אחר צהריים חינני בחנדלה

חבר טוב מגואטמלה הגיע לביקור בארץ הקודש, מכיוון שהבחור חובב מושבע של ארצנו ובפרט חבריי מושבים, בנות קיבוצים, במבה ושאר מוצרי יסוד ישראלים. החלטתי הפעם לפני שנתחיל לחרוש את תל אביב על מסעדותיה ושלל מוקדי בילוייה, לקחת אותו למקום שקט וירוק - מסעדת חנדל'ה במושב גבעת ח"ן.

בסיומו של מעקב ממושך אחרי שלטים מכוונים הגענו לחנדל'ה. המקום טובל בירוק ומציע לסועדים להתפנק במזגן או לשבת בחוץ עם הבריזה וניחוחות המושב. מכיוון שבזה הרגע סיימנו נסיעה קלה בפורד פיאסטה היקרה שלי (ללא מזגן וללא מד מהירות), החלטנו להתחיל באופציה הממוזגת. כשמגיע אורח מחו"ל כדאי לא לקחת סיכונים בבחירת המסעדה. מצד אחד רציתי אווירה חמימה ונעימה ומצד שני קיוויתי שהאורח שלי שניחן בטעם קולינרי משובח ייהנה גם מהפן הקולינרי שחנדל'ה מציעה.

בלוטות הטעם התחילו לעבוד כבר בנסיעה. כשהתחלתי לפנטז על הארוחה הקרבה רציתי להזמין מיץ תפוזים אך כשהגענו בעלי המקום הפנו את ליבי למבחר השייקים המפתה. בחרתי בשייק היער הסגול (22 ₪) המכיל תות, פטל, חמוציות, אוכמניות ודבש.

שייקים מבחינתי הם עניין של הימור ובדרך כלל הם נוטים לאכזב אותי, אבל השייק הזה היה רחוק מלאכזב. קר, מתוק ובעל טעם מיוחד, הפירות מורגשים בו היטב ובנדיבות. אם הייתי מתגוררת באזור הייתי מאמצת את השייק ואת האווירה למכלול של אירועים. ידידי הזמין לימונענע גרוסה ירוקה-צהובה שהייתה מרווה מאוד במיוחד לאחר הנסיעה החמה.

חנדל'ה הייתה פעם לול תרנגולות של משפחת חקלאים, מסביב למסעדה ישנן חממות של פרחים והפשטות ניכרת גם בעיצוב המקום, הכולל: רצפת בטון לזכר ימי הלול, ספסלים ופינת זולה חיצונית. כל האלמנטים יחד יוצרים אווירה נעימה וביתית.

הגיעה שעתה של המנה הראשונה. ידידי בחר ברול חציל ממולא גבינות ועירית המוגש קר בליווי קונפי שום וסלסה פיקנטית (28 ₪). רוטב העגבניות הטרי היה מורגש ובמרכז הצלחת ניצבה צלוחית קטנה עם שמן זית ושיני שום קלויות. השילוב עם החציל והרוטב הרענן יצר טעם משובח עם נגיעות ישראליות מובהקות.

אני לעומת זאת בחרתי למנה ראשונה ניוקי גבינות צאן ברוטב חמאת עגבניות שרי, שמנת וטימין (42 ₪). הניוקי היה הרבה מעבר לטעים, לא כל מסעדה יודעת לטפל בניוקי בעדינות לה הוא זקוק ובחנדל'ה הצליחו לעבור את המשוכה הזאת בקלות רבה. הניוקי התמוסס בעדינות בפה ונתן משמעות חדשה למילה נימוח. הצנוברים, השמנת וחצאי עגבניות השרי אך שיבחו את המנה, ובכך סתמו את הגולל על פנטזיית הפילה (או הצלעות) בה כל-כך חשקתי במהלך הנסיעה. אמנם מדובר במנה ראשונה שלכאורה לא נראית גדולה במיוחד אך היא טעימה ומשביעה.

תוך כדי בחינת המנות העיקריות המלצרית הניחה על שולחננו שתי כוסות מים קרים. בחוץ שרר חום כבד של 30 מעלות ושנינו הערכנו את המחווה הפשוטה הזאת שמעידה על אופיו של המקום ומסמלת את השירות המצוין.

ידידי כהרגלו מטייל ברחבי העולם ולפחות פעם בשנה מגיע לארץ. כבר בשדה התעופה הוא הצליח לשגע את המאבטחים שלא ממש הבינו מה יש לבחור מגואטמלה לחפש בארץ הקודש וקבלו ממנו את התשובה: "באתי לאכול במבה". כששאלו אותו לאן פניו מועדות ענה "לנתיב העשרה" וכשקיבל פרצוף של חוסר מושג מיד הסביר בעברית מצחיקה שזה ממוקם ליד עזה. המאבטחת ההמומה לא ידעה אם לצחוק או לבכות מהבחור האינדיאני העומד מולה. הבחור שכאמור ניחן בטעם קולינרי מפותח, חזר כרגע מפינלנד הידועה במטבחה המבוסס על טהרת הדגה הטרייה והמובחרת. לכן כשהחליט להזמין פילה סלמון על הגריל המוגש ברוטב שמן זית ועשבי תיבול (82 ₪) קיוויתי מאוד שלא יתאכזב. אם לשפוט לפי השקט ומה שנותר על הצלחת הרחבה - מבחן הסלמון עבר בהצלחה. הדג היה עשוי היטב ואף קיבל טוויסט ישראלי של שמן זית ועשבי תיבול.

אני לעומת זאת ניצבתי בפני בעיה לא פשוטה, רציתי לטעום מהצלעות המומלצות אבל חברי מהג'ונגל פחות מחבב בשר והעדפתי לא להתעסק מולו עם הצלעות. הפילה נשמע נהדר אבל אחרי הניוקי והשייק כבר די התמלאתי ולא ממש ידעתי מה חשקה נפש.

בעזרת המלצרית החביבה איכשהו מצאתי את עצמי בסקשן לא מוכר בתפריט - הסלטים. אני יכולה לספור על יד אחת את כל הסלטים שהזמנתי בימי חיי במסעדה. אבל הפעם לא היה דבר מתאים יותר מסלט טרי. כנראה שהקיץ הישראלי נותן את אותותיו. בחרתי בסלט קרעי לחם קלוי בשמן ושום (49 ₪) שהכיל; מלפפון, עגבניה, גזר, צנונית, בצל סגול, אספרגוס, בייבי מוצרלה ואורגנו בוינגרט בן יין והוגש עם כיכר לחם וחמאה. המלצרית החביבה צדקה והסלט הענק היה מעניין ומרענן. בניגוד לנטייה הרווחת במסעדות, המוצרלה והאספרגוס לא ניצבו כקישוט אלא היוו חלק אינטגראלי מהסלט. קרעי הלחם היו מתובלים וטעימים, הרוטב ניחן בעדינותו והירקות טריים. לחובבי הסלטים יש במקום מבחר מעניין של סלטים וגודלם וטעמם נותנים את התמורה ראויה.

אחרי שהיינו שבעים ורגועים יצאנו לנשום מעט אוויר ולהתרשם מהמרפסת החיצונית וירדנו לחלל הזולה בכניסה. ניצלנו את ההפוגה להתבוננות בתוכים השוכנים בכלוב במקום ומהווים אטרקציה נהדרת לילדים. למרות מבחר הקינוחים המפתים, מטעמי חוסר מקום החלטנו לוותר על המתוק והסתפקנו באספרסו ארוך (9 ₪) ומשובח שהוגש בליווי עוגייה בצורת לב.

אין ספק שבחנדל'ה נותנים תשומת לב לפרטים הקטנים ובכך עולים הרבה מעבר לכל הציפיות. מכאן, מוכנים ורגועים, המשכנו את מסענו לדרום הארץ ליומיים של ים ישראלי.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי