איטליה לי ולך

אתמול הייתי מורעב כמו שלא הייתי מזמן. רצתי כל היום מפגישה לפגישה ויצא שהדבר היחידי שהכנסתי לבטן היה קערת קורנפלקס. ובננה. אולי יש דוגמניות שזה היה מספיק להן, אבל בפעם האחרונה שבדקתי היו חסרים לי כמה נתונים. ועודף בנתונים אחרים.

בניסיון להקל על הרעב עם משהו שאי אפשר להכין בבית (כי למי יש כוח) ועל הדרך לפתור את בעיית ה"חברה שלא מתה על בשר", "התפשרנו" על האופציה האיטלקית. מה שלא הייתי מוכן בשום פנים ואופן להתפשר עליו הייתה האיכות והשירות ובהפגנתיות כיוונתי את הג'י פי אס למסעדת ג'ויה בסינמטק.

תחילתה של ידידות מופלאה
הגענו למקום מלאי תיאבון אך מרוצים שמצאנו חניה קרובה (יש מספר חניונים קרובים למסעדה אם לא תמצאו חניה ממש ליד). מיד כשנכנסנו התקבלנו בחיוך על ידי שגיא, אחראי המשמרת, שלאורך כל הערב התרוצץ במקום ודאג לשביעות רצונם של כלל הסועדים. היות ולגברת היה קצת קריר התיישבנו בחלקה הפנימי של המסעדה, למרות שהמקום מתהדר גם במרפסת מרשימה המשקיפה לרחוב הארבעה ומומלצת בחום לימי הקיץ שעוד לפנינו. ממקומנו יכולנו לצפות בהנאה בבר המרכזי על מגוון המשקאות המקיפים אותו ובטאבון הגדול בו מכינים חלק מהמנות. במידה וכל השולחנות תפוסים (כפי שקרה דקה אחרי שהתיישבנו), הבר נראה אופציה לא רעה בכלל. 

לא עברה דקה ולשולחננו הגיעו שתי כוסות גרניטה לימונצ'לו, תוצרת בית כמובן. נראה שמישהו פה יודע מה הוא עושה. שנייה לפני שהתחלתי לנשנש את העציץ הקטן שעיטר את מרכז השולחן הזמנו את המנות ראשונות. הגברת הזמינה ארנצ'יני - כדורי ריזוטו במילוי גבינת פקורינו עם צ'ילי, נענע, ופרמז'ן ואני הזמנתי את טארט הבצל. הארנצ'יני היו מעולים אבל על הטארט אני חייב לפרט: חתיכות בצל בשרניות במיוחד, מקורמלות בחמאת מרווה עם קרם פרש היו אחד הדברים הכי טעימים שאכלתי אי פעם! כששרון מנהל המטבח הגיע לשאול איך היו הראשונות, היה קשה לענות מי מאיתנו הזמין מנה מוצלחת יותר.
ניצוצות של אהבה
אחרי שטרפנו עד תום את המנות הראשונות התפנינו לדון בעיקר. נראה שלמרות שהמקום היה מלא, השולחנות כולם טופלו באדיבות ובחיוך על ידי צוות המלצרים וגם אלינו הגיעה המלצרית עוד לפני שהרמנו מבט, כאילו קראה את מחשבותינו. אחרי שהזמנו עבר לידינו מלצר מחויך עם 300 גרם אנטריקוט. אני מודה שכשהמלצרית שלנו דיברה על המנה הייתה לי התלבטות אמיתי ובסוף החלטתי לבחור במשהו איטלקי יותר, כיאה לרוח המקום, אבל רק כשהסטייק הזה עבר לידי, הבנתי שלא תהיה לי ברירה אלא לחזור לג'ויה פעם נוספת במיוחד בשבילו. עם זאת, לא יצאתי בידיים ריקות (מבשר) וקיבלתי את קצ'אטורי האנטריקוט שהזמנתי. פסטה עם חתיכות אנטריקוט, פטריות, חזה אווז, יין אדום, בצל, פטרוזיליה ושום. אפילו בזמן כתיבת שורות אלו אני נהיה רעב שוב. הגברת הזמינה טורטליני ערמונים (עם תוספת חזה אווז) על מצע קרם ארטישוק ירושלמי, מנה מדהימה ששמה עובר מפה לאוזן בקרב החברים שכבר היו וממשיכים לחזור.

בגלל שהייתי חייב לטעום קצת מהמנה שלה, היא החליטה לטעום משלי אבל היות והיא לא מתה על בשר, הנחתי שזה לא מזיק. למרבה הפתעתי היא ממש נהנתה מהמנה ולרגע חששתי שנדיבותי תעלה לי בחתיכות האנטריקוט שפוזרו בנדיבות במנה. באמת שמעולם לא ראיתי אותה נהנית כל כך ממנה שכוללת בשר בקר. בסופו של דבר חששי התאמת והחלפנו בין המנות - אני אכלתי את הטורטליני והיא - עם האהבה החדשה שלה. מי יכול להאשים אותה? בניגוד לרוב מנות הפסטה שכוללות אנטריקוט, הפעם הבשר היה רך ועסיסי והשתלב מעולה עם הרצועות האיטלקיות. מנה מנצחת ללא ספק.
נשיקה מתוקה
לקינוח ולמרות שכבר היינו מפוצצים, הזמנו את הטירמיסו ואת עוגת הגבינה והפירורים. המלצרית חייכה לעברנו מבט מבין. בהסתכלות לאחור, אני לא באמת מבין איך הרגשנו כל כך מלאים ויחד עם זאת טרפנו את הקינוחים כאילו לא אכלנו בכלל. עוגת הגבינה התהדרה בתחתית בצק דקיקה ומקורמלת שהוסיפה המון והטירמיסו, לפי עדותה של הגברת, היה טעים לא פחות.
בדרך הביתה חשבתי הרבה על איטליה ועל האיטלקים. ניסיתי לדמיין איך אראה בחליפה מחויטת ושאולי יהיה דווקא מעניין ללמוד את השפה. רציתי לשאול את דעתה של הגברת אבל היא כבר הייתה רחוק משם, מטיילת באיטליה משלה, בחלומותיה.

חשבון בבקשה
חצי גולדסטאר - 28 ₪
מים מינרלים - 12 ₪
ארנצ'יני - 34 ₪
טארט בצל - 39 ₪
טורטליני ערמונים - 68 ₪
קצ'אטורי אנטריקוט - 76 ₪
טירמיסו - 39 ₪
עוגת גבינה פירורים - 39 ₪
סה"כ - 335 ₪.


*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי