העולם הקסום של טאיפיי

נעים להכיר

אחרי חודש וחצי אינטנסיבי של חיפוש דירה בחיפה, תמר אהובתי הירושלמית כבר מכירה סמטאות בעיר שאפילו אני, חיפאי מלידה לא הכרתי. היא התחילה לעשות לי 'ניים דרופינג' של רחובות צדדים בהדר שלא ידעתי על קיומם ואני התחלתי להנהן בכובד ראש ולהתבייש בבורותי. ואז מצאנו את דירת החלומות הסטודנטיאלית שלנו ובין חיפוש אחרי מכונת כביסה לבין התקנת הכבלים נהיינו ממש רעבים ותמר שאלה אותי אם יש בכלל מסעדות שוות בחיפה. בשנייה הראשונה נעלבתי עד לעמקי נשמתי החיפאית מעצם השאלה. בשנייה הבנתי שזו פאשלה גדולה מאוד שלי שאחרי כל כך הרבה זמן היא צריכה בכלל לשאול. בלי לחשוב הרבה נכנסנו לפונטו החבוטה ונסענו לרחוב הכי יפה בארץ, שדרות בן גוריון במושבה הגרמנית. סיירנו במעלה ובמורד הרחוב, התפעלנו כמו תמיד מהעוצמה של הגנים הבהאיים וחנינו באלגנטיות בחנייה הפרטית של מסעדת טאיפיי.

רוח המקום

הכניסה למסעדה הסינית טאיפיי מעבירה אותך מעולם של אורות ניאון, בתי אבן והמון אדם לאטמוספרה של בקתת עץ עם תריסים וניציאנים מעץ שמספקים הגנה מהחוץ הצעקני. האוזניים שומעות נעימות סיניות מקוריות וגורמות לך להבין שמה שביאס אותך תמיד במסעדות סיניות זה חוסר האותנטיות שמתבטא בין היתר במוזיקה העכשווית והלגמרי מערבית מדי שהתנגנה ברקע. על הקירות תמונות אוריינטליות של מנהיגים טאיוואנים ודרקונים ארוכים, מהתקרה משתלשלות מנורות סיניות אדומות מסורתיות והעץ הכהה שמכסה את תקרת החלל משרה על הסועדים אווירה חמימה ונעימה שניתן לקחת לכמה כיוונים. במקום נצפה איש עסקים יושב בגפו וסועד במרץ מרק אטריות, שני שולחנות לידו משפחה שכנראה אוכלת פה לעתים תכופות כי הבקיאות שהפגינו ברכיבי המנות הייתה מפתיעה ובפינה נסתרת, אנחנו - שרק עברנו לגור ביחד בפעם הראשונה, בקושי יכולנו להתרכז בתפריט העצום מעצם העובדה שאנחנו יושבים אחד מול השני. רומנטיקה, משפחתיות ועסקים בהרמוניה מושלמת בחלל אחד.

היה היה

במקום בו ניצבת היום מסעדת טאיפיי פעלה במשך שני עשורים מסעדת טאיוואן הזכורה לטובה. אחרי הסגירה שלה, יכלו לקוחותיה הקבועים ואני ביניהם לנשום לרווחה ואפילו לחייך חיוך עצום כשראו שטל וואנג, אחד העובדים הותיקים של המסעדה שנסגרה קנה את המקום ופתח אותו מחדש תחת השם טאיפיי. המקום לא עבר מתיחת פנים רצינית. וטוב שכך, למעט התפריט היפני הרחב שנוסף ברוח הזמן וכמה גלישות למטבח התאילנדי. ממני לא תשמעו תלונות בנוגע לזה. אני מודה שזו הייתה הפעם הראשונה שישבתי במקום מאז נסגרה מסעדת טאיוואן ולו ידיו של טל לא היו עסוקות במטבח, הייתי נכנס ללחוץ לו את היד ולהודות לו. מסעדות סיניות ששוות את הכסף שלך הן כמו חיה בסכנת הכחדה והוא דואג לשמר את הגזע. כבוד.

מנה מנצחת

לבחור את המנה המנצחת במסעדה כמו טאיפיי זו לא משימה פשוטה. מלבד העובדה שכנהוג במסעדות סיניות, הארוחה מושתת על מצוות ה-sharing וכמות המנות והטעמים שאתה נחשף אליהן בארוחה הם עצומים, הכל היה פשוט מצוין. אפילו מנה קלאסית ופשוטה כמו סלט סיני (23 ₪) הפתיעה עם מתיקות מעודנת ופרצי חמצמצות הודות לפרוסות לימון דקיקות שהוטמנו בינות לשערות הגזר והקולרבי הכבושים. גם בגזרת הקינוחים שמחנו לגלות את האותנטיות שבניגוד למסעדות אחרות, שם המלצרים עגולי עין והקינוחים הם עוגת שוקולד וקרם ברולה, כאן המלצרים נולדו בסין והקינוחים הם על טהרת המזרח הרחוק. מתוכם דגמנו טפיוקה עם בטטה ברוטב קוקוס וקוביות אננס (28 ₪) - קינוח מסעיר בדיוק כמו שהוא נשמע במרקם שאי אפשר לדעת ממנו שובע (טוב, אולי רק כשממש מפוצצים). אבל אם ממש חייבים לבחור, הייתי אומר שמנת הבקר עם החצילים (פיקנטי, 58 ₪) הייתה גולת הכותרת של הארוחה. אם במסעדות סיניות נתחי הבקר הדקיקים זוכים לבישול יתר ומתייבשים, הרי שבטאיפיי השכילו לשמור על עסיסיות הבשר הכל כך טעים הזה שהוקפץ עם כל טוב המטבח ועם הרבה חצילים וצ'ילי.

רוח המקום

ניכר שהושקעה המון מחשבה ודקדקנות בפרטים הקטנים והגדולים כאחד. צלחות החרסינה השחורות הכבדות שמעוטרות בכתב סיני צפוף שחרוט עליהן בלבן קרמי הן ללא ספק הצלחות הכי יפות שיצא לנו לאכול עליהן. מפות אדומות איכותיות ועליהן מפות לבנות, מוזיקה שמנוגנת בדיוק בווליום הנכון ומלצרים רהוטים שרובם ממוצא סיני שמתנהגים באיפוק ובנימוס חרף מבול השאלות וההצקות שהם סופגים. בכלל, הצניעות במקום שולטת וניכרת, למשל מנה כמו מרק וונטון (24 ₪) הרי זהו עולם ומלואו שניתן להרחיב עליו ועל שפע מרכיביו לפחות שורה שתיים בתפריט. בטאיפיי, שתי מילים - מרק וון טון (אולי זה בעצם שלוש?).

חשבון בבקשה

בסיכום הארוחה ביקשתי סליחה מתמר על כך שעד כה השקענו מאמצים רבים מדי בחיפוש הדירה ומעט מדי אנרגיה הושקעה בהכרות אינטימית עם הנוף הקולינרי של חיפה. מעכשיו אני מבטיח, לפחות מסעדה אחת בשבוע. ואין מושלם מלהתחיל את ההכרות עם טאיפיי.

מרק וונטון (24 ₪), מרק חמוץ-חריף (24 ₪), וונטון פיקנטי (42 ₪), סלט סיני (23 ₪), פלטה חמה של נתחי אנטרקוט ברוטב קארי ירוק עם בוטנים (88 ₪), קולה (9 ₪),  בקר עם חצילים פיקנטי (58 ₪), טפיוקה עם בטטה ברוטב קוקוס וקוביות אננס (28 ₪), קנקן תה סיני (10 ₪). סה"כ - 306 ₪ וזה גם, כי היינו מאוד מאוד רעבים.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי