שולחן מלא כל טוב

את מסעדת שולחן ליוויתי עוד משלב היסודות כשהייתי עוברת מדי פעם בשדרה בדרך למקום כזה או אחר וכל פעם שלב נוסף הושלם. שבועות ספורים אחרי שעמדה על תילה, זכיתי גם לבוא בשעריה. המסעדה היא אחותה הצעירה של מסעדת חדר האוכל של שף עומר מילר וכנשענת על ייחוס שכזה, היא טומנת בחובה הבטחה שיש לקיים. והיא מקיימת, בגדול.

אפשר להודות שהשם שולחן, הוא לא בדיוק השם הכי סקסי שיכול להיות למסעדה. אבל כפי שסטיבן לובל, מבכירי המסעדנים בישראל ושותף במסעדה מסביר- הרעיון היה למקד את הפוקוס בשולחן, בחוויה, באווירה ובאינטראקציה שנוצרת סביבו. אם תחשבו על כך רגע, יש בזה המון אמת. סביב השולחן, אנחנו פותחים את ליבנו ומייצרים שיחה, שם אנחנו נותנים את הביטוי למה שחשוב לנו להעביר ובשילוב של מוזיקה נכונה, תאורה נעימה, אווירה לא מחייבת וכמובן אוכל משובח - החוויה שנוצרת היא חוויה מנצחת, אינטימית וחזקה.

המנה המנצחת
התפריט מודפס על דף נייר, אינו מתחכם, על גבול המינימליסטי. בנוי בהדרגה מן הקל אל הכבד, ממנות פתיחה ועד מנות עיקריות של ממש, כאשר המרכיב העיקרי של המנה מופיע בסמוך לתיאורה. סופר פשוט וכל כך הגיוני ונוח. כמכורה אמיתית לסלק על כל אופניו, מנת הסלק בפשטותה,ובלי בגדי שבת הייתה אחת הטובות. סלק אפוי, מלווה בעשבים טריים וגבינת פטה (28 ₪) והכל ביחד מתערבב בפה להומוגניות, כאילו מובנית מאליה, אך מצליחה להיות נכונה ומדויקת.

עוד מנה שטרם החלטתי אם היא יותר טעימה או יותר מקורית אבל היא ללא ספק אחת המעניינות שמוגשות בעיר, נקראת ביצה שניצל (28 ₪). כן, כך קוראים לה, למנה שעל פניו צריכה להיות בסיסית, אך עם שם כזה מתוחכם זה טעים כנראה בגלל השילוב של ביצה קשה- רכה עטופה בתערובת גראם מסאלה, המוגשת על קריספי בצלי שאלוט, בצל ירוק, ווינגרט תאילנדי. יש משהו ברגע הזה שאתה טועם בפעם הראשונה משהו שלא ניסית מעולם שיש בו כל כך הרבה מקוריות, טעמים מתחלפים, שגורמת לך להרגיש ריגוש אמיתי. כמובן שהיו עוד שלל מנות, שהיו יכולות לזכות בתואר, אך באופן מפתיע (או שלא), את כתר הנצחון ביקשנו לשים על מנת הקינוח כבשים (36 ₪), אך בקלות יכלו לקרוא לה שתיקת הכבשים - לאכול ולשתוק. מנה שמרכזה גבינת כבשים עם דבש מתובל, פיסטוק מסוכר, והטוויסט הכה מושלם- טימין! וואו. כמישהי שמתוקים לא ממש עושים לה את זה ותמיד תעדיף עוד מנה עיקרית אם נשאר קצת מקום שם בבטן, להכתיר קינוח כמנה מנצחת הייתה הפתעה גם לעצמי אך באמת שאין באמת מילים שיכולות לתאר את התחושה הזו, רק לאכול ולשתוק.

הדרינק שלי
בתחום הזה, אני הולכת להפתיע. את הארוחה ליוונו בכוס יין שמקורו במקום האהוב עליי בתבל - ספרד. היה זה סרו אניון ריוחה בודגאס אולארה, ספרד (33 ₪ לכוס), שהיה טעים, מלא ופירותי והוסיף עניין לחגיגה כולה. אבל, מבחינתי המשקה הנבחר של הערב אני חייבת ללכת עם כד המים המוגזים שהוגש לנו עם ישיבתנו במקום. המקום דוגל (וגאה בצדק!) להגיש כד מים/ מים מוגזים מפולטרים בכד מרשים בצורת גליל, ללא ידית אחיזה.

הקונספט
הרעיון לתת תחושה של ארוחה במטבחו הפרטי של שף עומר מילר נותנת ערך מוסף לסועד במסעדת גורמה עם חומרי גלם ומנות ייחודיות מעניינות ומנצחות, שהיה מתבקש שתתלווה אליה תחושה מעונבת ומאופקת. אך הצוות מצליח להעביר תחושה בלתי פורמלית נעימה כאילו באמת ישבנו לאכול בביתו הפרטי של השף כחבריו. אז נכון, עומר הוא לא חבר (למרות שהייתם רוצים) ונכון שאצל חברים בדרך כלל לא משלמים, אבל התחושה שאתם אורחיו, בגובה העיניים תוך מתן כבוד לכל מנה ומנה היא היא שעושה את החוויה למושלמת. ובניגוד למקומות אחרים בהם ביקרתי, הפוזה היא לא חלק מהחוויה, וקונספט חדש של chef casual נולד.

הקהל
נחמד היה לראות שהמקום מצליח להכיל מגוון רחב של טיפוסים וחוויות. לצידנו ישבו זוג תיירים באווירה רומנטית, לא רחוק משם שולחן גדול יותר הכיל של מקבץ חברים בגלאי השלושים שנראה שבאו לבלות אחרי שסוף סוף הצליחו לסנכרן את יומניהם הבורגניים, גם שולחן של שני זוגות מבוגרים, בגיל ההורים שלי הצליח להשתלב בלי שהרגשנו שהם מעלים את ממוצע הגילאים. אפילו יציאת עסקים הצלחנו לזהות וכמובן כיאה לזוג מעודכנים, גם אנשי תקשורת מוכרים נכחו במקום. כולם כאחד נראו מתאימים למקום, שהשכיל להכיל את כולם ללא סיווג של גיל, אופי או מעמד.

איש צוות נבחר
הוא לא בדיוק איש צוות מן השורה אך הדמות הדומיננטית ביותר באופן לא מפתיע הייתה זו של עומר מילר. אם בשנים האחרונות המושג שף הפך בעיר למיני אלוהים, כמעט בלתי מושג ומקודש, הרי שדווקא פה, מצליח מילר לרדת אל העם מבלי לגרום לעם להרגיש זאת. מדי פעם מגיח מהמטבח הפתוח המרשים, מוציא מנות כמו אחרון המלצרים, מחליף מילה עם הסועדים, שואל מתעניין ובעיקר מורגש. כל זה לא פוגם לרגע במקצועיות שלו או של המקום ונותן את אותה תחושת אירוח ביתית שכבר שקענו בה לחלוטין.

חשבון בבקשה
סלק אפוי במלח, עשבים טריים וגבינת פטה - 28 ₪
סלט עגבניות שרי, איולי בזיליקום, גבינת פטה של המאירי - 34 ₪
טרטר טלה, שורש סלרי, בזיליקום סגול, שאלוט קצוץ, עירית - 42 ₪
ביצה שניצל, גראם מסאלה, קריספי שאלוט, בצל ירוק, ויניגרט תאילנדי - 28 ₪
פילה לוקוס, רביולי מסקרפונה וטימין, קרם סלרי ואגוזי לוז - 72 ₪
פטוצ'יני חלמונים, בולונז טלה ועגל, קרם סלרי, פרמז'ן 72 ₪
כבשים- קינוח גבינת פטה, דבש מתובל, פסטוק מסוכר, טימין טרי, פילו - 36 ₪
2 כוסות סרו אניון ריוחה, בודגאס אולארה, ספרד - 33 ₪ לכוס 120 ₪ לבקבוק
סך הכל - 378 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי