איציק הגדול בענק

יפו פינת ניו יורק

ברגע ששמעתי שההונגרי עבר את בחינות ההסמכה האמריקאיות וכעת הוא למעשה זכאי לעבוד כרופא בכל מדינה שיחפוץ בה בעולם המערבי (ובכלל) – ידעתי שהוא הפרטנר המושלם להצטרף אליי לסעודה (המילה "סעודה" אינה לחינם. פרטים בהמשך) ב-'איציק הגדול' שבכניסה ליפו.
הוא מצידו (כמוני), לעולם לא יסרב לארוחה טובה ומלאת כל טוב, ואני מצידי אזכה להזכיר לו על הוא עשוי לוותר במידה ורק יעלה על בדל מוחו את רעיון ההגירה השלילית. התכנית שלי יצאה לדרך.

שלב א' – קבלת הפנים

שני דברים הפתיעו אותי בכניסה למסעדה הטובה והמוכרת הזו: הראשון – לא זכרתי עד כמה "גדול" באיציק הגדול. המסעדה מלאה בכל כך הרבה חללים פנימיים שבהתחלה חשבנו שאם נצא לרגע – נשכח איפה ישבנו. השני – גם בערב רביעי חורפי ודי שיגרתי, מצליחה המסעדה לאכלס כמעט את שולחנותיה. הישג מרשים מאוד בהתחשב ביום, בשעה ובנטייה הטבעית שלנו להעדיף בילוי ביתי בעונה קרה שכזו. (מזל שהזמנו מקום מראש). אחד הדברים המעניינים במסעדה, הוא הקהל המורכב למעשה מכולם: משפחות, זוגות צעירים, חברים, אנשי עסקים, תיירים, ואנחנו. המכנה המשותף: כולם יודעים איפה לאכול אוכל טוב.      

שלב ב' – גורם ההפתעה

שתי כוסות מיץ תפוזים סחוט במקום  נתנו לנו את השהות להביט בתפריט העשיר ולהתחיל להתבלבל בפעם הראשונה. ידענו כי עלינו להיות מאוד זהירים, משום שאיציק הגדול הוא מקום שאם במקרה תגיע רעב מדי ולא תבחר בקפידה את צעדיך, אתה עלול למצוא את עצמך מוקף בכל כך הרבה אוכל עד שתאלץ לשגר מבטים מתנצלים לשולחן לידך כאילו אומר: "אנחנו מחכים לעוד שניים..". כמובן שבאנו רעבים מדי וכמובן שלא בחרנו צעדינו בקפידה. ואז זה התחיל: מעין, מלצרית מקסימה ועדינה, פרקה על שולחננו מגש עצום שהכיל עד לא מכבר 23 סלטים שונים  אני מתנצל מראש שלא אצליח במילים שנותרו לי, לפרט את שמו, מרכיביו ואיכותו של כל אחד ואחד מהסלטים... הדרך עוד ארוכה ואנחנו רק מתחילים. אשמח להגיד שכל הסלטים ללא יוצא מן הכלל הפתיעו בטריותם ובאיכות מרכיביהם. בלטו במיוחד: סלט פול חם (ההונגרי אלרגי = יותר לי!), סלט ביצים נהדר, תפוחי אדמה ברוזמרין, סלט טורקי מעולה וסלט החצילים החם. במקביל, השקנו כוסות יין אדום (ישראלי כמובן) אהוב במיוחד – מרלו ירדן 2007 של יקבי רמת הגולן.

שלב ג' – מלחמת ההתשה

   
זוכרים את המילה "סעודה", מהפסקה הראשונה? אז היא לא לשווא. למרות שאנשים רגילים אולי היו עוצרים בשלב הסלטים, אנחנו המשכנו עמוק לתוך הראשונות: חומוס קטיפתי, חציל שלם (וענק) שתפס צלחת שלמה אך הפתיע בעדינותו, ונקלה על הגריל בשום, שמן זית, לימון ומלח ים. ושתי מנות ראשונות שהיו ללא ספק הכוכבות של החלק הראשון בארוחה: נקניקיות מרגז חריפות אך במעט, מבשר משובח  ופטריות הפורטבלו החמות, שאילו יום אחד הייתי בוחר לוותר על בשר משובח – הן כנראה היו מרכיב התפריט העיקרי שלי. לא ציינתי את הלאפות החמות ואת חצאי הפיתות המשוחות בשום ושמן זית, משום שלהבדיל מפעמים אחרות – ידעתי שכן הן עלולות רק לעכב אותנו (אז אכלנו רק שלוש כל אחת...). זמן לסיגריה.

שלב ד' – ניצחון מוחץ

 
חזרנו פנימה מהקור היפואי מעט מאוששים, אך בעיקר עדיין המומים שהמנה העיקרית עוד לפנינו. שני דברים שיחקו לטובתי בתכנית –העל שרקמתי: האחד-  ההונגרי מגיע ממסורת ביתית של כבוד גדול לכל חלקי הבשר, כל עוד הבשר מצוין. השני – איציק הגדול אולי נשמע כמו של שם של עוד שיפודיה, אך למעשה כשמדובר בבשר, החברים שם באיציק לא רואים הרבה מסעדות נחשבות ממטר. כלומר, באיציק הגדול – יש בשר מצוין.
כדי לא להתחייב על מנה מנצחת אחת, החלטנו לבחור באופציה הגאונית של מיקס בשרים שמשלב לסועד הרעב (או רעב פחות) מגוון טעמים על גבי צלחת ענק אחת.
נתחיל מהסוף: לא ציפיתי לפחות מהקבב הרומני הארוך שאיתו פצחנו את "קרב העיקרית". תיבול דומיננטי, טעמים בולטים של שום, בקר וכבש. פילה הבקר היה בדרגת העשייה המדויקת, אף שלא זכרתי שביקשתי את המידה האהובה עליי. ואז – שקדי עגל נימוחים נמסו לנו בפה וגרמו לנו להסתגר אדם בתוך בעצמו למשך דקה ארוכה.בדיוק  כשחשבנו שאין נימוח יותר מהשקדים, טעמנו את כבד האווז והבנו שטעינו. שיפוד אחד של הקסם הזה, יכול להמיר צמחונים על דתם. אבל המנה המנצחת של הערב, זו שגם ככל הנראה חתמה את תכנית העל שלי בהצלחה היא מנת הצלעות  ארבע צלעות טליות עסיסיות להפליא נחו להן כממתקים, לבדן על הצלחת הנקייה, ממתינות עבורנו ואנו לא אכזבנו. הביס הזה שחציו בשר רך וחציו מעט שומן על העצם עדיין מלווה אותי מאז...

הדרך הביתה

תפריט הקינוחים באיציק הגדול נקרא: 'אחרי הבשר', שזה ללא ספק אמת בפרסום, אך בדיקה מקיפה לימדה אותנו כי לקינוחים של איציק אין כלל סיבה להתחבא מאחורי הבשר; שתי כוסות תה עם נענע  סידרו לנו מעבר רגוע ונעים אל שני קינוחים נהדרים שסידרו לנו מעבר רגוע ונעים לעולם החלומות. בהמלצת מעין האדיבה חלקנו קוביית רוזמרין  - קרם שוקולד בלגי בשילוב נוגט על בסיס קראנצ'י ובציפוי גנאש שוקולד כהה ולבן.  אני זוכר את עצמי גם גונב להונגרי מספר ביסים מהטריקולד– שכבות קרם שוקולד לבן, מריר וקפה בציפוי פירורי עוגת שוקולד ביתית. בדרך הביתה (אני זוכר שהייתה עלייה), ההונגרי לבסוף פלט: "איך אפשר לעזוב מקום עם אוכל כזה?!" וידעתי שעבודתי הושלמה. רוצים לעצור את בריחת המוחות מישראל? תתחילו בקיבה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי