מותק של האני ביץ'

"זהו", אמר לי האיטלקי כשנכנסתי לרכב, "הכול ארוז". לכל מי שמכיר את האיטלקי ברור שמדובר במשפט שקרי, שהרי גם בדקה שלפני העלייה למטוס הוא עדיין ידחוף עוד כמה בגדים למזוודה. אך מאחר והוא נקט בנימה כל כך דרמטית, החלטתי לזרום. "לרגל העזיבה שלך" אמרתי לו, "החלטתי לקחת אותך למקום היחיד שבו תל אביב נותנת למילאנו פייט רציני". מבטו מלא התמיהה היה בהחלט שבע רצון ובלי להכביר מילים הוא לחץ על דוושת הגז ואנו שמנו פעמינו מערבה.

כשהגענו לטיילת תל אביב, המבט שלו התבהר. האני ביץ', לאונג'-בר ומסעדה ממוקם בחוף האחרון של תל אביב, קרוב כל כך לים שניתן כמעט להרגיש את רסס הגלים הנשברים אל החוף.  כשברקע האורות של יפו, התיישבנו על ספות עם כריות לבנות, מעלינו יריעות בד בהירות ונורות באהילי קש - כולם יחד יצרו אווירה נעימה בהתאמה מושלמת לערב של קיץ ולחוף ים. 

לדאבוננו הגענו יומיים לאחר שהסתיים תפריט הגורמה של האני ביץ' שנערך כחלק משבוע 'מעריב גורמה' אבל לשמחתנו התפריט הרגיל אינו נופל מתפריט הגורמה שהוצע. התפריט כולל מגוון רחב של מנות שהפתיעו גם את האיטלקי וגם אותי.שתי כוסות לימונענע גרוסה היוו התחלה מצוינת ורעננה לערב. המשקה הירקרק מהנענע הגרוסה הוגש בכוסות גבוהות והיה קריר ומרווה.  

תוך כדי עיון בתפריט העפתי מבט לכיוון האיטלקי, מאחורי משקפיו עגולי המסגרת יכולתי לראות את אישוניו מתבייתים על מנות נבחרות, והאמת? מי יכול להאשים. למנות ראשונות הוזמנו לבנה דרוזית אסלית עם קרם חצילים חמים וסלסת עגבניות (39 ₪), חומוס עם פירות ים מטוגנים (52 ₪) וכרובית מטוגנת (29 ₪). הלבנה הייתה פשוט מדהימה, היות ולעיתים תכופות לבנה נוטה להיות חמוצה מאד הכנתי כבר את הבעת החמיצות על הפנים שלי, אבל הלבנה הייתה קלילה, לא חמוצה מדי, קרם החצילים ליווה אותה בצורה מצוינת וסלסת העגבניות שנטתה לכיוון מעט מתקתק יצרה איזון מצוין של טעמים.

הוכחה למצוינות המנה ניתנה לי בכל פעם שניסיתי לקרב את המזלג שלי לכיוון הצלחת ונעניתי בנהמת תקיפה מצד האיטלקי שאיבד את כישוריו המילוליים. מנת הכרובית הפריכה שהוגשה יחד עם מטבל צ'ילי הייתה טובה גם היא, אולם ההברקה הגיעה מכיוון המנה השלישית, חומוס פירות הים. החומוס, סמיך אך לא כבד, הוגש כשמעליו נחים קלמרי מטוגנים בציפוי פריך.  השילוב היה מושלם, טעם החומוס המאוד ארצי לעומת טעמי הים העדינים של הקלמרי שנעטפו במעטפת פריכה היוו ניגוד מהסוג שגורם לך להבין שאולי יש אמת במשפט הידוע 'הפכים נמשכים'.

לאחר המנות הללו, שהיו נדיבות מאד, התלבטנו לגבי המשך דרכנו. בסופו של דיון שכמעט דרש הקמת ועדה ציבורית, ברוח הימים, החלטנו ללכת על מנה עיקרית אחת שתהיה קלה ומנה נוספת עם מעט יותר נפח. תוך כמה רגעים הגיעו לשולחן סלט בורגול וגבינה מלוחה (43 ₪) וכריך פילדלפיה צ'יז סטייק (64 ₪).  בתוך צלחת לבנה עמוקה נחו עלי חסה, בורגול, עגבניות צלויות, פלפל קלוי וגבינת פטה משובחת.

אני מודה שאני איני חסיד של סלטים, אבל בורגול הינו חומר גלם שמעניק לסלט את הבשרנות שבדרך כלל חסרה בו.  מנת כריך הפילדלפיה צ'יז סטייק הייתה בדיוק מה שהיינו צריכים. בתוך לחמניה חמימה ופריכה נחו לאחר כבוד נתחי בשר שהוקפצו במחבת עם בצלים ופלפלים עד השחמה מעוררת תאבון, עליהם גבינה מותכת, וכל הכבודה מגירה את מיציה אל הלחמניה שרופדה היטב באיולי נהדר. המנה הגיעה בליווי צ'יפס פריך וזהוב, בדיוק כמו שצ'יפס על החוף צריך להיות.

כשסיימנו לנגב את שאריות הרטבים מעל פנינו, נאנח האיטלקי ואמר "שלא תבין לא נכון, איטליה נהדרת והכל, אבל מקומות כאלה יגרמו לי להתגעגע לארץ". חשבתי לעצמי שהוא צודק, ותחושת שביעות רצון שתמיד מתלווה לסיומה של ארוחה נהדרת אפפה אותי. בדרך הביתה כבר נתתי לו רשימת קניות לדיוטי פרי, אחרי הכל מוטב להכות על הברזל בעודו חם, או לפחות בעודו שבע ומרוצה.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בהאני ביץ'? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

* להזמנת שולחן במסעדה לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי