"כל הזמן אתה בעבודה, אנחנו בקושי מתראים", התמרמרתי באוזניו בטלפון, צורת התקשורת הכמעט יחידה שלנו בימים אלה. "להזכירך, מותק", הוא התעקש להעמיד דברים על דיוקם, "אני מדבר איתך מהבית, את זו שבעבודה." נכון, יש מידה של צדק בדבריו, אבל גרסתי היא שאם אני שונאת לעבוד אז זה לא נספר בכלל. הוא לעומת זאת, מלבד נטייתו להיעדר בשעות מוזרות לטובת העלאת עדכוני ספורט לרשת, עוד מעיז לחבב את העבודה שלו . חצוף.
כן, כן, הבאתי את זה על עצמי. אני יודעת. במקום לנהל רומן מתמשך עם גבר חובב ספורט יכולתי אולי למצוא לי איש אקדמיה מיושב, חקלאי מסוקס או הייטקיסט עשיר. אבל קופידון לא התחשב בדעתי ובשובבות האופיינית לו גזר עלי לילות ללא שינה, בהם כשהבחור כבר מואיל לשוב בשתיים בלילה מסיקור משחק כלשהו, הוא עוד מאלץ אותי לשמוע פירוט פרשני של כל מהלך בתוספת ניתוח אישיותם של השחקנים המובילים.
"את יודעת מה?" הוא מואיל לבסוף לזרוק לי עצם. "מחר בערב שנינו לא עובדים. אז מה דעתך שנקפוץ לאיזה סטייק טוב עם כוס יין בצד?" בלי לדעת לאן אני נכנסת, נעניתי להצעה, ויחד נסענו להרצליה פיתוח, אל עבר מסעדת עד העצם הרצליה הוותיקה.
הערב התחיל מצוין. כוס יין קריניאן של יקב ויתקין (36 ₪) בשבילי ופלם קלאסיקו (41 ₪) המוכר והטוב בשבילו. לראשונות, למרות ההמלצות הנלהבות שקיבלנו על מנת תפוחי האדמה הממולאים, בחרתי דווקא בקרפצ'יו פילה בקר (48 ₪). הבחור חמד את חלת הבצל (36 ₪), אבל חשש שהיא תמלא אותו לגמרי בשלב מוקדם מידי של הערב. למרבה המזל זיהה המלצר היקר את מצוקתו, ומיהר להציע מנה מוקטנת במחיר מוזל. אולי זה הרגע להתעכב על טיב השירות בעד העצם. המלצרים כאן חביבים בצורה שאינה רווחת במקומותינו, ומלאי רצון טוב. על גב החולצות שלהם כתוב "כבר בא," ולכל תהייה או התלבטות הם ממהרים למצוא פתרונות יצירתיים. אחד הזוגות שישבו בסמוך, לדוגמה, התקשו בבחירת היין והמלצר מצידו, הציע להם טעימות נדיבות של לא מעט סוגי יינות.
הסלסלה ובה חלת הבצל עלתה על גדותיה על אף תהליך המזעור שעברה. כל חתיכת בצל שנטבלה בבלילה וטוגנה הייתה פריכה ומשמחת יותר מקודמתה. טרפנו את המנה בלי להשאיר פירור, ועל אף אהבתי לכל קרפצ'יו באשר הוא, נותרו פיסות הבשר הדקיקות מיותמות לאור ההתלהבות מחלת הבצל. לסיוע במשימת החיסול שביצענו, זומנה בירת בוטיק ישראלית בשם 'אלכסנדר' (28 ₪ לבקבוק). הבירה החביבה והמשמחת מעוטרת באיור של צב מעופף, המזכיר את צבי המים העצומים שפגשנו פעם בנחל אלכסנדר, הבירה מיוצרת על ידי אותם הבעלים של עד העצם (כמו גם רשת מוזס וקפה איטליה) ומוגשת בינתיים רק במקומות הללו.
עד כאן היה הערב רומנטי ומוצלח, ובתמימותי חשבתי שכלום לא יכול להתקלקל, אבל אז, לדאבוני ולאושרו של הבחור, אירע הדבר. מרחוק הם נראו כמו שני גברים רגילים, גבוהים אמנם, כהי עור, נכון, אבל רק כשנפלו עליהם עיניו של הבחור ונפערו בהתלהבות הבנתי את גודל האסון. היו אלו שני כוכבי כדורסל אמריקאים. האחד, סיפר לי הבחור בהתלהבות, הוא בין האהובים עליו, אבל בשמו המפורש של השני לא הצליח חובב הספורט שלצידי להיזכר. ניסיתי להסיח את דעתו עם השלוק האחרון של הבירה, עם העיקריות העתידות להגיע בעוד רגעים ספורים, עם נפנופי ידיים וחרחורי גסיסה מבוימים, אבל שום דבר לא עזר. מרגע זה ועד סוף הערב, הדבר היחיד שעניין את הבחור היה לחשוף את זהותו של הכדורסלן.
"הוא די חתיך, זה עוזר?" ניסיתי את נשק יום הדין. אבל אפילו זה לא עבד, ובמקום מתקפת קנאה קטנה התבקשתי להישען אחורה כי אני מסתירה לו. "הייתי שמחה לסייע," השבתי בזעף, "אבל גם לרצון הטוב שלי יש גבולות", פשוט בדיוק הונחה לפני מחבת לוהטת עם 250 גרם של פילה בקר (138 ₪). כדי למנוע המשך צלייה מיותרת מיהרתי להעביר את הבשר לצלחת. חתך רוחבי חשף גוון אדמדם-בורדו יפהפה, מדיום-רייר כמו שמדיום-רייר צריך להיות. לצד המנה קיבלתי, לבקשתי, תוספת של שעועית ירוקה פריכה וטעימה. הבחור, מצידו, הואיל להסב לרגע את המבט מהשחקנים הזרים אל נתח האנטרקוט (148 ₪ ל-400 גרם) שלו שנצלה בתערובת קייג'ין. "אני מת על קייג'ין." הוא מלמל, והקדיש עוד כמה רגעים ללעיסת הנתח. כתוספת, הגיעו צ'יפס דקיקים שוודאי היו טובים יותר ברגע ההכנה, אך כשהוגשו לא היו פריכים דיים.
בניגוד לעמדתו הרגילה בנושא קינוחים, כאן בחר הבחור והזמין בשמחה מנה של טראפל שוקולד (36 ₪), יוזמה שגרמה לי לחשוד כי נקט בה רק לשם הארכת הערב וזכייה בכמה דקות נוספות של בהייה בשחקן וניסיונות לאתר את שמו בנבכי זכרונו.
הסוף היה טוב. אם תהיתם. הקינוח ערב לחיכו של הבחור, ובהשראתו אורו לפתע פניו. "איך לא עליתי על זה קודם." הוא הניד ראשו בתדהמה תוך נקיטת שמו המדויק של הכדורסלן. סיימנו את הערב שבעים ומרוצים. הוא - מפני שחשף את השם הנשכח, ואני, מפני שלמרות החסך הרומנטי, לפחות אכלתי כמו שצריך.
* הכותבת הייתה אורחת המקום.
* הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.
לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת