אם תרצו אין זו אגאדיר

"בנו את העיר הזו לא נכון",  אמרה המהנדסת כשהתגלגלנו חזרה מהים. "תראה את ניו יורק למשל, הבניה של הרחובות נותנת לרוחות אפשרות לזרום. ומה כאן? בהתחלה חסמו את הבריזה עם 'הירקון', וכדי להוסיף חטא על פשע הוסיפו את חומת 'בן-יהודה' ואחריה את 'דיזינגוף'". אני, שלא ממש מבין בהנדסה, הייתי טרוד בדבר אחר: למה תמיד אני כל כך רעב כשחוזרים מהים? והנה, רגע לפני שהמהנדסת המשיכה להרצות שפרישמן הוא צינור האוויר היחיד של העיר, זיהיתי בזווית העין את מסעדת אגאדיר אמבסי שברחוב בן - יהודה. אם כבר הרצאה, שלפחות לא אתעלף על הדרך.

החוף המזרחי
למרות רחבת הישיבה בחוץ החלטנו להתמקם בחלל הפנימי של המסעדה, ממש מתחת למזגן. אולי תל-אביב היא לא ניו-יורק, אבל עיצוב החלל הפנימי מזכיר מאוד שילוב בין דיינר לבין בר ותיק מדאונטאון מנהטן. בר רחב ידיים המאובזר בכל האלכוהול שניתן להעלות על הדעת, תאורה עמומה ומסקרנת ומכונת ג'וקבוקס. מה נאמר? אמריקה! מי שלא בהכרח צמא למזגן, מוצא מקומו ברחבה החיצונית על גבי דק מעץ וריהוט קליל, עם הרגשה של מסעדת חוף במיאמי ביץ'. במצב כזה יכול כל אחד למצוא את הפינה שלו בשגרירות ההמבורגרים. כך למשל פגשנו בקבוצות תיירים שאף הם כמונו הגיעו הרגע מהים, בקצה אחר מפגש עסקי של שעות הערב המאוחרות, ארוחות משפחתיות וילדים שעל הדרך מאכילים גם את השולחן, וכמה זוגות אוהבים תל אביבים, חלקם ישובים במקום וחלקם פרשו לעסקיהם עם שקיות טייק-אווי.

שלא ייגמר לעולם
בתחילה ביקשנו להרוות את צמאוננו עם שתי כוסות וויינשטפן (27 ₪) – בירה מתקתקה ועשירת טעמים. בעודנו לוגמים פגשנו את אלי, השף הראשי של רשת אגאדיר. מסתבר שמדי יום ביומו הבחור מסתובב בעיר רכוב על אופנועו ומבקר בכל חמשת הסניפים שבמרכז הארץ (בכל זאת, לאילת וחיפה קצת יותר קשה להגיע). לדבריו, זוהי חלק משאיפת הרשת למצוינות וחוסר פשרות בדברים הגדולים והקטנים כאחד. הוא מסביר שהבשר באגאדיר הוא בשר מקומי מפרה מבכירה (פרה שעברה המלטה אחת ונמצאת בשיא טעמיה)  וברגע שהבשר מגיע למסעדה הוא נטחן במקום עוד באותו היום. בכלל, האווירה באגאדיר אמבסי היא משפחתית מאוד וניכר שבצד האיכות הקולינרית, המקום דואג לחוויה כללית לסועד שמתמקדת בבילוי ולא רק באוכל.

שגרירות של רצון טוב
אבל מעבר לאווירה הכיפית, כאמור, חזרנו מהים והבטן מקרקרת. בהמשך לבירה הצוננת הזמנו מנה של סלמון כבוש (42 ₪) וטרטר בקר עם אבוקדו (54 ₪). לעיתים מנות של דג או בשר נא חוטאות למרכיב העיקרי שלהן ומאבדות כיוון. במקרה של אגאדיר, כל מנת קיבלה טוויסט חכם שרק הדגיש את איכותם של חומרי הגלם. מעל הסלמון הכבוש שבשוליו הורגש השמיר, הונחו זרעי עגבנייה וגרעיני פסיפלורה. מנה משמחת בטעמי ים חזקים שפשוט מבקשת לידה כוסית וודקה. הטרטר היה מוצלח אף יותר כי לדעתי, אין הגדרה טובה יותר למנת פתיחה מאשר עיגול הבקר הקצוץ בו נשזרו קוביות אבוקדו רכות וצ'ילי, שהוגש על מצע שמן זית וחומץ בלסמי. המנה נראית בדיוק כמו המבורגר – רק שנייה לפני שהפך לכזה. שילוב נכון ומדויק של טעמים ומרקמים יחד עם הגשה קורצת – זו כל התורה.

קרניבורים
בזמן שבאגאדיר אמבסי קיימות מנות מיוחדות (ומשעשעות במיוחד) של חמישיות ושביעיות מיני המבורגרים המוגשות במעין מקדש תלת קומתי עם צ'יפס ותוספות, החלטנו המהנדסת ואני, לשחק בליגה של הגדולים. הבחורה הקשוחה הזמינה סטייק סינטה במשקל של 200 גרם (90 ₪) בעוד אני הלכתי על הקלאסיקה – המבורגר מקסי 220 גרם בתוספת גבינת סנט מור (49 ₪ + 14 ₪). המהנדסת ביקשה את הסינטה במידת עשייה מדיום וקיבלה נתח אקסטרה-לארג', ללא הרבה שומן ועם טעמים ברורים של בשר טוב ואיכותי. לא לחינם התיבול של הסטייק היה מינימאלי – מלח ופלפל – שכן הבשר המבכיר עושה את עבודתו כמעט לבד בתיווכה של יד מקצועית על הגריל. המהנדסת, שברגיל לועסת גברים בלי מלח, לא התקשתה גם מול הסינטה וחיסלה אותה ללא בעיה.

אך עם כל הכבוד לסינטה, היהלום שבכתר השגרירות הוא ללא ספק ההמבורגר. אין חולק למעשה כי הסניף הראשון של אגאדיר בנחלת בנימין הביא לארץ את בשורת ההמבורגרים האיכותיים. 15 שנה אחרי, באגאדיר אמבסי ממשיכים את המסורת. נגיסה בהמבורגר נותנת תחושה של אכילת בשר אמיתית ולא קציצה יבשה או מתפוררת. ההמבורגר עשיר בטעמיו והגבינה העזה נותנת לו קונטרה ונוכחת בכל ביס וביס. עוד חובה לציין שלהבדיל ממקומות אחרים, כל קונסטרוקציית הלחמניה - ירקות - המבורגר - גבינה - רטבים נותרת יציבה ומאפשרת קבלת כל מנעד הטעמים שיש להמבורגר הנהדר הזה להציע.

בטרם ייסגר השער
לא שהיה עוד למישהו מאיתנו מקום, אבל המהנדסת ואני לא ששנו לשוב ללחות התל-אביבית המצמיתה והחלטנו לקנח בממתק אגאדיר (24 ₪). מה נאמר, החברה במטבח ניסו להתחכם – ושוב הצליחו. בתוך עטיפה כסופה וצלופנית שכאילו נלקחה מיריד שעשועים, התחבא מטיל שוקולדי שהורכב משכבות עוגיות חמאה, עליהן מוס שוקולד, קראנץ' נוגט וברולה וניל. כל העסק הזה צופה בשוקולד חלב והגיע היישר מהקונדיטוריה הפרטית של אגאדיר ברחוב נחלת בנימין. ללא ספק, קינוח ה-value for money הטוב ביותר בעיר. על אף שלל מרכיביו הוא לא היה כבד או מופרז במתיקותו והזכיר נשכחות של משובת נעורים בפרברי העיר, שהיה בהם גם קצת יותר אוויר.

חשבון בבקשה
ווינשטפן - 27 ₪ x 2) 54 ₪)
סלמון כבוש – 42 ₪
טרטר בקר – 54 ₪
סטייק סינטה – 90 ₪
המבורגר מקסי – 49 ₪
תוספת גבינת סנט מור – 14 ₪
ממתק אגאדיר – 24 ₪
סה"כ – 327 ₪ לשילוב האולטימטיבי שבין אוכל נהדר לאווירה מעולה.

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי