פיאצה האיטלקייה המופלאה

נחיתה רכה
חזרנו מרומא. קשה לעזוב מקום שהיה כל כך טוב אליך, אבל הארנק התרוקן והחיים קראו לנו בחזרה. כשחוזרים לעבודה אחרי חו"ל הכל נראה מעיק יותר, וכל המחשבות מדברות על החופש שרק לפני רגע היה שלך ועכשיו כבר לא. לוקח כמה ימים ואתה מעכל את השגרה, מוצא לך דרכים להפיג אותה. אשתי ואני, שיכורים עדיין מהארומה הרומאית, מצאנו פתרון לגעגועים.
קצת אחרי הנחיתה, ולא מעט בגלל הריקנות בלב ובמקרר, נחתנו בפיאצה קפה. מובלעת איטלקית בתוך התל אביביות המתפרצת, חתיכה קטנה של רומא בתוך ההארד-קור של דיזנגוף. לפני כחצי שנה המקום שינה את פניו כדי לתת לעיר משהו שדי קשה למצוא בה - מסעדה איטלקית אמיתית. גם השם התאים בול - פיאצה - ממש על הכיכר.

הצטיידו בדרכונים
כבר מעבר לכביש אפשר היה להבחין בו. בקו המפריד בין ת"א לרומא, קו שעובר בכניסה לפיאצה קפה. זו היתה שעת ערב ופנסי הרחוב הרומאיים שהוצבו באיזור הישיבה שמחוץ למסעדה נצצו מרחוק. כשהתקרבנו ועברנו את הקו הדמיוני הזה, גילינו חצר אותנטית וחמה. שולחנות עם משבצות אדום-לבן, רצפת רחוב בסגנון איטלקי ואפילו מזרקה במרכז. התיישבנו על שולחן פיקניק אמיתי, ליד העץ שנשתל במיוחד במקום והרגשנו שהחופש חזר, גם אם זה לערב אחד קצר.

לא קשה להבחין שבפיאצה קפה השקיעו המון מחשבה בתצוגה. על כל שולחן מונח עציץ, שבסיסו בתוך קופסת שימורים שלא מזמן היתה מלאה ברסק עגבניות איטלקי. גם הסכו"ם מגיע לשולחן בצורה דומה, אבל בקופסת שימורים קטנה יותר. התפאורה מאוד מוקפדת, והיא נותנת תחושה נוחה ואמיתית. כאילו מדובר במקום אירופאי קטן בפינת הרחוב. שום דבר לא מתאמץ לעשות רושם, הכל בגובה העיניים.

לחמם את הגרון
לפני שעשינו היכרות עם האוכל, פגשנו את הסנגריה. במפתיע, היא הגיעה קרה והוכיחה שאפשר לשחק אותה גם בטמפרטורה נמוכה יותר. קיבלנו אותה בתוך קנקן של חצי ליטר, מלאה בריחות וטעמים תודות לתפוחים המבושלים ביין שרדונה. תוספת הקאווה עזרה לסנגריה לבעבע והפלפל האנגלי הוסיף את הטוויסט בטעם. אני, בנאדם של קולה או מקסימום בירה טובה, מילאתי כוס ואז עוד אחת ונתתי לסנגריה לעשות את העבודה. מומלץ בחום (כלומר בקור) למי שאוהב לפתוח ארוחה עם משקה מנצח.

בית מחוץ לבית
גם האוכל, שהרי בשבילו יצאנו מהבית, מקפיד להישאר בגובה העיניים. הרעיון מאחורי התפריט: נגישות ופשטות, יחד עם חוסר התפשרות על איכות המרכיבים. לא תמצאו שם מנות מסובכות ומתנשאות. הכל ברור, הכל נוח להבנה ולבחירה. החומרים, כך הוסבר לנו באותה הפשטות, מיובאים ברובם וחייבים לעמוד בסטנדרט גבוה של איכות. אפילו כדי להכין את הבצק עבור הפיצה (שמיד תפגשו גם אתם) משתמש המקום במים מזוקקים בלבד. פיאצה קפה לא מתיימרת להפוך למסעדת שף, אבל בעזרת הקפדה על הפרטים הקטנים היא מנסה, ומצליחה, להביא את העממיות לדרגת אמנות.
נראה שפיאצה קפה בעיקר מקווה להפוך לבית, מקום שאנשים יבואו אליו בלי לתכנן שבועיים מראש ובלי ללבוש את החליפה של הבר מצווה. לילדים שלכם מחכה פיצה עם טרופית, ואם בא לכם להביא את הכלב, בכניסה תמצאו עבורו עמדת שתיה. אגב, בקרוב התפריט יכלול גם פיצה לכלבים. אף אחד לא יוצא מקופח.

הכי טעים שיש
נשנשנו פוקצ'ה עם חמאת שום ועשבי תיבול, בזמן שהמתנו למנות הראשונות. עוד שלוק מהסנגריה ועברנו לקרפצ'יו סלק, שהגיע עם גבינת גורגונזולה, רצועות בזיליקום ואגוזי מלך. לא הקרפצ'יו הבשרי המוכר, אבל לא פחות טוב ממנו. הקרפצ'יו סלק מיוחד ומפתיע יותר, והוא הולך מצוין עם הפוקצ'ה. במקביל נגסנו בסלט עגבניות ופטה, שכלל כמה סוגים עגבניות, זיתי קלמטה, בצל סגול, אורוגולה וחומץ בלסמי. ההצלחה של המנה נעוצה לא מעט בחתיכות הגדולות של הפטה. שתי המנות פתחו את התיאבון, אבל הקרפצ'יו סלק השאיר חותם גדול הרבה יותר.

התפריט מלא במנות שונות ומגוונות, והובהר לנו שהן גם גמישות מאוד. אפשר להרכיב פיצה לבד, או לבקש להחליף מרכיב כזה או אחר במנה קיימת. אוהבים פסטה? המבחר עצום. פיצות זה הקטע שלכם? לא תאמינו אילו דברים שמים שם על הבצק. אנחנו בחרנו להתפצל. אני הזמנתי לזניה בולונז, האישה הלכה על פיצה ביאנקה. אומרים שבלזניה אף מסעדה לא יכולה ליפול, אלא ששבוע לפני כן נתקלתי בחוויית לזניה מאכזבת. בפיאצה קפה הבטיחו שלא אצטער, ועמדו במילה. ההבדל נעוץ כנראה באותה המנטרה: הכל במרכיבים. הלזניה היתה רכה, מלאה בגבינה אבל איכשהו הצליחה לא להיות כבדה מדי. גם הצמיגיות שמאפיינת לא פעם את הלזניה, נעלמה הפעם. הלזניה חוסלה, וכמה טוב לדעת שהיא אפילו לא היתה המנה מספר אחת שלנו. האמת היא שלא ציפינו לפיצה כל כך גדולה, אבל היא בכל זאת הגיעה בקוטר רציני. הפיצה של פיאצה קפה שונה ממה שהכרתם. אין שם רסק עגבניות וגם לא כמויות מסחריות של גבינה. יש שם בעיקר בצק דק ופריך להפליא, ותוספות מיוחדות שמזכירות לך שפיצה לא חייבת להגיע עם שליח בקופסא. הפיצה ביאנקה כללה ארטישוק, גבינת גורגונזולה ומוצרלה וגם בצל. היא נאפתה במקום, ואת הטאבון אפשר לראות בפעולה גם מהשולחן. הכל גלוי לעין, הכל טרי והריח הוא איטליה נטו.

עוד דבר אחד מתוק
אחרי שטרפתם את הפיצה כדאי שתדעו שאסור לכם לעצור שם, כי בתפריט הקינוחים מחכה לכם משהו לא הגיוני. קוראים לו קלצונה נוטלה והעיקרון אצלו פשוט: מדובר בקלצונה, בצק פריך וטעים, שמגיע בגודל בומבסטי ומלא כולו בשוקולד נוטלה. אין סיכוי שאתם לא מקנחים איתו את הארוחה ואם לא באתם בשביל ארוחה מלאה, תזמינו אותו ליד הקפה. גם ברומא אין כזה.

צדק חברתי סטייל
באופן בלתי צפוי ולא שגרתי בעיר יקרה כמו ת"א, המחירים ממש לא תאמו את איכות האוכל. כמו המנות שבתפריט, המחירים נגישים לכל וגם אם הזמנתם קינוח או שתיה חמה (והזמנו, ברור), אין צורך להתקשר קודם לבנק.
אז כמה זה עולה? ככה זה עולה: קרפצ'יו סלק 24 ₪, סלט עגבניות ופטה 24 ₪, פוקצ'ה 22 ₪, לזניה בולונז 58 ₪, פיצה ביאנקה 46 ₪, קלצונה נוטלה 26 ₪, טירמיסו 26 ₪, קפה הפוך 14 ₪, סנגריה (חצי ליטר) 36 ₪. סה"כ: 276 ₪ לזוג.

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי