לפעמים, באמצע ימים עמוסים ומוטרפים במיוחד, אני עוצמת את העיניים ומדמיינת. הפנטזיות שלי מאד צנועות, מה אני כבר רוצה? מרחבים פתוחים, רוח נעימה, ירוק מסביב, אולי אפילו ציפורים מצייצות - אם אני ממש הולכת רחוק. בדרך כלל קצת לפני שאני מצליחה באמת להרגע, מגיעים סירנה עצבנית של אמבולנס או צפצוף עצבני עוד יותר של מונית ומחזירים אותי למציאות. ככה זה, בשגרת היום יום, אוויר השדות מרוחק ממני כמרחק סטודנט תל אביבי עני מדירת פנטהאוז במגדלי Yoo. או כך לפחות חשבתי. מתברר שעשרים דקות נסיעה בסך הכל מקרבות אותי לפנטזיה. זה כל הזמן שלוקח להגיע להוד השרון, ולהתיישב מול השדה. ליתר דיוק, להתיישב במסעדת 'מול השדה'. המסעדה, חלק ממתחם הכולל גם פאב וגינת אירועים, חולשת על נוף פסטורלי של שדה תותים. ממש כמו בפנטזיה, אפשר לבחור פינה בגינה ולבהות בטבע. אפילו בנייני המגורים ברקע לא מפרים את השלווה. כנראה שיש עדין ערים שמסוגלות להותיר ריאות ירוקות של ממש בקרבן, ולא להקריב כל חלקה פנויה לכרישי הנדל"ן.
בר המזל שזכה לארח לי לחברה הפעם היה האח הידוע בשם ל' (באמת, אמא קוראת לו ככה. לדעתי היא כבר פשוט לא זוכרת את השם המלא, אבל אל תספרו שגיליתי לכם). אני לקחתי הפסקה מחיי הנהנתנות התל אביביים, והוא לקח הפסקה מלעזור לאשתו לטפל בילדים. שנינו יצאנו נשכרים, אם כי סביר להניח שאשתו נשכרה קצת פחות.
התפריט המגוון כמעט בלבל אותנו בתחילה, אך חיש מהר הבנו שמותר ואף רצוי לבחון כמה כיוונים קולינריים. פוקצ'ה חמה (14 ₪) הלמה היטב חציל שלם בגריל (32 ₪), אשר הגיע עם כמות עצומה של טחינה וטוויסט מפתיע של בוטנים קצוצים. אוויר השדות כנראה פתח לנו את התיאבון, כי החציל נעלם כלא היה דקות ספורות לאחר שהונח על שולחננו. צ'וריסו בקר (32 ₪) הגיע גם הוא עם טחינה, והיה עסיסי, אם כי עוד קצת פיקנטיות היתה משדרגת אותו כמה רמות למעלה.
אחרי שהרעב קצת נרגע, התפנינו להעיף מבט סביב ולהעריץ שוב את המרחבים. ומה יותר טוב להערצה מאלכוהול? לגמנו בשמחה כוס קאווה (25 ₪) ושליש ויינשטפן מהחבית (28 ₪). הפאב הצמוד מאפשר למול השדה להציע מגוון של 12 בירות מהחבית, עובדה שאולי לא שינתה דבר לזאטוטים שהתרוצצו בעליזות במקום, אבל בוודאי שימחה את הוריהם.
המשכנו לסרוק את שלל חלקי התפריט, והזמנו פיצה מול השדה (49 ₪), אשר מגיעה עם סלמון, פטריות שמפיניון, בצל ירוק ושקדים. התוספות היו מוצלחות כל אחת בפני עצמה, אך ביחד הן היו טובות אף יותר. ואפילו בלי הפיצה התוספות היו טעימות, התברר אחרי שהתחלתי לפלות אותן בזו אחר זו בניסיון להשאיר מקום בבטן למנות הבאות. המשכנו עם קבבוני טלה וצנוברים (69 ₪), אליהן נלוותה מכרתינו הוותיקה, הטחינה. מזל שמדובר היה בטחינה טעימה, אשר עשתה חסד עם הקבבונים. תוספת הפירה היתה ההפתעה הנעימה ביותר של הערב. פירה טעים במיוחד, כמותו לא איכפת היה לי לאכול גם בתור מנה בפני עצמה, שלא לדבר על לדעת איך מכינים כזה לבד בבית.
בשלב הזה הרעב כבר הפסיק להכות בנו, ושכנענו זו את זה, ולהיפך, שכדאי להשאיר מקום לקינוח. תה נענע (13 ₪) הלם היטב את אווירת הטבע ועזר לנו להירגע, לפני שניצבנו בפני עוד החלטה קשה – באיזה קינוח לבחור? המלצרית החביבה הגיעה אלינו עם מגש עמוס בכל טוב, מתוכו בחרנו ב'שוויצריה הקטנה' (32 ₪). שכבות של מרנג ושוקולד היו כל מה שרצינו. זה, ולהתענג עוד קצת על האוויר הנקי לפני שאמרנו יפה שלום וחזרנו לחיים האמיתיים. סיימנו בהבטחה הדדית שנפרגן לעצמנו כמה שעות מול השדה פה ושם. זה שווה את זה.
*הכותבת הייתה אורחת המקום.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת