ארבע אהבות וברילוצ'ה אחת

אם היו אומרים לי שבוצ'רי דה ברילוצ'ה נמצאת במרחק נסיעה של עשר דקות מביתי, הייתי צוחקת צחוק גדול. בסופו של דבר צחקתי, אבל מסיבות אחרות. ביום ראשון האחרון הגענו, ל' הקבוע ואני, למסעדת בשרים חדשה בניחוח ברילוצ'ה. מסתבר שרמת החייל הופכת לפנינה קולינרית ששווה לבקר בה, למרות העובדה שרחוב הברזל הפך חד סטרי וזה ללא ספק מבלבל. כקונדיטורית חולת מתוקים ברילוצ'ה תמיד נקשר לי עם שוקולד, אלא שהמקום החדש חשף בפנינו את העובדה הקסומה והחשובה שבוצ'רי דה ברילוצ'ה מתמחה בלא פחות מאשר ארבעה תחומים: שוקולד, בשר, גלידה ויין. מי  צריך יותר מזה?

בפתח הדלת, מבלי שהספקתי לצייץ, התגשם חלום מספר אחד; הגישו לי טעימה של שוקולד מברילוצ'ה. מי שמבין קצת בשוקולד, יודע ששוקולד צריך להיות גם וגם וגם; גם בעל צבע אחיד וברק, גם מתפצח לנו בעדינות בחלל הפה וגם נמס אחר כך ברוך על הלשון ומשאיר ארומה (וחלילה לא שומניות). החומר מברילוצ'ה עמד בגאווה בשלושת התנאים והחיוך שלי התחיל להתרחב.

הגשמת חלומות זה כאן
החלום השני התגשם בדמות יין הבית, בלנד קברנה פטיט סירה של תשבי, שהתיישב לו ביד שלי ומיאן להיפרד לשעה הקרובה. יין עדין אבל עם טעמים שנשארים, בדיוק כמו שאני אוהבת. החלום השלישי הופיע בדמות חלון תצוגת הבשרים שפער לשנינו את הלסת וכמה שנלחמתי בעצמי, לא יכולתי שלא להיצמד לשמשה ולבחון כל נתח לעומק. מדובר במבחר מכובד ביותר של נתחים, גם כחולים-לבנים משויישים להפליא מרמת הגולן וגם נתחים מכובדים מארגנטינה, גם קציצות ביתיות וגם שלושה סוגים מפתים במיוחד של נקניקיות הבית בשלושה גיוונים: רגיל, פיקנטי ועם גבינת רוקפור. אלא שחוץ מחלון תצוגת בשרים, מדובר גם בקצביה של ממש. אפשר לקחת הביתה מהמבחר הנפלא ובסלון הביתי להרגיש מינימום בסלון של מסי. החלום הרביעי היה המיוחד מכולם, בעל המקום הסכים להכניס אותנו לשבריר שנייה למקרר הבשרים ושם עמדנו באמת פעורי פה. נתחי אנטרקוט וטיבון נתלו בגאון מהתקרה והריח היה משכר. אחרי שהישרנו מבט עם הנתחים, מיהרנו לשולחן.

יחסית ליום ראשון, המקום המה אדם ואנחנו השתדלנו לארגן לעצמנו בזריזות הזמנה של פלטת בשרים ארגנטינאית לשולחן. לראשונה לקחנו כבד אווז על שערות קדאיף ברוטב ציר בקר עם נגיעות שוקולד ולימונצ'לו (52 ₪) לצד פוקצ'ת הבית (14 ₪). הטעמים היו מעניינים - כבד אווז שהשקו אותו בעדינות בלימונצ'לו ולסיום גם מרחו אותו קלות בשוקולד איכותי - מיוחד, והכי חשוב - משתלב נפלא וטעים. לעיקריות פתחנו בצלע טלה (43 ₪ ל-100 גרם) שפשוט היה קשה לעמוד בפניה ולצידה בחרנו בנשנוש של טי-בון טלה (32 ₪ ל-100 גרם). כנתח עיקרי בחר ל' סינטה משויישת ביופייה 280 גרם (37 ₪ ל-100 גרם) ואני בחרתי בנתח אנגוס ארגנטינאי שקרץ לי, 280 גרם (45 ₪ ל-100 גרם). מדיום בבקשה.

עיקר העניין
הבשרים מגיעים על גבי גריל ארגנטינאי לוהט ולצידם תוספות משתנות. נהנינו מפירה נימוח וירקות מגוונים קלויים קלות על הגריל. הצלעות היו מהטעימות שטעמנו אבל את זה קבענו בטרם טעמנו מהנתחים המרכזיים. ל' הכריז שהסינטה הייתה יחידה ומיוחדת ואני לא יכולתי להפסיק לפאר את האנגוס שהיה מבחינתי באמת גולת הכותרת של כל האירוע. מדובר כנראה במקום שמבין מה הוא עושה. הנתחים מיושנים בדיוק במידה כך שמתקבל נתח נימוח שבאמת קשה לעמוד בפניו. תאוות בשרים בפני עצמה.

לצד לגימת היין, נשנוש הירקות וחיסול הבשר, החלטנו שאנחנו מעדיפים להישאר עם הטעם של הבשר בפה. המקום אמנם מציע גם קינוחים מפוארים כמו הבננה של חורחה - בננה שרופה עם ריבת חלב או לבה שוקולד - סופלה בדמות הר געש של שוקולד וכמובן, גלידות ארגנטינאיות שמבוססות על מתכון ארגנטינאי נדיר. נכון, הויתור היה קשה אבל הטעם של הבשר עזר לנו להתגבר. בוצ'רי דה ברילוצ'ה קיימת כבר שנה וחצי והיא מתחברת לז'אנר המסעדות שפורחות לאחרונה ומציעות בשר איכותי לצד מזיגה בלתי פוסקת של יין הבית. כמי שביקרו, והרבה, בכל המסעדות הללו, הסכמנו ל' ואני שברילוצ'ה מציבה רף אחר. שונה, ייחודי יותר. מעודן יותר.

* כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי