקובל בשאר המסעדות בעיר.

תאוות הבשרים
כפי שוודאי הבנתם, לא ממש סבלנו עד כה אך כמו כל מסעדת בשרים משובחת, גם כוחה של מרינה גריל נמדד במנות העיקריות שלה. השף רן מועלם, מסעדן עתיר נסיון שיובא במיוחד מהרי ירושלים כדי ללמד את האילתים איך מכינים בשר, הוציא למעננו צלע עגל בהירה ועסיסית בליווי ירקות ופילה בקר מעולה (עליו עוד יסופר בהמשך), שהונח על לבנת תפוחי אדמה, פטריית פורטבלו וירקות העונה. לאחר שטעמנו מן המנות, לא יכולנו שלא לתהות כיצד הוא עושה זאת, איך מצליח השף להוציא תחת ידיו מנות פשוטות לכאורה בשינוי מפתיע ונדיר כל כך. על פניו ברור כי מדובר בשילוב של בשר מעולה, מרכיבים טריים ותיבול מעודן, אבל אנחנו יודעים שפשוט מדובר בקוסם. מרכיבים טריים יש בהרבה מקומות, אבל רן מועלם יש רק אחד.

כוכב הערב
לאחר המנות הראשונות התלבטנו קשות במי לבחור כמנה המנצחת של הערב וצלע העגל רק הקשתה עלינו יותר. למזלנו, ברגע שטעמנו מפילה הבקר כל לבטינו היו כלא היו. מדובר בנתח בקר מיושן ומוכשר במקום, העשוי באופן מדוייק ומביא אל החך חגיגת טעמים מענגת. לא יודע מה סיפרו לכם על שאר המסעדות באילת, אבל כזה סטייק לא תמצאו בשום מקום אחר.

על גאווה ודעה קדומה
כן כן, עד לפני שבוע חטאתי גם אני באמונה ש"קינוח טוב לא יכול להיות פרווה" ובפעם המי יודע כמה באותו ערב התנדפה גם אמונה זו. מרינה גריל הצליחה להאיר את עיני עם מרנג שכבות השוקולד ואגוזי הלוז, שהזכיר יותר עוגת שכבות קיצית מאשר את הקצפיות מהחתונה של בת - הדוד. גספצ'ו המנגו שלווה בכדור סורבה קוקוס, היווה שילוב מנצח בין חמצמצות למתיקות ושיפר רבות את טעמו של הכובע אותו נאלצתי לאכול.

חשבון בבקשה
זוג כוסות מרלו שיראז קברנה של יתיר – 36 ₪ כל אחת
סביצ'ה דניס – 58 ₪
שקדי עגל – 80 ₪
כבד אווז צרוב בגריל – 90 ₪
פילה בקר – 115 ₪
צלע עגל – 120 ₪
מרנג שכבות עם שוקולד ואגוזי לוז – 30 ₪
גספצ'ו מנגו – 30 ₪
סה"כ - 595 ₪

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי