על דגים, אנשים ומה שביניהם

כניסה למסעדת אידי באשדוד היא כמו עלייה לסיפון של אוניית עץ למודת מסעות בים. וותיקה, שמה יצא למרחוק ועדיין, מפתיעה ומחדשת בכל פעם מחדש. בערב קר אחרי הסופה הגדולה, הגענו להתנסות על בשרנו בפעם הראשונה באגדת הים - אחת שאוהבת מאוד את יושבי המעמקים ואחד שמפחד מהמילה הידרה ולא מתקרב לשרצים. אחת שמגיעה למסעדה עם פתיחות לחוויות חדשות ואחד שהוא תמיד סקפטי.

נתחיל מהסוף – שנינו יצאנו מרוצים: הדרך מתל אביב קצרה יותר ממה שהיא נשמעת בתחילה (עד חצי שעה כולל פקקים באדיבות מע"צ), האוכל היה טעים, האווירה הייתה טובה ומכירים את התחושה של סיפוק (מאוכל) שאחריו לא נשאר דבר מלבד שחרור ורגיעה עמוקה? זו הכוונה. אבל באנו לאכול, אז בואו נדבר קצת עסקים.
מגיעים לרציף
אידי שוכנת באזור התעשייה של אשדוד, מתחם שבשעות היום וודאי הומה אדם, אך בערב אמצע השבוע דווקא שקט כאן והצבעוניות בכניסה למסעדה מפלחת את השקט והחושך מסביב. ברגע שפוסעים פנימה התפאורה משתנה ושוכחים את העולם שבחוץ. פנים המסעדה הוא אוסף של תמונות וחפצים שנדמה ונשלו ממעמקי הים: החלונות העגולים הקטנים שגורמים לתחושת הימצאות  בבטנה של אוניה גדולה ונקישות העקבים על רצפת העץ הנשמעות כבסרט פיראטים. השולחנות  מסודרים בפשטות נקייה עם מפות צחורות, צלחות תואמות ומוסיקה שקטה (קלטתי נעימות איטלקיות ויווניות) משלימה את התמונה. באופן אישי אנחנו מאמינים בהמלצות מהמלצר ובאידי המלצרים מיומנים לתת את השירות הזה. אנחנו נפלנו לידיו המיומנות של אמיר שליווה אותנו לחוף מבטחים.

ALL ON BOARD
לפתיחה בחרנו בחציל ממולא פירות ים כשהראשון מולא בראשי קלמרי ושרימפס מתובלים ברוטב ים תיכוני, אפויים בתנור עם גבינת מוצרלה מלמעלה ורוטב שמנת ופטריות. למרות החשש הראשוני מעומס הטעמים, החציל היה טעים ועדין ופירות הים התגלו אחד אחד תחת מעטה עדין של גבינה כשכל המרכיבים מצאו את דרכם זה לזה, יוצרים מנה מדהימה.



מנה נוספת ל"שומר הכשרות" היתה הגרבלס - סלמון כבוש במי מלח שהוגש עם שמנת פטריות וזיתי קלמטה משובחים. לצדם בחרנו בלחם גרוזיני – לחם לבש טרי וחם שנבצע בקולות פצפוץ, כשמלאכת הרכבת השמנת והסלמון על פיסת לחם הייתה הנאה בפני עצמה. אמיר סיפר לנו שאין שולחן בלי סלט דודו (על שם חבר טוב של אידי) ולכן לקחנו גם אותו. הסלט המדובר הורכב מעגבניות חתוכות לקוביות מתובלות בשמנים, פלפל ירוק חריף ובצל. נהדר. השמנים יצרו רוטב משגע אותו נגבנו עם הלחם, העגבניות עצמן היו אדומות ובשרניות ולמרות הפלפל הסלט לא היה חריף מדי. מנה עדינה ונהדרת לפתיחה.

הים הפתוח
אחרי הפוגה קלה הסתערנו על המנות העיקריות. המנה ה"כשרה" הייתה פילה לברק בתנור ברוטב שמן זית וירקות שורש – מנה נהדרת! הדג הטרי היה עסיסי והעור הוסר ממנו בנגיעה, הירקות היו טריים וצבעו את הצלחת וכל הטעמים ביחד היו חגיגה לחיך.

מנת פירות הים שאני בחרתי הייתה קלמארי ממולא בקוקי סן ז'ק ושרימפס קצוצים ברוטב שמנת ופטריות. בשתי מילים - אומנות לשמה. מנה לבנה בה כיכבו עיגולי קלמרי תפוחים ממולאים כל טוב, צפים ברוטב לבן שהיה מדויק ומאוזן ולא יצר עומס בטעמו. לצידם ניצבו פלחי תפוח אדמה אפויים שהיו רכים מבפנים ופריכים מבחוץ. חוץ מלטעום ולהתענג לא נשאר לנו הרבה מה לעשות.

עוגנים ברציף
חשבתי לסיים בזאת (כי לא היה לנו באמת מקום) אבל הסקפטי הגיע לחלק החשוב ביותר מבחינתו והבהיר למלצר שהוא לא קישוט. שני כוסות תה עם נענע היו אקורד סיום מנצח וכדי שלא נצטרך להמתיק בסוכר הוספנו מנת שערות קדאיף שהונחה על בסיס חלבה ומעליה גלידת וניל ברוטב קרמל ואגוזי מלך. מדובר במנה מתוקה אבל לא יותר מדי ודווקא הגלידה דורשת ציון מיוחד - הרבה פעמים גלידות וניל סובלות מעודף טעם, אבל לא באידי. הגלידה הייתה נהדרת.

כל ארוחה מסתיימת במשקה לימונצ'לו חמצמץ ומתוק של אידי, שעורר אותנו לקראת הנסיעה הביתה אבל לא לפני שערכנו היכרות אישית עם האיש והאגדה. ברור שמסעדה וותיקה שכזו לא מקבלת את שמה הטוב בלי לדאוג למנת דגים ופירות ים טריים, שנבחרים בקפידה מדי יום. יכולתו ורצונו של בעל הבית לעבור בין השולחנות ולזכור את שמות לקוחותיו החוזרים מעניקה למקום נופך קהילתי ונעים, למרות שזיהינו כמה וכמה משלחות מחו"ל ומנהלי היי טק שהביאו לכאן את אורחיהם החשובים. בנוסף, תמיד טוב לדעת שבימי חמישי המקום מתעורר לחיים אחרים עם הופעה ים תיכונית שלא תרצו לפספס.

חשבון בבקשה
חציל ממולא – 75 ₪
סלמון כבוש – 37 ₪
סלט דודו – 39 ₪
קלמארי ממולא – 105 ₪
פילה לברק – 110 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי