טור דה הדסון

ב-09:30 בדיוק צלצל הטלפון. לאחר שקצתי משנתי, (חי טוב, הא?!) תהיתי מיהו האוויל שמתקשר אליי בשעה כה מוקדמת? הבעיה עם טלפונים בבוקר, מעבר לעובדה המטרידה שהם מן הסתם מעירים, זה שהם תמיד גורמים לך לתחושת אי נוחות, כיוון שאז אתה חש צורך להתנצל שאתה עדיין ישן בשעה כזו, בכל זאת אדם בוגר. ואם כבר האיש מן העבר השני מצטער על שהעיר אותך, אתה מבטל אותו וטוען שמה פתאום, אתה ער ממזמן. אתה מנסה 'למשוך' מה שיותר צלצולים ובמקביל מכחכח בכוח בגרונך כדי להעביר את קול השינה שהצטבר במשך עשר שעות. הטלפון לא פסק, ולבסוף נשברתי. קול רך ונשי בקע מן השפופרת: "שלום, מדברים ממסעדת הדסון, יש לך הזמנה הערב לשעה 19:30". "נכון", עניתי בקול ישנוני. "האם אתה מאשר את הגעתך למסעדה?", נשאלה השאלה. "כן", עניתי שוב בלחש ובלאקוניות כדי לא להסגיר את מקום המצאי. "לאישור הקש 1, לדחייה הקש 2" כך נפתח יום ביקורי במסעדת הדסון.

למרות שההודעה האוטומטית העירה אותי ואף תעתעה בי, אין ספק שאחר-כך, כאשר חשבתי על זה (ולא מתוך שינה), אהבתי את הגימיק של הדסון. כנראה, אמרתי לעצמי, שמסעדה שמאשרת הגעה בצורה טלפונית על ידי הודעה אוטומטית מכוונת גבוה. אגב, לפני הגעתי אליה, ערכתי בירור קצר, וכולם 'הזהירו' אותי מחוויית הבשרים הפתיינית והאסורה שהיא מציעה.

הדסון בראסרי שוכנת ברמת החיל. הגענו אליה, אמי ואני בשעת ערב (19:30), בדיוק בזמן שאנשי המשרדים הגבוהים עושים את דרכם בחזרה לבתיהם אחרי עוד יום עבודה עמוס. לאור זאת, לא נקלענו למצוקת חנייה ובמהרה מצאנו אחת שהתפנתה לנו, ממש כמו בהזמנה, מול המסעדה. הדסון לא שוכנת בחזית רחוב הברזל כי אם בעורפו, כאשר דרך קצרה מובילה אליה. אמנם הנוף שנשקף ממנה אינו שונה בהרבה ממסעדות שעל הכביש הראשי אולם לטעמי הוא עדיין עדיף. בהגיענו, התקבלנו בחמימות על ידי המארחת החביבה, עדי, כשמאחוריה ניצבה אספקלריה עגולה ועצומה. בכלל, במהלך כל הערב, לא יכולתי שלא להתפעם פעם אחר פעם מהמראה של המראה. כל העת ניסיתי לחשב את קוטרה, כיצד הביאו אותה לשם, האם מראה שכזו הייתה יכולה למשל להיכנס אצלי בדירה, וכמובן, שאלת השאלות - כמה היא עולה?

החל מן הרגע הראשון, עם קבלת התפריט, המשך בדברי המלצרית ולאורך כל הארוחה, מדגישה הדסון את חדוות הבשר השופעת ממנה בכל פינה. אמנם היא מציעה הרבה מנות לא בשריות (אגב, יש גם תפריט לנמנעים מגלוטן), אבל האווירה במסעדה הביאה אותנו להרגיש שלא להזמין בה בשר יהיה שקול בערך לסירוב ללגום קפה בביתו של בדואי - עלבון של ממש.

תחילה היה עלינו לעשות בחירה קשה במנות הראשונות שכולן נשמעו או נקראו מאוד מפתות. בסופו של דבר החלטנו, גם בעזרת המלצת המלצרית, להזמין רול סינטה (45 ₪) ומנת פטריות (52 ₪). הרול הגיע צרוב מבחוץ עד לרמה של חספוס. בתוכו הצטופפו עלי בייבי רבים שנותרו רעננים ובשרניים מאוד. התלהבנו בעיקר מכך שמיצי הבשר לא הרטיבו את העלים והשאירו אותם תפוחים ופריכים. רוטב המיסו והשומשום ותוספת רצועות התפוז הקלופות הרכיבו מנה בעלת שלל טעמים שיצרה ניגודיות מרשימה ועוררה את מיצי הקיבה שלנו לפעולה. מנת הפטריות הייתה מעדן של ממש, כשמגוון סוגים של פטריות סודרו להם בערימה. גולת הכותרת של המנה היא הרוטב המהפנט - צבעו זהוב-חום, ריחו משכר וטעמו קטיפתי וחמאתי. במקביל לאלו נשנשנו גם לחם חם עם חמאה (16 ₪).

לאחר מנות הפתיחה, פינינו עצמנו נפשית ופיזית לבשרים. לפני שבחרנו את המנות קיבלנו סקירה מדוקדקת עליהם, משל היינו טייסים שמתכוננים לטיסת הסולו שלהם. להדסון מגוון מנות בשרים בתפריט העיקרי, אבל גולת הכותרת הינם הבשרים המיושנים של המסעדה, המיישנת את הנתחים בעצמה לפי מידתם האופטימאלית. מאילו (הבשרים המיושנים) דגמנו את הפילה 250 גרם (159 ₪), שהגיע עם תוספת אפונה, וכן את ה'ביפבורגר קצבים' (62 ₪) - המבורגר העשוי מנתחי סטייקים, עימו הזמנו תוספת הום פרייז (19 ₪), כי מה זה המבורגר ללא תפוחי אדמה מסוג שהוא? לא אכביר מילים על הפילה הנפלא, אלא אסתפק בציטוט מפי אימי, אחת שאכלה וטעמה בשרים רבים בחייה: "זה היה כנראה הפילה הטוב ביותר שאכלתי". והאמינו לי שמחמאה כזו לא קל לחלץ ממנה. באופן יחסי לפילה המצוין שעמד במוקד ההמבורגר החוויר קמעה וחסה בצלו, ברם, הוא היה עשוי במידת הצלייה המבוקשת ועסיסי ביותר.

אחרי מנות הבשר המצוינות שעשענו את החך עם קצת קינוחים ואספרסו. בגזרת המתוקים הזמנו קרם ברולה בננות (42 ₪), שהיה מוקפד ומהודק, אם כי תוספת הבננות לא הוסיפה הרבה למנה. כמו-כן, טעמנו מוס שוקולד C Cup במילוי קרפ פטיסייר (37 ₪). השוקולד והקצפת עשו את עבודתם נאמנה, וגרמו לנו להרגיש, כמו תמיד בסיום ארוחה מענגת, שהגענו לנחלה ועכשיו נותרה רק המנוחה.

בהדסון בראסרי תמצאו הרבה מעבר לרק ארוחה. היא מציעה שירות מצוין ואווירה נינוחה ורגועה בעיקר בשעות בין הערביים, כאשר האורות במסעדה מתעמעמים ושאון ההמולה מבחוץ שוכך, היא מעוצבת בקפידה והאוכל בה הוא חוויה של ממש. שווה להגיע אליה, להישען אחריה וליהנות.

* הכותב היה אורח במקום.

* לאתר המסעדה לחץ כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי