ל'אנטרקוט ולהיות

תל אביב במיטבה

ל'אנטריקוט נמצאת בלב העיר הלבנה. אותה תל אביב, שחולמת להיות לבנה, והיא ברובה אפורה מעושנת, ובלילות החורף שפוקדים אותנו לאחרונה אף אפלה ומסתורית. מי שתל אביב בלבו או ליבו בתל אביב יודע שפינת הרחובות אחד העם ונחלת בנימין הוא אזור טוב להסתובב בו. לא רחוק מסמטאות נווה צדק, בואכה שדרת רוטשילד ההומייה, בין פאבים, בתי קפה, מועדונים וכמה גלריות. בית-אוכל ראוי לקנח בו ערב מהנה בחוצות-עיר, או לפצוח בו בדייט שסופו רומנטי.

היה היה

ל'אנטריקוט נפתחה לפני שנים מספר כאחות קטנה למסעדת ל'אלהמברה מיפו. כמוה, גם היא כשרה. גם כאן התפריט שואב השראה מהמטבח הצרפתי אך מתיימר להיות עדכני יותר ובתמחור נוח. כיאה לגילה היא אכן יותר קלילה ובעלת שיק נעורים, אך שומרת על כבוד המשפחה בתחום המצוינות הקולינרית והשירות המוקפד. ככה זה כשמגיעים ממשפחה עם מוניטין, יש סטנדרטים. גם העיצוב בל'אנטריקוט קורץ לשני הקצוות – מצד אחד המסעדה עצמה שוכנת בבניין ישן שעבר שיפוץ ושמר יפה על הקשתות והמרפסות המעוטרות, ומצד שני עיצוב הפנים לגמרי מודרני, על הקיר תמונות עזות צבע, והתאורה עמומה אך מעניינת: במקום חלונות יצרו שם תריסים מעץ שמוארים בצבעים המתחלפים מדי פעם. זה נראה הרבה יותר טוב מאיך שזה נשמע.

וכך, בסופו של יום ותחילתו של לילה מצאתי את עצמי בל'אנטריקוט שמושכת אליה בליינים צעירים יותר ופחות. המסעדה הומה, ויחד עם הקהל משדרת הקפדה לא מעונבת על הפרטים הקטנים. בשולחן הסמוך ילדה חייכנית בת 5 מנפנפת לנו לשלום. אל תטעו, גינוני השולחן שלה אמנם טובים יותר משלי אך היא חריגה מאד בנוף.

והנוף הוא –אם אפשר להיות קלישאתיים לרגע- כשל בר-מסעדה. כן, יש שם בר ומגישים אלכוהול, אך זה אינו העניין. מדובר בבר-מסעדה משום שההמולה, האנשים,העיצוב יוצרים תחושה שנכנסת למקום שבו מבלים, והאוכל הטוב הוא הליווי ולא העיקר. העובדה שהמקום היה מלא ביום רביעי קפוא מראה כי יש לכך ביקוש.

ומה בתפריט? מנות מוכרות ואהובות בפרשנות מקומית. כך למשל, במנות הראשונות אנו מבחינים כי לקרפצ'יו הסלמון הוסיפו סלט תפוזים והפורטבלו הצלויה תוגש על מצע של סלט חיטה בסלק. בעיקריות פוגשים מנות בשריות בעיקר, כראוי לשם המסעדה, אך הגדרתה כ"מסעדת בשרים" תעשה לה עוול.

מנה מנצחת

כאמור, המנות הראשונות מקוריות ומעניינות, אך הפייבוריטיות שלנו היו דווקא בעיקריות. המצטיינת בין הראשונות היתה מנת כיסוני עוף (32 ₪) נגיסי עוף עטופים בבצק פריך מאוד וברטוב צ'ילי מתוק. זו מנה שמתאימה להגשה גם כמשעשע חיך וגם בפאבים. למנה עיקרית בחרתי במנת הדגל המקומית: נתח אנטריקוט במשקל 320 גר'  (115 ₪) המגיע, כך בתפריט, עם תפוחי אדמה בשמן זית לצידו ורוטב חרדל מעליו. הרוטב אכן מוצלח מאוד ומתאים לליווי סטייק שכזה, ובכל זאת שמחתי לגלות כי הוא הוגש לצד הסטייק ואפשר להתענג על טעמו הבלתי-ניתן לחיקוי של נתח אנטרקוט איכותי שנצלה ביד מיומנת. היושבת לצידי מתעקשת להכתיר לתואר המנה המנצחת דווקא את האנדרדוג המפתיע: חזה אווז צלוי (97 ₪) שהוגש ברוטב פירות יער ולצד פטריות שמפיניון צרובות שהתגלה כבחירה יוצאת מן הכלל. בשר אווז אינו מחזה נפוץ במחוזותינו וחבל שכך; כאן ידעו לטפל בו היטב וצלייה מדוייקת הותירה אותו עסיסי כמו פרגית צלויה אך בעל טעם שונה ועמוק יותר. הרוטב הלם אותו מאוד והוסיף טוויסט מתקתק למנה.

נפגשנו כך

בשלב זה של הסעודה, כשהבטן מלאה וחיוך נינוח נמרח על פנינו מאוזן לאוזן, אני מסכם את הבילוי הערב כהצלחה. ככה זה, אחרי יום ארוך של הרבה עבודה, אחרי ההספק, התפוקה, המירוץ, הפקקים, הלחצים, והקמט המתעמק בין הגבות, יש סיפוק מנחם בידיעה שתגיע לרגע הזה- יהיה לך חמים ונעים, בבטן ובראש, תחייך למי שלידך, והרהורי אושר יחלפו בראשך. הרי מה בעצם צריך אדם? קצת יחס חם, קצת מוסיקה טובה, וסעודה טובה שתשכיח ממנו את עמל יומו. סה לה וי. 

חשבון בבקשה

כיסוני עוף (32 ₪)

פטריית פורטבלה בגריל (36 ₪)

קרפצ'יו בקר (44 ₪)

חזה אווז על הגריל (97 ₪)

סטייק אנטרקוט (115 ₪)

פאי אגוזים (32 ₪ )

בסה"כ 356 ₪ מחיר סביר בהחלט לארוחה בסדר גודל שכזה, וברמה שכזו. בשעות מוקדמות יותר מציעים גם עסקיות, ובמקום גם חדר פרטי לעריכת אירועים.

*כתבה פרסומית. 

להזמנת שולחן בל'אנטרקוט לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי