מעשה בדייג, עיתונאי וחבית פחמים

האגדה מספרת על דייג טריפוליטאי אשר היה מבלה את ימיו בין דגי נמל יפו, לומד להכירם בשמם הפרטי, ובערב היה חוזר לאשתו עם שלל היום ויחד היו השניים רוקחים קסמים ונפלאות מהסירים והמחבתות במעונם הצנוע. יום אחד, החליט הדייג לשלב בין ימיו ללילותיו וגמר בליבו לתת הזדמנות לכל תושבי העיר לטעום מפרי ידיו במסעדה החדשה שיפתח. כמה שבועות לאחר מכן, ניצב הדייג הצעיר בפני הצריף אותו רכש והסב למסעדת דגים, כולו גאווה וציפייה אך דבר אחד היה עדיין חסר: סועדים. שכן לא היה מסעדן אלא דייג (ואתר rest טרם הומצא) לא ידע כיצד יגלה לתושבי יפו אודות הפלא החדש שפתח.

עד שיום אחד, בעודו שוכב על החוף לצד הצריף, הזדמן למקום חברו - עיתונאי צעיר ומבטיח, ששמח לשמוע על המסעדה החדשה. החבר לא אכזב ועוד באותו הערב הגיע למסעדה, להיות הסועד הראשון. משום שהחודש היה נובמבר, והצריף היה מעט רעוע, דאג הדייג לחמם את חברו (הסועד היחיד במסעדה) על ידי חבית פחמים אשר הניח לידו, תחת השולחן. העיתונאי היה אדם ברוך, הדייג היה 'בני הדייג'', הכתבה התפרסמה באותו סוף השבוע - והשאר היסטוריה.

נעים להכיר

הרבה מאוד לוקוסים עברו בנמל יפו בשלושת העשורים שחלפו מאז אותו סיפור מיתולוגי, אך לפי כמות הסועדים שההונגרי ואני נתקלנו בה באותו ערב יום שני קפוא בתל אביב - אפשר היה לדמיין שהכתבה התפרסמה אך אתמול. מקומות מלאים ומלאים בסועדים שמחים, תמיד הופכים אותי רעב יותר ומלא ציפיות. למרות שאני חיפאי ומסעדות דגים אינן זרות לי, במסעדת בני הדייג טרם הספקתי לבקר. ההונגרי שאיתי דווקא הספיק, ומילא אותי בהרבה תקוות. אף שהמקום המה אדם, צוות המלצרים המעולה לא פספס אפילו פעם אחת ותמיד היה שם לכל בקשה, הזמנה או שאלה. לרב אפילו לפני שפנינו. בהמלצת הצוות פתחנו את הערב עם בקבוק ריזלינג צונן של יקבי ברקן (120 ₪), כאילו לא הגענו לפני רגע מן הכפור. למרות שההונגרי "הזהיר" אותי מפני הבאות, למה שקרה מיד אחרי כוס היין, לא הייתי מוכן.

אם כל הארוחות

בזו אחר זו, צלחת אחר צלחת (הייתי רוצה להגיד "צלוחית", אבל זה יהיה שקר) של סלטים טריים, ממרחים, מטבלים, מעדנים ושאר ירקות - הונחו על שולחננו היציב. מה היה שם? קשה לזכור. להלן קיצור הדברים: חצילים במיונז, כרוב לבן ושמיר, סלט טורקי, איקרה מעולה ,צזיקי חמצמץ, סלט  סלק, טאבולה, עגבניות שרי ובזיליקום, אבוקדו טרי ונהדר, דג מלוח, גזר, טחינה, חומוס גרגירים ענק שרק עליו שווה לכתוב כתבה נוספת, כרוביות וגמבה, כרובית במיונז, חציל יווני, חציל רומני, שומר, פלפלים קלויים, מטבוחה, חציל ולאדי ואנשובים מפולטים בשמן זית. תוסיפו לכל העושר הזה גם סלסלת לחמניות חמות ותוכלו לדמיין את המבט שהיה נסוך על פנינו. אין לי מספיק מקום לפרט על כל אחד מהסלטים שהוגשו, ולכן בחרתי להתמקד דווקא בשני יוצאי דופן שללא ספק מייחדים את בני הדייג: במחיר הראשונות (35 ₪, חינם בהזמנת מנה עיקרית) תקבלו במקום צלחת גדולה ובה שני נתחי לוקוס מפוארים ברוטב פלפלים ועגבניות, או בשמה השני: "חריימה". החריימה בבני הדייג (על אף אשכנזיותי) הייתה מופלאה. חמצמצה, חרפרפה, חמה וביתית. ממש לא מה שציפיתי לו, ממסעדה שמטפלת במאות ולעיתים אלפי סועדים ביום. המנה השנייה שהפתיעה אותנו הייתה צלחת ענקית וארוכה אשר חולקה לשלושה סלטים: סלט ירקות קצוצים דק, סלט חסה טרי ועוקצני וסלט עגבניות, בצל ופלפל חריף. אין צורך לספר שלא הצלחנו לסיים כמעט אף מנה, אך ההקפדה על טריות ואיכות החומרים, ההגשה, נדיבות וטעם המנות - דרבנו אותנו להמשיך ולנסות.

מנה מנצחת

אירוע שכזה דורש מחצית ארוכה בין הראשונות לעיקריות ומקץ שתי סיגריות שבנו למשחק.
למרות שקשה להגיד שהיינו עדיין רעבים ולמרות שגם הזמנו שתי עיקריות, קשה לי להגיע למסעדה שמגישה סביצ'ה טונה אדומה ואבוקדו (49 ₪) ולא לנסות אותה. כך קרה שצלחת גדולה ועמוקה הונחה על שולחננו ובמרכזה מנה מושלמת של נתחי טונה אדומה בוהקת בטריותה משובצת בפרוסות אבוקדו. המנה הייתה כל כך טובה וטרייה, שאפילו ההונגרי, שעובד כמלצר באחת המסעדות הנחשבות בעיר - נשבע שזו הסביצ'ה טונה הטובה שטעם. מי צריך עוד הוכחות? העיקרית הראשונה שהגיעה הייתה חלומו הרטוב של כל חובב פירות ים: 'מיקס פירות ים' (110 ₪) שהגיע בקערה ענקית עטופה בנייר כסף ובה כל טוב הים, בכל סגנון שתרצו: היו שם קלמרי ושרימפס מטוגנים, שרימפס בשמן זית, סרטנים חצויים ומולים בשרניים. כמו פופקורן בסרט, לאט לאט (3 דקות) חוסלה הקערה מתוכנה והשאירה אותנו המומים לנוכח הגילוי שככל הנראה שנינו מחזיקים קיבה נוספת, אחרת אין שום הסבר להיעלמות פירות הים ולמנה שאחריה.

המנה העיקרית השנייה, הייתה המנה המנצחת ועבורי גם המפתיעה: למרות שפירות ים אני זולל מגיל צעיר, דגים אף פעם לא היו חברים קרובים שלי. חריימה אקראי, גפילטע פה ושם, אך עד לפני ארבע שנים לא זכור לי כי הזמנתי דג שלם אי פעם במסעדה. הפעם הזמנו שנינו בר-ים, דג שלא טעמתי מעולם, וכעת אני כנראה מכור. הדג הענק (קילו) הגיע אפוף ריחות תנור וים, שחום ויפה, מכוסה בשמיכת מלח גס דקה ואפויה, אשר הוסרה כלאחר כבוד על ידי המלצר המיומן שלנו.
בתנועות כף ומזלג מהירות, נחשפו עוד ועוד נתחים לבנים ועסיסיים מהדג שלנו (28 ₪ ל-100 גרם) והציפייה שלנו לביס הראשון רק גברה. מקץ הטקס, נחשפתי לראשונה לבשר כמותו טרם טעמתי: עסיסי, פריך, עשיר ועדין מאין כמוהו. גרגרי מלח אקראיים שנפלו על בשר הדג הלבן הפתיעו מדי פעם במליחות ובקראנצ'יות מושלמת. למרות שקשה לי להודות בכך בפני עצמי - אחת המנות הטובות שאכלתי ב-2011 הייתה דג.

כל המי ומי

בעודנו לוגמים מהתה (12 ₪) ונוגסים בעוגת הגבינה והתותים שלנו (38 ₪) ניסינו למצוא מכנה משותף לקהל של בני הדייג. זיהינו שם זוגות צעירים, תיירים, משפחות, אנשי עסקים ואותנו, מה שהוביל אותנו למסקנה פשוטה אחת - כשמסעדה מעניקה לך אוכל כל כך איכותי, שירות מקצועי, אווירה ביתית (אך בעיצוב יוקרתי) ובעיקר מחירים כל כך שפויים - המכנה המשותף היחיד שתמצא הוא פשוט היגיון צרוף ואהבה לאוכל.

כאמור, הרבה לוקוסים עברו בנמל יפו בשלושת העשורים האחרונים, אך דבר אחד נשאר זהה: החלום של אותו דייג טריפוליטאי צעיר לשמח אנשים דרך סירים ומחבתות.

חשבון בבקשה

בקבוק ריזלינג  של יקבי ברקן - 120 ₪
סלטי הבית (חינם בהזמנת מנה עיקרית)
סביצ'ה טונה אדומה - 49 ₪
מיקס פירות ים - 110 ₪
בר-ים אפוי - 280 ₪
עוגת גבינה ותותים - 38 ₪
פעמיים תה - 24 ₪

סך הכל: 621 ₪ לשניים.

* מדור פרסומי.

* רוצים גם אתם לאכול במסעדת בני הדייג בתל אביב? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי