גשן ללא הפסקה

למה לרוץ אם אפשר לדדות

בגאווה רבה, אני יכולה לספר שלפני מספר ימים לקחתי חלק במרתון תל אביב. אומנם לא רצתי את המרתון המלא, וגם לא את חצי-המרתון, אבל עשרת הקילומטרים שגמעתי הותירו אותי מסופקת. וכואבת. ממש ממש כואבת. רמת הסיבולת והכושר הגופני שלי גבוהה למדי, אבל מתברר ששבועיים של אימונים אינטנסיביים, והריצה עצמה, הם לא מה שהגוף שלי צריך. אז עכשיו הרגליים שלי ואני ברוגז. אני רוצה ללכת, הן רוצות שאשב בלי תזוזה. אני רוצה לא להרגיש אותן, הן רוצות שאזכור בכל רגע ורגע שהן שם. בשורה התחתונה, שרירי התאומים שלי מתכחשים לתפקידם, ומתעקשים לכאוב ולהכאיב. ממש לא יפה. אז בניסיון לפייס את רגליי, הכרזתי על שבוע פינוקים, שמבוסס בעיקר על תזוזה מינימלית ואכילה מקסימלית. ההזמנה לבקר בגשן לא יכלה לבוא בתזמון טוב יותר. אני מכירה את הרגליים שלי, בשביל בשר הן מוכנות לעבוד קצת, ובגשן (הכשרה, יש לציין) יש בשר. המון המון בשר. ש' הסטייליסטית הפגינה חיוביות רבה, והסכימה לשדרג את מפגש ההתעדכנות המיוחל שלנו, למפגש+ארוחה. שניים במחיר אחד, אני כבר מרוצה. 

לא סתם דיל

גאוות המקום, ובצדק, היא ארוחת הטעימות (170 ₪ לסועד, מותנה בהזמנת כל השולחן). הארוחה כוללת מנה ראשונה לכל סועד, כמו גם קינוח. אך גולת הכותרת היא גריל ייחודי, עליו מוגש מבחר מכובד ומפתה עד מאד של מנות הבשר. כל סועד זוכה לקבל אנטריקוט, ספריבס, פרגיות, קבבונים ונקניקיות מרגז. המראה של כל העושר הזה, שמגיע לשולחן לוהט ומדיף ניחוחות עזים של בשר (מפתיע, אני יודעת), יותיר אתכם פעורי פה, אני בטוחה. וזה מצב מעולה להתחיל איתו ארוחת שחיתות שכזו. 

מנה מנצחת

לליפאפ כנפיים (36 ₪ שלא במסגרת ארוחת הטעימות), שם מגניב שמתאר כנפיים מטוגנות בציפוי פנקו עם רוטב פורט מתקתק, היו מבחינתנו ממתק לא פחות משהיו מנה ראשונה. ממש השתדלנו לא לסיים את המנה, כי ידענו מה עוד עתיד להגיע אלינו, אבל אני מודה שעשינו זאת בכל זאת. אם זה משנה, אני יכולה לספר שהשארנו לנו חלק מהמנה על תקן קינוח בשרי, וסיימנו אותה רק אחרי שאכלנו את כל שאר הארוחה.

אני מנסה להחליט איזו מנה מבין המבחר הגדול של המנות העיקריות שלחשו ורחשו על הגריל ראויה שאציין אותה במיוחד. המרגז והקבבונים היו עסיסיים וטעימים, הפרגיות היו מוצלחות, והספריבס גרמו לי להצטער שזו מנה שלא מככבת במספיק תפריטים. אבל בשורה התחתונה, המנצח שלי היה האנטריקוט (98/150 ₪ ל-300/500 גר' שלא במסגרת ארוחת הטעימות). בדיוק כשחשבתי ששבעתי, הבנתי שאני לא מסוגלת שלא לאכול עוד ממנו. וכך היה.

במסעדה המבוססת כמעט אך ורק על בשר (למודאגים אספר שיש גם מספר מנות של דגים ופסטה), אולי מפתיע שאני מצאת לנכון להתייחס גם לתוספות. אבל מה לעשות, תפוחי האדמה והשעועית הירוקה שהסתתרו מתחת להררי הבשר היו ליווי מושלם, ועזרו לנו להרגיש שדאגנו גם לבריאות שלנו, ולא רק לרעב. 

ועוד דילים

ארוחת הטעימות מוצעת בשעות הערב, אך גם הסועדים בצהרים לא מקופחים. מעבר למבחר אפשרויות לארוחות עסקיות במחירים שונים (בין 42-78 ₪), ניתן לבחור ב'גשן ללא הפסקה' (110 ₪). כשמה כן היא, מדובר בארוחה של מנות בשר (אנטרקוט, סינטה, פרגיות, קבבונים ומרגז), שלא תחדלנה להגיע לשולחן עד שתשבעו. הדילים השונים הופכים את גשן למקום אידיאלי לאירועים מרובי משתתפים. ואכן, במסעדה חדר פרטי שיכול להכיל עד 35 סועדים. כמובן שניתן לבקש גם שולחן גדול בחלל המרכזי, שיכול לארח עד 60 סועדים. 

אם אוכלים, גם שותים (ולא נוהגים)

תפריט היינות של המקום מוצג באופן מקורי למדי, כתווית על גבי בקבוק יין ריק שמונח על כל שולחן. אביאל היקר חסך מאיתנו את הההתלבטות, והציע לבחור עבורנו את היין. החלטנו לסמוך עליו, וטוב שכך. יין הבית (מרלו סינגל של 'מרום גליל', 28 ₪ לכוס) היה עשיר ורב טעמים, כל הכבוד למסעדה שבוחרת יין בית ברמה כל כך גבוהה, וגובה עבורו מחיר הוגן.  

כן כולל שירות

לאחרונה שמתי לב שיותר ויותר מסעדות נכשלות אצלי בסעיף השירות. שילוב של רמת מקצוענות נמוכה, ויחס בעייתי בין מספר מלצרים למספר שולחנות. בגשן שתי הבעיות הללו לא באו כלל לידי ביטוי – המלצרים כולם הפגינו היכרות מעמיקה עם התפריט, והיו די והותר מהם. ספציפית, אנחנו היינו מרוצות מאד מאביאל, עלם החמודות שהנעים והטעים את זמננו. כן ירבו. 

חשבון בבקשה

2 כוסות יין הבית – 54 ₪

2 ארוחות טעימות – 340 ₪ 

סה"כ – 394 ₪

*כתבה פרסומית. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי