לוקחת אליפות

כנראה שגם אם אתם לא נמנים עם חובבי הבשר המושבעים או הספורט, הרי שפעם אחת לפחות וודאי שמעתם את הצירוף: 206 בשרים. כפי שמצוין בתפריט המסעדה, 206 קשורה מזה שנים קשר הדוק עם הספורט הישראלי בכלל ועם קבוצות מכבי תל אביב בפרט. כעת, משנה זהירות כי הנה עומד בפניכם ספוילר: 206 בשרים לא קנתה את שמה בזכות הצלחותיה של קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב. היא עושה זאת בנאמנות ובעקביות כבר 30 שנה כמעט, עוד מהימים הראשונים במשכנה ההתחלתי ברחוב דיזינגוף 206 ודרך ביתה השני והנוכחי - בתפר שבין תל אביב לרמת השרון, ברחוב משה סנה.

30 = 206
206 בשרים חוגגת כאמור כבר כמעט 30 שנות קולינאריה. לפני כמחצית התקופה נולדה בתה הקטנה שלא נפלה רחוק מהעץ - 206 דגים ושתיהן שוכנות באותו מתחם. גב אל גב, מוצגות בגאווה האחיות 206 כאשר אל הבשרים יורדים בקלות חצי גֶרם מדרגות ואל הדגים עולים חצי גֶרם מדרגות (קצת הפוך מפיזורן האמיתי בטבע של אותן חיות).

206 בשרים יכולה להכיל עד 120 סועדים כשהיא מחולקת למספר חללים. החלל המרכזי ביותר אליו מחובר חדר נוסף אותו ניתן גם לסגור לאירועים פרטיים של עד 18 איש, אזור הבר, בו גם ניתן להשקיף על הנעשה בשצף - קצף במטבח המפריד בין שני החללים, כשמצידו השני חדר נוסף רחב ידיים אף שמשרה אווירה נינוחה ורגועה יותר עקב מיקומו המרוחק יותר מהכניסה. ירידת חצי מפלס וישיבה במסעדה מנתקים קמעא את היושבים בה מהמתרחש בחוץ. אין חלונות המשקיפים אל הרחוב והחלל המרכזי אף מעוטר במספר מסכי פלזמה, שמשדרים כמובן ספורט, רוב הזמן.

אחת ויחידה
ל-206 בשרים אין כמעט מתחרים מבחינת כמות תמונותיהם של שחקני, מאמני ומנהלי מכבי תל אביב לדורותיהם, המופיעות על דלת המסעדה ואזורים נוספים בה. כמעט כל סיבה למסיבה ואירוע חשוב בתולדות קבוצת הכדורסל בעשורים האחרונים נחגגו במסעדה זאת. לכן ייתכן מאוד שהיכן שאתם תשבו בעתיד, ישב בעבר שרונאס יאסיקביצ'יוס הגדול, ניקולה וויצ'יץ' המעולה או אפילו אנתוני פארקר הענק מהקבוצה המעוטרת של אמצע שנות ה-2000.

לפוצץ את הבועה
206 היא מסעדת בשרים מזרחית אבל קחו את דימוי הסטקייה הראשון שצץ במוחכם והשליכו אותו לפח, כי 206 איננה מסעדה מזרחית רגילה. המקצועיות, הניסיון הרב והיוקרה שהיא משדרת משווים לה מראה וריח אחר. השמות בתפריט כמעט אותם שמות, אבל הטעם, הו הטעם. חומוס על הכיפאק בתוספת צנוברים (24 ₪), כמה קלישאתי - היה על הכיף - כיפאק. המרקם העדין של החומוס לצד הלובן המהפנט וטעמה של הטחינה הופכים אותו למעדן. נוספו עליו הפתיחים שלנו שכללו גם מנת פטריות חמות (30 ₪), סלט ערבי קצוץ (24 ₪) שהיה טרי - טרי, כדורי פלאפל חמים (16 ₪), פריכים ומעולים ומגוון סוגי חצילים (18 ₪) מרעננים. הרמה מצוינת להנחתה.

חם בגזרה
בגזרת העיקריות לא יכלנו להתעלם ממנת פילה הבקר המפנקת (220 גרם) המוגשת לצד פרוסת כבד אווז ברוטב פלפל (148 ₪). הנתח המוקפד, העשייה עד מידת הצלייה המדויקת ורוטב הפלפל הסמיך שהוסיף לה נדבך שלם, הביאו את ליבנו להחסיר פעימה כל פעם מחדש ולא בגלל הפוטנציאל הטמון בה לסתום את עורקינו, אלא מהתרגשות קולינארית שלא פוגשים כל יום. עיקרית נוספת הייתה טבעות פילה לבן (250 גרם, 90 ₪) שלא נפלה מקודמתה. עסיסיות וטריות המנה, רכות הבשר כמו גם צורת ההגשה, שוב גרמו לנו להרגיש שאנחנו לא יושבים במסעדה מזרחית "רגילה". אגב, בקרב האדירים בין השתיים הוכרזה הראשונה כמנה המנצחת.

כשכבר נותרנו תשושים ועייפים, הזרקנו לעצמנו קצת סוכר בדמות שני קינוחים סוחפים: קרם הבוואריה המפורסם של המקום (27 ₪), שמגיע בתוספת סירופ שוקולד והרבה - הרבה אגוזים וקרם ברולה (30 ₪) שהיה מעודן ונפלא ורק המתיק את השהייה שלנו עוד יותר. בתוספת פעמיים פפסי מקס (12 ₪ כל אחד), הסתכמה החגיגה ב-431 ₪.

מילה לסיום
אולי לא הכי זול עבור מסעדה מזרחית, אבל היי, זו לא מסעדה רגילה. יוקרה, טיב הבשרים וטעמים מדוקדקים הופכים אותה לאחרת, אחת ויחידה, לא דומה לאף אחת אחרת.

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי