עדיין הטובה בעולם

שעת ערב כבר, ואני ואריאל נוסעים הביתה. את אריאל פגשתי לפני כמה שנים במסיבת יום הולדת - יום ההולדת שלי למען האמת, כשעוד למדנו באוניברסיטה. זו היתה מסיבה פרועה למדי, שממנה אינני זוכר הרבה (כי זה היה מזמן, כן?) אבל אחריה נהיינו חברים לספסל הלימודים, בזכות מכרים משותפים וקורסים זהים שלקחנו. מצחיק איך מהלך החיים מתפתח - כי לאחר סיום הלימודים התחלנו לעבוד, אחד אחרי השני, באותה חברה קטנה בת 12 איש מכל מגוון האפשרויות והתחומים המאפיינים את המקצוע שלנו. למעשה אני אסיר תודה לאל, ליקום או לכל מי שלדעתכם גורם לדברים לקרות כפי שהם קורים שנתן לי לעבוד עם אדם שאני מכיר אותו וסומך עליו.

טוב, נו, אני מודה – זה גם חוסך לשנינו הרבה כסף כי מרגע שגילינו שאנחנו גם גרים די קרוב אחד אל השני החלטנו על תורנות איסוף אל ומהעבודה. כך יוצא שברוב הימים אנחנו מגיעים והולכים יחד, מה שכנראה הופך אותי למי שמבלה איתו רק קצת פחות מאשתו לעתיד ואותו -  למי שצריך לסבול אותי רוב שעות היממה.

היום אני מוסיף חטא על פשע - מכיוון שכבר כבר יצאנו מאוחר, אני מציע שנעצור לאכול על הדרך, ומכיוון שאני נוהג אני גם מחליט איפה. הכיוון הוא פיצה, והבחירה נופלת על פיצה האט הרצליה.

אח.. פיצה האט, כמה התגעגעתי.. "האט, האט שתיים, שומעים? פיצה האט, הא-טובה בעולם!".

הפרסומת הבלתי נשכחת הזו, שמלווה אותי מ-1991 מחזירה אותי לגיל עשר המתוק: הניינטיז היו הקידמה בהתגלמותה, צבי הנינג'ה הגיעו לארץ והיו שיא המגניבות ואת הפיצה היו עושים כמו שצריך. אז, עוד רק בתחילת עידן האינסטנט, כשרצית לאכול פיצה טובה הלכת לשבת באחת המסעדות (כן, אתם שומעים אותי? מסעדות!) של פיצה האט. לעזאזל, כשרצית לאכול משהו שעונה להגדרה פיצה הלכת לפיצה האט. כל היתר היו סתם בצקים עם רסק עגבניות וגבינה עליהם.

כמה שנים נפלאות ואז... שקט. נדמה כאילו ב-15 השנים האחרונות הרשת הזו, שעשתה את הפיצות שהכי אהבתי בארץ ירדה מתחת למכ"מ וכמעט נעלמה.

"אתה באמת צודק", אומרת לי לארי, סמנכ"לית השיווק של הרשת שפגשנו בהרצליה, באנרגיות לא אפייניות למי שבטח התרוצצה כל היום מי-יודע-כמה- שעות, והסבירה מה קרה בעודנו יורדים על פיצה משפחתית גדולה (שעוד נחזור אליה בהמשך).

הרשת, שהיא מותג בינלאומי, נכנסה לארץ בתחילת שנות התשעים כרשת מסעדות: מקום שאנשים ישמחו לצאת לבלות בו. מיקום המסעדות נבחר בקפידה בנקודות מעולות ויקרות וההצלחה בשנים הראשונות היתה באמת ללא שיעור. כאשר החלו להכנס רשתות חדשות שעסקו בעיקר במשלוחים והציעו מוצרים זולים, מהירים, וגם לא כשרים (חלק מסניפי פיצה האט כשרים למהדרין ובאף אחד מהן אין תוספות בשריות על הגבינה). התגברה התחרות, הרשת נקלעה לקשיים, והפכה כפי שאני כחובב פיצה מושבע שמתי לב, לפחות ופחות דומיננטית.

ובכן, מסתבר שהמצב הולך ומשתנה ולא סתם תפסה את עיננו דווקא מסעדה של הרשת. פיצה האט של היום התייעלה, היא פועלת במרץ גם בביצוע משלוחים והתכניות הן להכפיל כמעט את גודלה בארץ בשנים הקרובות. הסניפים נהיו פשוטים וידידותיים – לא צריך להתלבש ולצאת עם המשפחה ואפשר גם להזמין. הורים לילדים יעריכו את העובדה שבסניפי הרצליה וחולון יש מתחם ג'ימבורי שבו הקטנים יכולים לשחק ולהוציא מרץ עד שהאוכל מגיע, ובאופן כללי התרשמנו שקהל היעד של המקום הוא בעיקר משפחות עם ילדים ומלבדם רוב הפעילות מבוצעת במשלוחים.

עזוב אותך, אתם בטח אומרים. לא באנו לכתוב ספר היסטוריה. ספר איך האוכל, הרי לא אכלת שם כבר כמה שנים! אז יקיריי, למרות שמבנה הסניפים השתנה הטעם – נשאר טוב כשהיה.

המנה המנצחת של הערב היתה פיצה צ'יזי-קראסט עם פטה, בצל ופטריות (79.90 ₪, 9.90 ₪ לתוספת) ושתייה קלה (8 ₪). צ'יזי קראסט היא למעשה פיצה רגילה, כשבתוך הקשה שמקיף אותה עטופה גבינה צהובה מותכת. לארי אומרת שבח"ל המנה הזו קיימת כבר כמה שנים - נהוג לאכול את הקשה לפני שאר הפיצה, ועכשיו מנסים להכניס אותה גם לארץ. הפיצה המשפחתית גדולה מספיק להשביע שלושה מבוגרים והתרשמנו מכך שכמות הגבינה (המיובאת במיוחד) והרוטב בה גדולה יותר מזו שמקבלים בפיצריות בדרך כלל. המחיר לא זול ביחס למקומות אחרים, בעיקר לא מחיר התוספות, אבל בסניף מפורסמים מבצעים רבים שמלבד המחיר הרשום. שווה להתעניין בהם ואנחנו מעריכים שבסופו של דבר פיצה האט לא יקרה משמעותית מרשתות אחרות.

אני ואריאל עלינו מרוצים על האוטו בחזרה הביתה. מחר אמנם יום עבודה חדש, אבל את זה לפחות אנחנו מסיימים שבעים. אני מצידי שמח לדווח שלאחר עשור אני עדיין חושב - ולא תשכנעו אותי אחרת, שפיצה האט היא הטובה ביותר שאכלתי כאן. נשאר לי רק לקוות שהיא לא תעלם לי שוב.

*כתבה פירסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי