לכבוש את מצדה

באמצע הטירוף היומיומי אני סוחבת איתי את חברתי הטובה לארוחת בוקר או יותר נכון לפסק זמן מהמרוץ. היעד – בית קפה ומסעדה מצדה במתחם המסחרי של משמר השרון. התואר מתחם מסחרי לא מתיישב בקנה אחד עם המקום שאנחנו מגיעות אליו בלב ליבה של עמק חפר. מדובר במתחם פעיל במיוחד, השומר על הקסם הכפרי של האזור. רוכבי אופניים עוצרים לקפה לפני העמסת הציוד וחזרה לביתם, דוכני אוכל בסופי השבוע, וחנויות ביתיות- כל אלו יוצרים אווירה שונה ומרתקת למקום.

הקונספט

את מצדה קשה לקשור ולאחד תחת מילה אחת, שכן מדובר בבית קפה בבוקר, מסעדה לעת צהרים, ההופכת לבר בשעות הלילה. כשאני מתבוננת בעיצוב המתוחכם של המקום בשעות הבוקר המאורות, אני בהחלט יכולה לדמיין איך המקום הופך ומשנה את מהותו בחלוף השעות. בסופי השבוע מצדה פתוחה סביב השעון ונותנת מהנה של בילוי בהתאם לצורך.

בשל רב-גוניות המקום, הוא מזמין אליו קהל יעד משתנה בהתאם. בשעות הבוקר משפחות, זוגות או חברות טובות, כי אין כמו בילוי של בוקר לנשים, הנפתח בארוחת בוקר ומסתיים בשופינג איכותי. בצהרים מגיעות העסקיות ואיתן קהל מגוון בין עובדים הנקרים בדרכם לפגישה ובין משפחות. ובערב הצעירים הם אלו שפושטים על הבר, והכל באותו חלל מרווח.

עיצוב ואווירה

אחד הדברים המרשימים במסעדה הוא קיר הבובות הברזילאיות הענק, המוצב במרכז המסעדה, ומהווה אטרקציה בפני עצמה במהלך הבילוי. בובות מיניאטוריות וצבעוניות כמו המקום ממנו הן הגיעו, מוצבות בתוך לוח ברזל מרושת ומהוות תפאורה ייחודית למקום.

אני מאמינה גדולה שעיצוב של מקום צריך לתת מענה של כבוד לסעודים שבו. שהשולחנות יצרו את האינטימיות, שהמושבים בו יהיו נוחים, שהשולחנות יכילו בצורה ראויה את המנה, ולא יגלשו אל מחוץ לשולחן, כיוון שהשולחן קטן מלהכיל. לעניות דעתי, מצדה נוהגת בהחלט בכבוד ליושביה מבחינת העיצוב הנכון, והראיה הפרקטית של מענה לסועדים. המקום קלאסי ומאוד נקי בעיצובו. יכולנו בקלות לגלוש מישיבה של ארוחת הבוקר לעסקית הצהרים, רק בשל הנוחות שבו.

מנה מנצחת

מגוון של ארוחות בוקר מוגשות במקום, וכולן עשירות ומורכבות ממגוון מנות. הן מאוד אסתטיות, ובהחלט התרשמתי מהמודעות של המקום לעובדה שמזון אוכלים קודם כל בעיניים. המנה הפותחת לכל ארוחת בוקר היא בייבי מוזלי, המכיל יוגורט, גרנולה ופירות טריים. מעדן שיש בו בריאות וערך מוסף של טעם טוב והכל בקערית קטנה, המוגשת במתיקות מעוצבת.

מנת האומלט סומבררו (59 ₪) הייתה הראשונה בטעימות. מנה המותאמת לאלו שבלוטות הטעם שלהם יכולות לשאת את הפיקנטי לכיוון הפיקנטי מאוד. במילה אחרת מעט חריפות. אפשרי בהחלט, גם עבורי, כמי שמתרחקת כמו מאש מהמאכלים הלוהטים. האומלט מטוגן עם פפרוני, פלפל, צ'ילי מקסיקני ובצל ירוק. לצד המנה מוגש לנו סלט קצוץ ומתובל היטב, מטבלים מגוונים, קפה איטלקי מעולה ושייק פירות. ואחרי כל זה, מה עוד אפשר לבקש?

אמנם האומלט הפיקנטי מוצלח מאוד, אך המנה המנצחת עבורי הייתה המאכל המוכר- השקשוקה. מה לא נאמר עליה, ומי לא ניסה לייחד אותה מעם. אני טוענת שסודה של השקשוקה טמון במרקם הרוטב ובשילוב הטעמים, וזאת לצד הבישול הנכון של הביצה. במצדה בהחלט יודעים להכין שקשוקה, שמזכירה באמת טעם של בית, טעם של מסורת. המנה (שמחירה 49 ₪), מלווה כמובן בסלט קצוץ, לחמניות טריות ותוספות של שתייה חמה ושייקים של פירות.

באים בקטנות

הנספח המנצח למנה המנצחת הוא מטבל הטחינה, שמוגש במרקם גס, ולא מפחד להסתתר בתמהיל מים השגור בפי כל. עוד נספח מיוחד לארוחות הבוקר שלנו היה שייק הפירות העשיר, המגיע במגוון של טעמים. המיוחד בשייק הוא האפשרות לצרף אליו משקה של שמפניה בתמהיל מעודן, ההולם בהחלט מי שחשקה נפשו בבראנץ על פני בוקר השכם. ועל כך נאמר סאלוט למיוחדות.

חשבון בבקשה

אז בחשבון בסיסי הסתכמה ארוחת הבוקר המאוד עשירה שלנו בסכום של 108 שקלים, ובקלות אפשר היה לצרף אלינו לשולחן עוד סועד מורעב אחד לפחות.

המקום מציע גם הוזלה של 10% לחברי מועדון על מגוון התפריטים, מלבד תפריט הלילה. דמי החברות הינם בעלות של 99 ₪, ומזכים בביקור הבא בארוחת בוקר זוגית, שעלותה 92 שקלים.

*הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי