שולה - כל פעם מחדש

גילוי נאות - אני מכיר את שולה. למען האמת, אחרי הפעם הראשונה שלי במקום כל אדם שני בערך שאני מכיר ערך היכרות עם שולה. אני אוהב את המקום הזה ותמיד שמח לחזור אליו בייחוד כשהפעם, חזרתי כדי לכתוב עליו גם לאנשים שאני לא מכיר. אז לכל מי שעדיין לא זכה, שולה ממקומת בפארק העסקים הצפוני של קיסריה, קרוב לבנימינה, לזיכרון יעקב, בדרך לחיפה או מחיפה – בכל מקרה ולא חשוב מה כיוון הנסיעה - חובה לעצור ולבדוק מה קורה במחבתות של שולה. הפעם הגעתי בחמישי בערב של תחילת קיץ, מועד עמוס לכל הדעות. הפלייסמנטים הזוגיים בשולה מעוטרים ציורים נאיביים של פירות ים בדליי עץ ושל דייגים פשוטים שסוחבים את השלל היומי על גבם והשיחה שלנו נתקעת כל כמה שניות כשהמלצריות במקום מניחות על שולחנם של השכנים שלנו צלחות מפתות. אבל כנהוג בשולה, תוך זמן קצר כבר נחתו על שולחננו בבת אחת לא מעט צלוחיות סלטים כשבמרכז סלסלת קש ובתוכה פרוסות עבות של לחם לבן טרי טרי טרי.

אווירה ויותר
הקהל בשולה מגוון מאוד, בשולחן לידנו פגשתי בחורה שלמדה איתי לפני 15 שנה בחטיבת הביניים. היא עדכנה אותי שכבר שנתיים היא גרה בבנימינה ואין שבוע שהיא לא יושבת בשולה. בהמשך החלל חגגו יומולדת לאיזה סבא בשולחן של עשרה אנשים, שני שולחנות אירחו תיירים סיניים, היו עוד כמה מקומיים וכמובן – אנחנו, שידענו שצריך להיזהר מאוד עם הראשונות כי אז אין מקום לעיקר, אבל משהו במוזיקה הנעימה, בבריזה הקיצית ביום החם הזה גרמו לנו להתמסר לחלוטין לכל הצלוחיות שנחתו אחת אחת כמו גשם של הפתעות מידי ליאת, המלצרית המתוקתקת והמוצלחת שלנו. מחית חצילים חריפה אש, סלט איקרא חמצמץ מעולה, דג מטיאס כבוש עם פרוסות בצל לבן, טחינה עם נגיעה של סחוג, גרגרי חומוס מהבילים ברוטב לימוני, סלט סלק בתחמיץ, פרחי כרובית ביוגורט, סלט כרוב אסייתי מתוק מלוח ועוד ועוד ועוד. את כל זה בלעתי עם חצי הוגרדן (22 /26 ₪) ואמא, עם כוס יין לבן חצי יבש של גמלא ריזלינג (27/90 ₪). ככה צריך לפתוח ארוחת דגים.

מה בצלחת
כשסיימנו עם הראשונות המשכנו לפזול לעבר הצלחות שנעו במהירות מסחררת בחלל המסעדה. אמא כבר הפגינה סימנים מתקדמים של מלאות ואני יודע בוודאות שמבחינתה ניתן היה לסיים את הארוחה בשלב הזה. כל כך הרבה מנות עברו עלינו בחלקה הראשון של הארוחה שניתן היה לכתוב רק עליהן בלי להזכיר אפילו שבגלל שאכלנו אותן כל כך יפה, צ'ופרנו בצלחת ברבוניות מטוגנות על חשבון הבית. לא פשוט לבחור עיקרית מנצחת בשולה, זו אחת הסיבות שחוזרים אליה שוב ושוב. בניגוד למסעדות רבות בהן יש לי את המנה המנצחת שלא אחליף לעולם, בשולה תמיד כיף להחליף מנות בעיניים עצומות והפעם, בחרתי בריזוטו פירות ים (76 ₪) ואמא שמוצאה הטברייני תמיד עולה בשיחות במסעדות דגים הזמינה פילה מושט על הגריל בחמאת לימון ושמיר (76 ₪). בריזוטו שלי נחו זוג צדפות מרשימות, ראשי קלאמרי למכביר, טבעות קלאמרי וחסילונים וכל זה בתוך ריזוטו שהכיל כמות נדיבה של חמאה וגבינת פרמז'ן. את הרעננות למנה הכבדה הזו העניקו נענע ובצל ירוק קצוץ. אמא התענגה על הפילה הרך שלה עם החמאה והלימונית. לקינוח העלמנו מנה מצוינת של קרם פסיפלורה על מרנג נוגט. על הקרם הונחה שכבה של גנאש שוקולד לבן ובפסגה של המבנה הטעים הזה נמרחה שכבה דקיקה של מחית פסיפלורה טרייה. שחיתות רבתי רבותי.

הפנים של שולה
לא פשוט לפענח את הקסם של שולה. נכון, האוכל במקום מצוין, מנה כמו שרימפס ברוטב שמנת רוקפור בהחלט מצדיקה ביקורים חוזרים במקום, גם העובדה ששני אנשים יכולים להעביר ערב משובח במקום בפחות ממאה שקלים לאדם היא עובדה מרנינה, אך המרכיב החשוב, מבלי לזלזל בכל שאר המרכיבים הוא החומר האנושי. קחו את ליאת המלצרית שלנו לדוגמא. הענייניות שבה הסבירה לנו על המנות השונות, על הרכיבים שלהן, חשפה מלצרית מקצועית שנראה כי נמצאת בענף לא מעט זמן ועם זאת לא מגלה סימני שחיקה. להפך, החיוך שלה נראה אותנטי למדי ונראה כאילו היא נהנית מכל רגע במשמרת שלה. גם כשביקשנו ממלצרית חולפת עוד כוס בירה נענינו בחיוך גדול והסלטים שלנו מולאו מבלי שנצטרך לבקש זאת. הברבוניות על חשבון הבית, הכנסת האורחים הלבבית בדלת הכניסה, וכמובן האוכל המדהים, כל אלו גורמים לך להרגיש רצוי אצל שולה ובעולם המסעדנות של ימינו אין זו הרגשה מובנת מאליה.

חשבון בבקשה
יין לבן גמלא רילינג - 27 ₪,
פעמיים הוגרדן -  42 ₪
פילה מושט על הגריל בחמאת לימון ושמיר - 76 ₪
ריזוטו פירות ים - 76 ₪
קרם ברולה - 29 ₪
פסיפלורה שוקולד לבן - 32 ₪
אספרסו שלPrimo Aroma  - 9 ₪
תה עם נענע - 9 ₪
סה"כ: 300 ₪ לזוג שאכל המון (בעיקר אני) ולוקח לו המון זמן לקום מהשולחן. מזל שכיף לשבת בשולה גם אחרי האוכל.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי