לו הייתי דג

נעים להכיר

40 דקות איחור. 40 דקות איחור לפגישה עם חבר. חוצה באיטיות את צומת פל-ים ומנסה לשכנע את עצמי שזה בסדר. בכל זאת ר' ייבש לי את הצורה לאורך השנים, אבל במכה אחת 40 דקות ועדיין לא הגעתי. תנועה של יום חמישי, אני פונה לכיוון פארק התעשייה של קיסריה ומחפש תירוצים, הסברים או כל מה שיצליח להפיס רוחו של חבר. יוצא מהאוטו, נהנה מבריזה קלה של סוף קיץ, מוכן לשטיפה שאקבל מר', ולהפתעתי הבחור מחויך, יושב בכורסא לבנה, אוחז סלולרי ביד אחת וקנקן מים קרים עם לימון בשנייה. "ראינו שהוא מחכה ומחכה, אז טיפלנו בו", מעדכנת שרון, שתתגלה בעוד כמה רגעים כבעלים של שולה. ניצלתי.

שווה במיוחד

אם ר' רצה בכל זאת עוד קצת לכעוס, הרצון נעלם רגע אחרי שישבני נגע בכסא הנוח להפליא, עת נחתו על שולחננו קעריות הסלטים (29 ₪); גזרים עם כוסברה, טחינה, כרוב בשמן שומשום וסויה (מעולה!), כרובית, גרגרי חומוס בלימון, סלק, חצילים ואפילו סלט ירקות קצוץ, ולצידם פרוסות עבות של לחם לבן. סלט הכרוב המשובח והטחינה חוסלו תוך כמה רגעים וכבאורח פלא הקעריות הריקות הוחלפו בחדשות שוב, ושוב.  הפלא, התברר כ'אכול כפי יכולתך', אם תזמין מנה עיקרית לא תחוייב כלל ואם שבעת ואין בה צורך, מדובר ב-29 ₪ לסועד.

מנה מנצחת

יש הרבה דגים בים, קלישאה ידועה שבשולה הופכת למציאות. בתפריט דגים ופירות ים מכל הסוגים ומכל המינים ואנחנו, שבכל הקשור לדגים, מקסימום יודעים מהיכן הם נפרדים מנוזלים, הזעקנו שתי כוסות יין ואת שרון שאיתרה לנו שתי מנות נבחרות: מעורב דגי ים (95 ₪) - צלחת עמוסה בדגים קטנים וטריים, מרמיר ובעיקר ברבוניות, מטוגנים ופריכים להפליא, דגים שנולדו לאכילה בידיים. חשוב לציין שלמרות שמדובר בדגים מטוגנים נוכחות השמן הייתה מינימאלית, ביד ובבטן.

אם יש משהו ש'מאסטר שף' עשתה זה להזכיר לנו שלא רק חוש הטעם חווה את המנה. עוד חושים משתתפים בסעודה ופתאום אנחנו בוחנים את סידור המנה וצבעיה, מריחים את ניחוחותיה ונוגעים במרקמיה. אימא שלי היתה צועקת עליי להפסיק לשחק עם האוכל אבל זה בגלל שהיא גדלה על גפילטע פיש אפור. היא מעולם לא נגעה בנתח דג רך ונטול עצמות, לא הריחה שום וכוסברה על מצע עגבניות ולא בחנה איך האדום של העגבניה זורם עם הצהוב של הפירה. הלברק בגריל (94 ₪) מעיר את כל החושים ויוצר חוויה שמזכה את המנה בתואר המנה המנצחת.

עוד ניצחון נרשם בזירת הקינוחים. כמי שלא ידע מלבי מהו עד גיל העשרה, אני אוכל מלבי בכל הזדמנות. לצערי פעמים רבות אני נופל מדמם ומאוכזב. המלבי של שולה היה חוויה מתקנת. מלבי בטעם מלא על בסיס שמנת, שהגרנדין ומי הורדים יוצרים טעם פירותי שמאוורר את המתוק של המלבי עצמו. תענוג.     

D.N.A

שולה היא מסעדת דגים, פירות ים ובשר. אבל למה דווקא 'שולה'? שאלנו ושרון ציידה אותנו בצרור הסברים; שולה הוא דג האנטיאס, בפי הדייגים. סוג של סלנג דייגי. "שולה הוא גם שם לא יומרני שמשדר חום, משפחתיות,  וזה בדיוק מה שרצינו" היא מוסיפה, "מנות מוקפדות ומדוייקות ובכל זאת לשמור על אווירה חמימה שמתאימה לכולם". ואכן חלק מהמנות אולי מורכבות אבל נדיבות, לצד נוכחות עזה של הצבע הלבן אשר בכל פינה, שולחן, כיסא וקיר, פגשנו צוות שנותן שירות חם, אישי וסבלני, כזה שגורם לאורח להרגיש שבאמת אכפת ממנו. בלב פארק התעשייה של קיסריה, מקומם של אנשי העסקים ובעלי הממון, זו משימה לא פשוטה, שהצוות של שולה עומד בה בהרבה יותר מהצלחה.

חשבון בבקשה

כל אחד היה רוצה לבחור איך לסיים את דרכו בעולם. לו הייתי דג, הייתי בוחר לסיים את דרכי במקום שבו יכבדו   אותי, יטפלו בי באהבה מהרגע שאגיע טרי מהים, דרך התנור, הגריל או השמן. ארצה שישאו אותי אחר כבוד אל שולחן בו הסועד ימצמץ בשפתיו הנאה, מהטעימה הראשונה ועד הזכרון שתשאיר לו האחרונה. לו הייתי דג, הייתי רוצה להיות דג בשולה.

סלטים אכול כפי יכולתך (ללא חיוב), כוס יין לבן, גמלא ריזלינג - 27 ₪, כוס יין אדום, רקאנטי ספיישל אדישן - 32 ₪, מעורב דגי ים - 95 ₪ לברק L בגריל - 94 ₪, מלבי - 30 ₪, טרפלס - 29 ₪. סה"כ - 307 ₪ לשניים.

* הכותב היה אורח המקום.

* להזמנת שולחן בשולה לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי