טוקיו בירושלים

נפגשנו כך
כל הרוצה אוכל במסורת טוקיו, מוטב לו שיסור אל אירופה הקטנה הנמצאת בירושלים. שנאמר, קיבוץ גלויות. בחצר פיינגולד, פינה מדליקה ואירופית לחלוטין במרכז העיר ירושלים, נמצאת כבר 20 שנה מסעדת סאקורה. הסמטה המובילה אל החצר הייתה עמוסה, כנהוג עם התחממות האוויר הירושלמי והתפוגגות הכפור, מעבר בין אנשים ושולחנות של מסעדות ופאבים אחרים מובילים אל המסעדה, והמעבר דרך דלת המסעדה הביא את הנפש התאומה ואותי לטוקיו שבירושלים. שלושת חללי המסעדה מעוצבים בצורה מינימליסטית אך מרשימה בו בזמן, אנו בחרנו להתיישב בקומה המסעדה השנייה, במעין כוך מקסים ורומנטי. ועכשיו נותר רק להזמין אוכל. שזו בעיה, כי סושי הוא לא הבחירה הראשונה שלי, אם כי כן של הנפש, ואת שאר המטבח היפני איני מכיר כלל ועיקר. כאן נכנס לתמונה מציל נפשות גדול.

מתן אורן
מי שהוביל אותנו למקום, ושליווה אותנו כל הערב היה נכס בל יתואר. גם צייר, גם מלצר-על. מתן הציע לנו לאמר לו מה הכיוון הכללי שלנו ומשם לסמוך עליו. הנפש הינה יצור אוהב אדם ומאמין בטוב כללי והיא הסכימה מיד, ומכיוון שאני יצור אוהב נפשות תאומות הסכמתי איתה, בין המלצה להמלצה שוחחנו גם על מצבה העגום של האמנות בישראל, הדמוגרפיה של המבקרים בחצר פיינגולד, היחסים הטובים! עם המסעדות האחרות במתחם. השיחה לוותה בשתי כוסות יין לכל אחת, אני לגמתי שרדונה של גמלא (29 ₪), ואם ילדי שתתה בלנד של יוגב (25 ₪), לפי המלצתו של מתן פתחנו עם שני סלטים, סלט גזר והיג'יקי (19 ₪) וסלט שורשי במבוק (19 ₪), שני הסלטים היו מצוינים, בעיקר סלט ההיג'יקי, הכולל גזר ואצת היג'יקי, כמשתמע משמו, וגם מלפפון, שקדים ושומשום, סלט נפלא ומרענן, עדין בטעמו, שהזכיר לי בעיקר את טעמם של המלפפונים והגזר שהורי היו מביאים לחוף הים כשהייתי ילד והיו סופגים את ארומת הים וטעם המלח שבאוויר. אלו שני סלטים יפנים אופייניים. באותו זמן גם הביא לנו מתן לשולחן מנת בונוס, קרפצ'יו דניס ברוטב וסאבי שהייתה לא פחות ממופלאה.

מסורת טוקיו
מסתבר שבעז צאירי, הבעלים ומי שהיה השף הראשון שומר על נאמנות למטבח של טוקיו, ולמסורות של טוקיו, וכך מעוצבת המסעדה, וכך גם מבושל ומעוצב האוכל. הסושי של טוקיו, נניח, גדול יותר וחתוך אחרת, הכיסונים אחרים ועוד. על מנת שנהנה ממסורת טוקיו זו המליץ לנו המלצר-אמן שנזמין גם ממטבח הסושי וגם מהמטבח החם וזאת עשינו. כשהלך הסבנו עיננו למובייל גדול שהשתלשל מתקרת המסעדה, שכלל כמה אלפי עגורי נייר, שמבט מקרוב גילה שעל כל עגור כתובים דברים ביפנית. מסתבר שזהו מובייל עגורים שנתרם על ידי אנשי העיר סנדאי, שנפגעה קשות באסון הצונאמי, עבור המסעדה, כחלק מאירועי ידידות ישראל-יפן, שמסעדת סאקורה הייתה חלק מהם. המובייל כלל בתחילה כ-4000 עגורים, אך במסעדה נאלצו לקצר אותו, כי הוא היה גדול מידי. והטקסט ביפנית? משאלות.

מטבח קר/ מטבח חם
לאחר שהתרשמנו עד מאד מהעגורים חזרנו למקומנו בדיוק בזמן למנות הראשונות, מנה של חמישה כיסוני גיוזה מעורבים (35 ₪), וטמפורה-שקדים של שרימפס (35 ₪). גיוזה אלו כיסונים יפנים מטוגנים ומאודים, במנה הזו היו גיוזה במילוי עוף, בשר לבן, מעורב, ירקות ושרימפס. מנה חביבה מאד, טעימה בסך הכל ומגוונת. השרימפס טמפורה היו מדהימים. גדולים, פריכים במידה, הציפוי היה מדויק ולא עבה מידי והמתקתקות של השרימפס בשילוב עם השקדים הייתה יוצאת דופן. למנה העיקרית הזמנו  קומבינציית סושי BIG (72 ₪), ומרק סובה פירות ים (64 ₪), כמו כל המנות מדובר היה בשתי יצירות אסתטיות מן המעלה הראשונה, והטעם לא נפל מהמראה. מרק הסובה היה עשיר ומרתק, אטריות הסובה התחבבו עלי עד מאד, וטמפורת פירות הים והדגים שליוותה את המרק, שכללה שרימפס, קלמרי וסלמון, הייתה אלוהית, בעיקר השרימפסים הנהדרים. כזכור, אני לא אוהב סושי, יתרה מכך, מעולם לא אכלתי סושי שאהבתי. עד שהגעתי סאקורה. זה היה פשוט טעים ומשמח.

חשבון בבקשה
מלאים אך מאושרים התפננו לנתח את האירוע אותו חווינו. גם אני וגם סבתם לעתיד של נכדי, אהבנו מאד את סלט ההיג'יקי וחשבנו שהסושי מצוין, אבל אף אחד מהם לא הגיע לקרסולי (או מוטב לאמר, זנבות) השרימפס טמפורה. אחת ממנות השרימפס הטובות בארץ. כל הארוחה הנהדרת, שלוותה בשיחה על תחום האומנות הקרוב לליבי, ולעיסוקי עלתה מחיר סביר לחלוטין של 362 ₪ לפני טיפ. וכל שקל של הטיפ גם היה מוצדק!

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי