ואמוס לה-בוקה

בשר אני אוהב עוד משחר נעורי ולכן שמחתי להצעה לבקר במסעדת הבשרים הלטינית הכשרה לה-בוקה בירושלים. אחד הדברים הראשונים שבדקתי לפני הביקור במסעדה הוא מה פירוש שמה. 'לה-בוקה' בספרדית זה 'פה', האיבר המשמש לאכילה ומדי פעם לדיבור (או להיפך). היות ויש הגיון בקריאת מסעדה על שם אותו חלק בגופנו שממלא תפקיד מרכזי באכילה ובהנאותיה, טפחתי לעצמי על השכם ויצאתי לדרך.

עכשיו נריץ את הסרט במהירות קדימה לשיחה שניהלנו במהלך הביקור עם שף המסעדה ובעליה, גיא קמחי. מסתבר ששם המסעדה נגזר משמה של שכונת La-Boca הנמצאת בפאתיה המזרחיים של בירת ארגנטינה, בואנוס-איירס. העיר נקראת כך כנראה משום שהיא יושבת על שפך 'פה', בספרדית נהר ה-Matanza. השכונה ידועה במיוחד בגלל קבוצת הכדורגל המקומית המפורסמת Boca Juniors.

אחרי שהבהרנו את נושא השם, נעבור למהות. השף גיא קמחי פתח את המסעדה לפני כשש שנים, בהיותו בן 26 בלבד. הוא למד בישול במכללת הדסה בירושלים ועבד בין השאר במלון דן באילת, במסעדות רפאל וקנלה ובברצלונה. טיול בדרום אמריקה חשף אותו למטבח הלטיני וגרם לו לפתוח בסופו של דבר את לה-בוקה כמסעדה המשלבת מגוון מטבחים לטיניים.

מבט מהיר בתפריט מגלה שהקונספט הוא פיוז'ן של מנות וסגנונות מארצות שונות, יחד עם מגע מקומי. בתפריט ישנן מספר גדול יחסית של מנות מן המטבח המקסיקני הנפלא, אבל זיהינו גם מנות טיפוסיות למטבחים של ספרד, פרו, ברזיל, קובה וכמובן למטבח עתיר הבשרים של ארגנטינה. במהלך הביקור שוחחנו ארוכות עם גיא והתרשמנו מן הידע הקולינרי הרב שלו ומהיכרותו העמוקה עם המטבח הלטיני. בעתיד הוא מתכנן לחזק את הגוון הספרדי של המסעדה באמצעות הוספת מנות טאפאס. 

המסעדה ממוקמת במבנה ישן כמעט במרכזו של רחוב עמק רפאים. בניגוד למקומות בילוי אחרים ברחוב, לה-בוקה נמצאת בקומתו השנייה של המבנה. יש בכך יתרון רב הבא לידי ביטוי באווירה המנותקת מעט מן הרחוב ובאוויר הפסגות הזורם במרפסתה.

תחילה קיבלנו את לחם הבית עם שלושה ממרחים (9 ₪). כבר כאן ניכר המגע הלטיני, משום ששלושת הממרחים היו טיפוסיים למטבח המקסיקני הנפלא: גוואקמולי, ממרח שעועית שחורה וסלסת עגבניות. הלחם היה טרי, שחום ופריך ושימש אותנו היטב לניגוב הממרחים.

כדי להדגים לנו את יכולתה של המסעדה בתחום הבשרים קיבלנו פלטה גדולה ועליה מבחר בשרים, אשר מוגשים בדרך כלל כמנות נפרדות. היה זה מראה משובב לב לכל חובב בשר וקיבלנו החלטה אסטרטגית להתקדם מן הקל אל הכבד - תרתי משמע כפי שעוד נראה.

פתחנו בפרפרי פרגיות (69 ₪) אשר היו רכים ומתובלים היטב. המשכנו עם אנצ'לדס עוף ברוטב ברזילאי שהכיל חלב קוקוס וכוסברה (46 ₪). האנצ'לדה היא אחת ממנות הדגל של המטבח המקסיקני. הייתה זו גלילת טורטיה מצוינת שחלקה החיצוני פריך ואילו המילוי שלה בעל טעם מתקתק הנובע מן הרוטב.

טבחי המסעדה מכינים במקום את נקניקיות הצ'וריסוס המוגשות בה כחלק משתי מנות. הנקניקיות עשויות מבשר בקר ומרכיב השומן שלהן הוא לעיתים שומן בקר ולעיתים שומן כבש - תלוי בזמינות. הנקניקיות היו עסיסיות ועשירות בטעמן, ולמען האמת דמיינתי את שילובן האפשרי בתבשילי החורף שלי. לאחר שסיימתי לחלום בהקיץ טעמתי את קבבוני הטלה, הנכללים בימים כתיקונם במנה ראשונה עם מצע חצילים וצ'ימיצ'ורי (59 ₪). גם הקבבונים היו עסיסיים ומתובלים היטב.        

בשלב זה הגענו אל נתחי הבקר. השף, גיא קמחי סיפר לנו על ההקפדה היתרה בנוגע לאיכות בשר הבקר המוגש במסעדה. מדובר לרוב בבשר איכותי שמגיע מדרום אמריקה השמור למסעדות בלבד. יחד עם זאת, חיכתה לנו הפתעה כאשר טעמנו את נתחי הסינטה עם חומץ בלסמי מצומצם (89 ₪). הבשר היה רך ובעל טעם עז, אשר השתלב היטב עם טעמו המתקתק של החומץ. התברר שמקורה של הסינטה באירלנד. כנראה שבכל זאת יש משהו באירלנד חוץ מבירה, וויסקי, תפוחי אדמה וטלאים. ליד הסינטה היונחו נתחי אנטרקוט מיושן (95 ו-124 ₪ עבור נתחים במשקל 250 ו-400 גרם בהתאמה). בשנים האחרונות אני נוטה יותר לכיוון הסינטה בגלל טעמה העז, אבל גם האנטרקוט היה משובח ועשוי כמו שצריך. רוטב הצ'ימיצ'ורי שהוגש לידו בצלוחית בהחלט תרם לטעמו.

וכאן הגענו אל הכבד, או ליתר דיוק לכבד אווז עם צ'טני עגבניות שרי (99 ₪), אשר הוגש על לחם קלוי. כדי להכשיר כבדים באופן כללי יש לצלות אותם תחילה על מנת להוציא מהם את הדם. תהליך הצלייה בדרך כלל פוגם קשות בטעמו של הכבד והוא ניכר לאחר השלמת הכנתו. להפתעתי הרבה, אם לא הייתי יודע שאני אוכל במסעדה כשרה, לא הייתי מנחש שהכבד עבר את תהליך ההכשרה. מסתבר שבלה-בוקה הכבד עובר תהליך צלייה קצר וחזק שגם מנקה אותו מן הדם וגם אוטם אותו לקראת השלב הבא. לשמחתי הרבה שותפתי לארוחה אינה אוכלת כבד אווז והרווח אם כן היה כולו שלי.

פלטת הבשרים הסיחה את תשומת ליבנו בצורה אפקטיבית מאוד מסלט העוף המקסיקני (53 ₪) שהגיע בשלב כלשהו. כמו שנהוג לומר בעדותינו, סלט ללא בשר אינו סלט, וסלט זה בהחלט ענה על דרישה בסיסית זו.

למנה אחרונה קיבלנו צ'ורוס (35 ₪) חם עם מילוי של קרם שוקולד לבן ועוגת שוקולד חמה (32 ₪) עם כדור של סורבה קוקוס. שתי המנות הצליחו לעקוף בצורה אלגנטית את מגבלות הכשרות ושתיהן היוו סיום נאה לארוחה מוצלחת.

ירדנו במדרגות אל רחוב עמק רפאים הסואן וסיכמנו לעצמנו שעם מטבח מעניין ומגוון, ועם מנות בשריות רבות ואיכותיות, לה-בוקה מהווה נקודת משיכה קולינרית משמעותית בלב המושבה הגרמנית. ויוה ארחנטינה!

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בלה בוקה? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

* להזמנת שולחן במסעדה לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי