אברא כדברה - Baba Yaga

הדברים האיכותיים בחיים מגיעים לרוב ממקורות לא צפויים. את גבר חלומותייך את יכולה למצוא במוסך שכונתי אפלולי, ואת אשת חלומותיך אתה יכול לפגוש בין האוהלים במצעד המחאה המסוקס בשדרות רוטשילד. כך גם הפנינות הקולינריות המבטיחות ביותר, מתגלות במקום ובזמן הכי בלתי צפוי שניתן להעלות על הדעת.

מסעדות רוסיות אינן משוש ליבי - גם כי לבורשט ורגל קרושה אין תדמית סקסית בעיניי וגם כי רבות מהן אכזבו אותי. בשל כך הגעתי השבוע למסעדת באבא יאגה שברחוב הירקון נטולת ציפיות. אמנם הייתי רעבה עקב תקלה בצהריים; מי המציא את השטות הזאת של "לאכול סלט בצהריים?" מתי יקלטו הבריות שסלט הוא תוספת שאמורה לשבת בשקט לצד הפחמימה והסטייק? 'פורגוד סייק', אנשים, די להיכנע לחרטוט ה"סלט בצהריים", מה שרק גורם לבאסה ממושכת בהמשך יום העבודה, ולרעב מוגבר בערב. אני תוהה מתי אגדל אופי ואסרב לכת הסלט שמנסה לצרף לשורותיה כל קרניבור מצוי.

למודת סלט וגוועת מרעב נכנסתי לגינה הנפלאה של באבא יאגה (פירוש השם הוא מכשפה קשישה ונרגנת, שום קשר למזון שיוגש בהמשך). מדובר בגינה שלא היינו מצפים למצוא בלב העיר ושבכיף אפשר להעביר בה ערב נעים עם בירה ונשנושים. בכל ערב יש כאן הופעות חיות - אנחנו זכינו לניגון נעים של גיטרה ברזילאית עדינה ולא התעכבנו לפטפוטי סרק - עקב קולות לא רצוניים של מי שאכל סלט בצהריים וחבל שכך עשה.

באבא יאגה, כך מסתבר, היא לא ממש מסעדה רוסית. היא הרבה יותר אירופאית מאשר רוסית, מה שהסביר את פשרו של סלמון גרבלקס בכבישה קרה עם לביבות תפוחי אדמה ליד (48 ₪) - מנה סקנדינבית מסורתית שמגיעה לצד גבינת שמנת איכותית ומהווה שינוי מרענן מהסביצ'ה המוכר לנו הנמכר תחת כל עץ רענן. הלטקעס היו טעימות ונהנו מהשמנת שהרעפנו עליהם, וגם המנה הראשונה של חביתיות רוסיות חמות עם קוויאר אדום עליהן (68 ₪) הייתה מעניינת מאין כמוה - בעיקר כשהוספנו בחשאי את השמנת מהמנה הקודמת והרכבנו לנו בלינצ'סון עם קוויאר ושמנת.

למנת ביניים המליץ לנו בן, המנהל המסור שנושם באבא יאגה בכל רמ"ח איבריו, על מנה של מחבת לוהט של פטריות שמפיניון ופורטובלו בשמנת, שום ובצלצלי שאלוט (68 ₪). (האם זו רק אני או שמרכיב השמנת חזק ביותר אצל האירופאים?) תיאור המנה נשמע מעט בנאלי, ואני אפילו מעט מתפדחת להתוודות על כך שמחבת פטריות זה הרטיט את בלוטות הטעם שלי, ממש כך. יש שייחסו זאת לסלט הכושל של ארוחת הצהריים, ולהם אענה שגם ש' האהוב מכל נאלץ להסכים עימי שמדובר כאן במעדן מלכים. איכשהו השילוב בין סוגי הפטריות למרקם הרוטב והשאלוטים הנפלאים עשה בנו שמות.

לא יכולתי להתאפק ודגמתי גם מנת ביניים של כבד אווז עם פירות יער וקרוטונים (128 ₪). אמנם יקר למנת ביניים, וגם אפשר היה לוותר על פירות היער, אך גאון הוא מי שהמציא את הפואה גרא הגאוני הנ"ל ותודה לאלוהי האוכל.

באגף העיקריות ניסינו מנה אחת ויחידה שהומלצה לנו בכל פה: 'עופיון טבקה' - מאכל גרוזיני מסורתי שלא ניתן למצוא במקומות רבים. העוף מתבשל במחבת לחץ ומקבל טעם של טיגון למרות שלמעשה איננו מטוגן. בהחלט מנה מעניינת וטעם חדש ומסקרן לעוף אבל עדיין ניתן לומר בפה מלא (עוף) שהמנות הראשונות ומנות הביניים מרגשות יותר ויכולות להוות ארוחה בפני עצמן. היינו כה מלאים, אך הבטחנו לעצמנו לחזור לטעום את קדירת הצלי שמוגשת עטופה בבצק ואת הדגים שמגיעים לכאן מדי יום טריים-טריים.

בשלב הקינוח נתנו לבן להפתיע אותנו, בניגוד למנהגנו, וזכינו בורייניקס (75 ₪) - קרעפלך בשבילכם, ממולאים ב...דובדבנים! קינוח ייחודי שמכינים כאן, ובאמת הבצק אליפות והדובדבנים קסומים (ואינני אשת דובדבנים כלל). למען ההגינות יש לומר כי הופתענו גם מהמחיר אך ללא ספק גם מהייחוד של המנה ומגודלה, שבהחלט יכול לספק שלושה אנשים.

אז מה היה לנו? סלט ירוק אחד מיותר בצהריים, מסעדה לא-רוסית-אלא אירופאית שהפתיעה וסיפקה ערב מהנה וטעים לצלילי גיטרה בגינה קסומה, הרבה שמנת וגבינה, קצת קוויאר והרבה סימפטיה. אולי בעצם מזל שהסתפקתי בסלט ירוק בצהריים.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בבאבא יאגה? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

* להזמנת שולחן במסעדה לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי