מנואלה, אמא ואני

קדימון

אם קיים בעולם מטבח שאפשר להגדירו כמיינסטרים, הרי שזהו המטבח האיטלקי. אני מוכן להתערב שבכל עיר בעולם יש לפחות מקום אחד שמוכר פיצה או פסטה, ומי שיוכיח אחרת גורף את הקופה. המטבח האיטלקי התעצב בלב אירופה במשך אלפי שנים, בהן שלטו ונשלטו האיטלקים על גלגוליהם. קשה להאמין כי המטבח האיטלקי המוכר לנו התעצב במאתיים השנים האחרונות, וצביונו נגזר במידה רבה מצמחים שעשו עליה מן האמריקות, ובפרט מהחברים למשפחת הסולניים וביניהם העגבניה, החציל והפלפל אשר בלעדיהם לא תהיה ארוחה איטלקית שלמה עוד לעולם. למזלנו אנו חיים בעולם פוסט-קולומובוסי, ואף נתברכנו בטבחים מחוננים שיצאו למגף האיטלקי ולמדו את סודות הבישול על בוריים. נדב שרז הוא אחד המוכשרים שביניהם והבעלים של מסעדת מנואלה בזכרון יעקב.

D.N.A

מנואלה חוגגת שנה. היא שוכנת ברחוב המייסדים במבנה עם חצר עתיקה בסגנון האופייני לבתי האבן הנדירים של תחילת הישוב העברי. למסעדה שלושה אזורי ישיבה: האחד חדר פרטי עבור 12 סועדים והוא מרוהט בענתיקות עץ משופצות ומשעשעות, השני חלל גבה תקרה לכ-40 סועדים עם ריהוט עץ בסגנון עתיק ונוף למטבח בו מתעופף בצק הפיצה באוויר למתיחה ובהמשך נאפה בתנור האבן, מבושלת הפסטה הביתית ברותחין ומבעבעים הרטבים. בחדר נוסף מכינות אמו ואחותו של נדב את הפסטה ולשות את הבצקים. עסק משפחתי, כמו באטליה. בשעת הערב בה ביקרנו יכולנו להתרשם רק מן הסדר ומהניקיון שבחדר מרתק זה, ולחזות בכדורי בצק תופחים לאיטם אך לא זכינו לחזות ברידוד עלי לזניה, או במילוי רביולי באספרגוס.

יין

לביקור הצטרפה אימי חובבת הבצקים שהחליטה לקחת פסק זמן מהדיאטה דלת הפחמימות שלה, ולעשות את זה בסטייל במקום שמצדיק חטא. התיישבנו ברחבת חצר האבן ועם קבלת התפריטים התעניינו ביין לבן, קיצי ומרענן. בהמלצת טום מנהלת המסעדה הזמנו את יין החודש סואבה קלאסיקו אלגריני (110 ₪ לבקבוק). היין התאפיין בצבע קש, בגוף בינוני ובבוקה שחשף ניחוחות של עשבים, פרחים והדרים. עם גלגולו בפה גילה היין טעמי הדרים עם נימות מינרליות. הסיומת עגולה וטובה עם עקיצה קלה בקצה הלשון. חשבנו כי היין מתאים מאוד לגבינות מתובלות ולבשרים בעישון קל וסביב תחושה זו הזמנו את המנות.

מנה מנצחת

התחלנו עם סלט קפרזה (36 ₪) של בייבי מוצרלה עגלגלה, עגבניות שרי, אורוגולה ובזיליקום רעננים ומעליהם רוטב בלסמי מצומצם עם שמן זית איטלקי נפלא. הסלט הצבעוני גירה לנו את הבלוטות ופתח תאבון רעבתני, אותו הזנו בפיצה אוקה מבצק דק ופריך שעליו רוטב עגבניות, מוצרלה, פרוסות חזה אווז מעושן, רצועות פלפלים בשלל צבעים וטפנד מזיתים שחורים (48 ₪). הכוונה הייתה לאכול במידה מן הפיצה הזוגית כדי להותיר מקום לבאות, אך עושר הטעמים וריח המוצרלה המותכת עם האווז היו יותר מידי בכדי שנוכל לעצור את עצמנו לפני שהפיצה חוסלה, יחד עם ההקצבה של אמא למספר הקלוריות שהיא מוכנה לרשום. נאמנים לשרתכם, הקוראים, ומתוך סקרנות לטעום ולחוות עוד, הזמנו שתי מנות פסטה ייחודיות. עם ההבטחה שהפעם רק נטעם בחרנו ברביולי במילוי אספרגוס וגבינת גורגונזולה בחמאת מרווה (62 ₪), ובפטוצ'יני קרבונרה (48 ₪). כמי שיש לו חולשה לשילוב של בייקון וגבינה הרי שקרבונרה זו הפסטה שלי. ההגשה היתה קלאסית, עם חלמון ביצה נא שנח לו בקן של פרמזן מגורר. איכות הפסטה שהוגשה בצלחת החרס בתיבול פלפל שחור גרוס ניכרה בכול נגיסה. אבל המנה המיוחדת והמנצחת בתחרות הקשה מאוד היא הרביולי. השילוב בין בצק בצבע תרד לבין הקריספיות הירוקה של האספרגוס ולתיבול הארומאטי של גבינת העובש הנפלאה יוצר שילוב נשגב של מראה, טעם וריח המגיעים לשלמות ברוטב המעודן של חמאת המרווה. את ההבטחה 'רק לטעום' כמובן שהפרנו.

שווה במיוחד

ארוחת הטעימות של מנואלה (89 ₪) היא אפשרות משתלמת ליהנות ממגוון מנות במחיר אטרקטיבי. ארוחת הטעימות כוללת מבחר מנות ראשונות, עיקריות וקינוחים בהגשה למרכז השולחן ומוצעת גם כתפריט אירועים. בשעות הצהריים במסגרת הארוחה העסקית, תמורת 55 ₪ ניתן לבחור כל עיקרית מהתפריט, ונכללת גם מנה ראשונה ושתייה.

חשבון בבקשה

היופי בביקור במנואלה מתחיל בעיצוב המוקפד, במבנה העתיק המשרה תחושה קלילה של ניתוק מהמציאות, ממשיך דרך מנות נפלאות ומדויקות הנסמכות על הטמעה של טכניקות הבישול שנלמדו במקומות הנכונים באטליה ומגיע עד לכיס עם מחירים נוחים עד זולים, ותמורה מעל למצופה. אם נשאיר בצד הקינוח: טירמיסו מופלא של מסקרפונה, מוקצף על בישקוטים טבולים באספרסו בהגשה מזמינה בכוס ויסקי כבדה (30 ₪) עם אספרסו איטלקי (9 ₪) הרי שעל שולחננו עלו מנות לשלושה אנשים רעבים, בסכום של 256 ₪, וזה כולל יין. טו-מייק א-לונג-סטורי-שורט: מנואלה היא יפה, רומנטית, טעימה, מקצועית ולא יקרה. לו רק יכולתי להתחתן איתה...

 * מדור פרסומי.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי