מזל טוב אידי!

אין, אין, אין חגיגה
עוד יום הולדת נחת בפתחנו והמצוקה - קשה היא. קשה גם בגלל כובד משקלו של הגיל, אך בעיקר בגלל דלילותם מקומות הולמים לחגוג את המאורע הסמי משמח. את כל מסעדות תל אביב רבתי כבר חרשנו חזור וסעוד, ויום הולדת לא חוגגים פעמיים באותו המקום. לאחר ישיבות קדחתניות, שבהם הועלו מהאוב שמות של מסעדות עתיקות שלא ברור האם עדיין קיימות, מסעדות שלא סיימו את תקופת הרצתן (שיתנסו על מישהו אחר ביום הולדתו) ומסעדות שכבר ביקרנו בהם פעמים רבות (לא חוזרים למקום הפשע כאמור)- הפור נפל. מסעדה דרומית אחת בה טרם ביקרנו, למרות ששמה הולך לפניה לפחות כמו האגו של אושרי ותורג'י - מסעדת אידי באשדוד. רבות דובר, סופר והושר על המסעדה המיתולוגית הזו, ואין כמו יום הולדת כדי להדרים אשדודה ולטעום בעצמך האם במיתוס או מוניטין מוצדק עסקינן.

האב, הבן ורוח החופש
כבר 17 שנה משגשגת אידי המשפחתית בעיר הנמל, כשבראש הפירמידה עומד אידי בכבודו ובעצמו ומנצח על התזמורת. ביום ההולדת שלי זכינו לפגוש דווקא את גל, בנו החתיך של אידי שוודאי כבש כמה לבבות בחייו. מראהו המצודד גרם לנו לתהות על מראהו של אידי בצעירותו, בימים נטולי השפם, ככל שהיו כאלו. גל מסביר פנים ולבבי, לא מפספס אף שולחן, בודק שהמלצרים מתקתקים את העניינים ומפנק את הסועדים- רבים מהם לקוחות קבועים במקום. העיצוב של אידי לא משאיר מקום לטעויות ומכניס אותך מיד ללב ים. המסעדה שמעוצבת כאוניה ענקית, מלאה פריטי ים מסביב ונותנת תחושה אמיתית של חברות למרחבי האוקיינוס. אנו נמצאים בלב ים כשמסביבנו סערה משתוללת- ורק אצלנו - בלב ובבטן - רגוע ונעים. בעצם, עומד להיות רגוע ונעים, מיד כשיתחילו לזרום כאן מנות מהים, כאלו שעד לא מזמן חיו להם במעמקים בשלווה עד שמישהו, ממש בשעות האחרונות, דג אותם במיוחד עבור אידי - ובעצם במיוחד עבורנו. בכל זאת, יום הולדת זה רק פעם בשנה.

יום הולדת כפול
אז התברר לי שלא רק לי היה יום הולדת. לרוב אני מתעבת ערבובי שמחה בשמחה ולו רק בגלל שאני לא מוכנה שתשומת הלב היום הולדתית תיגזל ממני, אולם במקרה של אידי, הסכמתי לחלוק את השמחה. בימים אלו מסתבר, גם מסעדת אידי חוגגת יום הולדת - שלא כל כך שונה מיום ההולדת שלי, לפחות מבחינת מניין השנים. אידי בת 31. את הנתון השני תצטרכו לנחש. בכל מקרה, השותפה שלי לשמחה עורכת חגיגות יום הולדת מתמשכות ומזמינה את הסועדים לתפריט מיוחד ב-130 ₪, כולל יין. אז יש שתי סיבות לשתות: הראשונה היא שארוחת דגים מחייבת יין לבן, והשנייה - שיום הולדת מחייב הרמת כוסית. בהתאם לכך נבחר בקבוק קטן (375 מ"ל) של שרדונה גמלא רמת הגולן והיה עדין, נעים ומושלם לסוג ארוחה שכזו.

ולחלק האומנותי
אז עם כל הכבוד לתפאורה, לא אכלנו כבר מה שעות וכבר הוכח שביום הולדתו האדם רעב פי ארבע מיום רגיל. בהתאם לכך הוזמנה מנת פתיחה של "אבוקדו שרימפס" שהייתה למעשה הר של סלט אבוקדו טרי ומעליו שישה שרימפסים קרים ברוטב פלפל מדהים. מנת פתיחה נהדרת, דומה מאוד לקוקטייל שרימפס המוכר, רק בשונה ממנו מוגשת בצלחת עמוקה ומלאת תוכן ולא בגביע. גם מנת מחבת הפטריות החמות בשמנת היה מעולה, אמנם לא מפתיע או נועז, אך בביצוע מושלם. מחבת לוחשת ובוחשת, הר של שמנת סמיכה ובפנים פטריות שמפיניון שלמות ועצומות בגודלן. את כל אלו ניגבנו עם לחם הבית הנפלא (הכלאה בין פוקאצ'ה לפראנה המרוקאית) ואז התפנינו לדבר האמיתי. בתרועות רמות קיבלנו את מלך הים, הלוקוס כמובן - דג שלם (470 גרם) בשרני ויפה תואר, שכל ביס בו היה שירה טהורה. הטריות, שניבטה והורגשה בכל חתיכה, עשתה את ההבדל. אמנם אינני חסידה של דגים שלמים עקב טראומת עצמות חמורה, אך לאחר שהשבעתי את בן זוגי שבדק היטב וניקה את העצמות - טעמתי חזור וטעום, עד שהוא כבר היה צריך להדוף אותי. מזל שהגיעה המנה שלי, אחרת הלוקוס היה מחוסל כליל. הפניתי את יהבי לפילה לברק עם חמאה, שום ויין. 2 חתיכות ענקיות ולבנבנות, מלאות בשר והרוטב, הו הרוטב. הלחם זכה כאן לעדנה עם הרוטב, ובאמת ששירי יום ההולדת היו במקום בשלב הזה.

השיבה הביתה
לא קל בכלל אחרי ארוחת דגים דשנה שכזאת לחזור הביתה. לא קל לאו דווקא בגלל הכבדות הפיזית- שהרי דגים משמחים את הקיבה הרבה יותר מבשר - אלא בגלל שצריכים לחזור לשגרה. לא עוד אניות מתנדנדות ולוקוסים טריים שמדברים אשדודית. חוזרים לפקקים של תל אביב, מבינים שהחגיגות הסתיימו ומתנחמים בכך שהכנסנו עוד מסעדה שווה לפנתיאון המסעדות שלנו. מזל טוב אידי, ליום ההולדת. מאחלת ילדת יום ההולדת.

חשבון בבקשה
אבוקדו שרימפס - 49 ₪
פטריות חמות בשמנת - 49 ₪
לוקוס שלם - 32 ₪ ל-100 גרם, 470 גרם- 150 ₪
פילה לברק עם חמאה, שום ויין- 110 ₪
בקבוק קטן (375 מ"ל) שרדונה גמלא- 60 ₪

סה"כ: 418 ₪

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי