צרפתייה במצפה

בשנים האחרונות גדלות הסיבות להגיע לביקור במצפה רמון, אווירה חדשה של יצירה, תיירות, יוקרה וקולינריה פוקדת את האזור. אחד החלוצים בתחום הוא ארנו, שלפני 4 שנים פתח את מסעדת “Chez Eugene" ברובע דרכי הבשמים במצפה רמון, שמספק לבדו סיבה מספיק טובה לקפוץ לביקור.

הסיפור של ארנו לכשעצמו מצדיק כתבה שלמה, אך כדי לתמצת את עיקרי הדברים – מדובר בבחור שעלה מצרפת לפני שבע שנים, עזב עיסוקים קודמים בתחום התעשייה והחליט שהמקום בו הכי נכון לו להגשים את עצמו ואת חלומו על פני כדור הארץ נמצא במצפה רמון. אליו, הביא את התרבות הקולינארית שספג לאורך חייו בצרפת.

היה היה
בתחילת דרכה יובאו רוב חומרי הגלם של המסעדה אך עם השנים נוצר תהליך מרתק של מיזוג תרבויות, כשארנו נחשף ממקור ראשון להתפתחות הקולינרית המואצת שחלקה מתרחשת בחוות בודדים בדרום הר הנגב. בין אם מדובר בגבינות ויוגורטים בייצור עצמי ובין אם בתבלינים, ירקות ודגים מברכות הדגה בקיבוצי הדרום, השפע שם, רק תבחר.

קיימת אנומליית תחושות שמלוות את הנסיעה בערב חמישי למסעדה צרפתית במצפה רמון. הרבה חושים במהלך הנסיעה שולחים מסרים חוששים, בעיקר נובעים מסטיגמות וקונוטציות הקושרות את צמד המילים מצפה רמון וקולינריה. מעניין לגלות שקטע הנסיעה עד לרובע הבשמים למעשה, מכין את החושים וגורם לך לפקפק באותן דימויים איתם יצאת מהבית. הנסיעה בעיקולי הדרך דרומה בעונה זו של השנה כשצבע השמיים מחליף צבעים במהירות מכחול לכתום, כשמידי פעם מבצבצות להן חוות הבודדים של חלוצי הנגב, נראית לעיתים כמו חלום או ציור אימפרסיוניסטי.

הלב הפועם
כשנכנסנו ל- Chez Eugene הי ברור מיד שהעיקר במקום הוא האוכל. התפאורה מוקפדת וחדשנית אך עם זאת פשוטה, אין מפות על השולחן וגם לא כוסות יין וסכום ערוך ומוכן. אני חייבת לומר שאני לא בטוחה אם זה הופך את האווירה לטובה יותר או פחות, מה שבטוח, שזה גורם לך להתרכז במה שחשוב. מדובר בדבר חשוב מאין כמוהו כשמסתבר שהמסעדה עובדת בסופי שבוע בלבד - חמישי עד שבת ומשמשת את מבקרי האזור ואורחי מלון הבוטיק של ארנו הצמוד למסעדה.

על החוויה הקולינרית מנצח השף הצעיר והמבטיח שחר דבח, שדרכו הקולינארית הארוכה אותה הספיק לעבור בתקופה כה קצרה מצביעה על נחישותו, יכולותיו ומסירותו. לא סתם היה דבח ידי הזהב של מסעדת מסה ובין הראשונים להתנסות בתחום הבישול המולקולארי בקופנהגן. שאר העובדים הינם גאווה מקומית, כולם תושבי האזור, שעוקבים אחר סטנדרט ברור ומוקפד של חוויית שירות.

יין לפני מטעמים
את החוויה פתחנו עם בקבוק יין אדום של קברנה סירה 2009 שהגיע הישר ממטעי הכרמים של ארנו בדלתון. זהו יין פירותי ועדין שפשוט היה כיף לשתות. בדרך כלל לא תמצאו אותי מסיימת בקבוק שלם אך העובדה שעשינו זאת כבר מעידה רבות.

למנה ראשונה הזמנו ביצה עלומה על פולנטה מתירס אמיתי בשמנת עם נגיעות של פטריות כמהין (47 ₪).. בישול הביצה נעשה בשיטה במולקולארית ובשילוב פולנטת התירס מדובר במנה מנצחת. הוא שילוב מנצח.
בנוסף הזמנו סלט עלים ירוקים חמצמץ עם אגוזים, אגסים, יוגורט וגבינת קממבר מחוות נאות באזור, שהיה מרענן, פשוט ומדויק (52 ₪).

מנה מנצחת
אל מנת הקפרזה האיטלקית עם האנשובי שהוגש בצדה (51 ₪) פחות התחברתי אבל בן זוגי טרף אותה מיד, תוך ציון שחומרי הגלם המעולים מורגשים. ארנו לא הסכים שנוותר על קרפצ'יו דגי הים שעשוי מברמונדי עם ארטישוק, פלפלונים ממולאים בגבינה, וזיתי קלמטה (67 ₪). שילוב דג הברמונדי האוסטרלי שגדל בבריכות משאבי שדה הוגש בצבעוניות כה ססגונית ובשילוב שמן הזית המקומי, משאיר אותך נפעם אל מול הקלות בה ניתן להפיק תוצאה כה איכותית.

למי שאוהב פיקנטיות אסור לוותר על נקניקיות המרגז עם גלידת החרדל (57 ₪) שמופקת בייצור עצמי ומוגשת על וופל בלגי. השילוב בין חומה של הנקניקייה, שלא ברור אם לא נובע גם מחריפותה, לבין הקור של הגלידה יוצר שילוב מעניין. למנה עיקרית הצטווינו לקחת את פילה הברמונדי בשילוב עם ירקות מוקצפים וקרם כרובית (112 ₪), כשגם פה הורגשו חומרי הגלם המעולים, מיעוט התיבול והתחכום שייצרו מנה פלאית

נשיקה מתוקה
לקינוח לקחנו את עוגת הגבינה עם פירות היער וסוכריות הגומי. הגשתה בתוך צנצנת זכוכית הייתה מפתיעה ומתחכמת שכן היא מחייבת אותך לעבור דרך כל שכבות הקינוח כל ביס וביס. בשורה התחתונה – אוכל טעים מאוד שמשלב אהבה צרפתית בשילוב חומרי גלם מהארץ. טעות שלא לקחנו חדר במלון.

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי