על פסגת קימל, בגלבוע

המון שנים שלא ביקרתי בגלבוע. ההרים הירוקים והגאים האלה, ששוברים את הצחיחות הלחה של העמקים מסביב, נשמרו אצלי כזיכרון ילדות נעים שלא עודכן כבר מי יודע כמה שנים. כילדה, אני זוכרת, ריחמתי קצת על דוד המלך, שקללת האבל שלו אחרי מות שאול ויונתן: "הרי בגלבוע, אל טל ואל מטר עליכם", נתקלה באדישות של הטבע, שהפך את המקום לירוק ואביבי - מלא בפרחים ורודים וסגולים ובעיקר באירוסים שאפשר למצוא רק כאן.

מצאה חן בעיני ההזדמנות לשוב אל ההרים היפים האלה. פיניתי צהריים לי ולאופה הלחם, והוא פשט את חלוק האופים שלו, ניער את הקמח מהשיער והצטרף אלי למסע צפון-מזרחה. החלטנו לטייל בהר שאול, לכבוד שאול המלך וגם לכבוד שאול בן אדרת - השף והבעלים של קימל בגלבוע. למרבה הצער, אותם שמיים עקשניים שסירבו לתחינותיו של דוד, החליטו להתעמר גם בנו. דווקא ביום הטיול שלנו התעטפו ההרים באובך כבד וסמיך עד כדי כך שבקושי יכולנו לראות אחד את השני, שלא לדבר על הנוף הנפלא של עמק יזרעאל הנשקף מכאן בימים שאפשר לראות בהם משהו. בלית ברירה ירדנו מההר אל עמק בית שאן - עמק המעיינות, והחלפנו את הטיול בטבילה במעיין עין מודע. הטבילה רעננה וניחמה אותנו על היום האביך, וחשוב מכך - עשתה אותנו רעבים ובשלים לגמרי לארוחת ערב מוקדמת.

קימל בגלבוע שוכנת על צלע ההר, בצמוד לאתר סקי מלאכותי שנבנה כאן. הדבר הראשון שלמדנו ממבט פנימה, אל המסעדה, הוא שמדובר בחובבי יין רציניים. בכניסה ישנו שולחן ארוך שתחתיתו מרוצפת במאות פקקי שעם, מיד אחר כך עוד שולחן, עליו ניצבים בקבוקי יין לצד כיכרות עצומות של גבינת פרמז'נו מגרה, קיר גדול עם יינות מגוונים וגם מגרעת עץ מתחת לבר המכילה עשרות בקבוקים שונים. המסעדה עצמה גדולה ומרווחת, אפשר לשבת על הבר על כיסאות העור החומים, לצד אחד השולחנות הזוגיים הצופים ימינה אל אתר הסקי, מלפנים - מול נוף העמק שנשקף כאן בימים יפים מאלה, או במרפסת הנעימה. ישבנו והצצנו בתפריט, אבל לפני שהספקנו לבחור מנות הגיע מסר מהשף - הוא ירכיב עבורנו ארוחת טעימות ואנחנו נהיה אחראים רק על הלעיסה ועל ההנאה. שמנו את גורלנו בכפותיו המתורגלות והמתנו בהתרגשות לבאות.

לפני הכל הונח לפנינו לחם הבית. לחם מחמצת עגול ויפה, עם קרום פציח ומושלם, צימוקים ואגוזים. אופה הלחם בצע אותו במקצועיות, טעם והודיע - מדובר בהצלחה. לצד הלחם מוגשות ארבע פנכות, חמאה צהובה רכה, קרם פלפלים חביב, טפנד זיתים מצוין ופסטו טרי מאין כמותו. אני לא בטוחה לגבי ההתאמה של לחם צימוקים לממרחים האלה, אך נהנינו מהם בנפרד וגם ביחד.

אחרי הלחם הוגש סלט סלק עם סנט מור ברולה (42 ₪). הסלק הטרי נחתך לקוביות, עורבב עם שזיפים, בלסמי, נענע והמון צנוברים ועוטר בשתי פרוסות גבינת סנט מור, שנקלו עם שכבת סוכר ליצירת זיגוג שחום ומתוק. לטעמי המתיקות של המנה מעט מוגזמת, אבל אופה הלחם נהנה מאוד ואמר שהמרקמים כאן מגוונים ושכל נגיסה מהללת את השף. המנה הבאה הוכתרה מבחינתי למנצחת של הארוחה כולה. ריזוטו פטריות (49 ₪) שמנתי, כל גרגיר נגיס ועם זאת נימוח, המון פרמזן מוסיף לתענוג גוון מושחת מאין כמוהו ומעל כל זה - פטריות קצוצות ושמן כמהין שהופכים את המנה לממכרת. עוד נטעמה מנה בשם 'שלל פטריות על דף פסטה' (49 ₪). מגוון הפטריות מרשים אך המנה כולה סבלה לטעמי מצריבה מעט ארוכה מידי על המחבת. את ההתפעלות החזירה לנו מנה בשם שקשוקה ירוקה (44 ₪). כשמתגברים על הקושי לאכול שקשוקה בערב, מתגלה כאן משהו אחר לגמרי ממה שכולנו מכירים. אין כאן עגבניות, רק המון שמנת, רוקפור ועלי תרד מגרים, וכולם יחד לוקחים את המנה הצפון אפריקאית למחוזות צרפתיים מושחתים ביותר.

כמובן שלא ויתרנו על בדיקת תפריט היין הרחב. מוצעים כאן לא מעט בקבוקים מוקטנים - כמות של 1/2 בקבוק בערך, רעיון מצוין בשביל כאלה שצריכים עוד לנהוג בחזרה לתל אביב. טומאסי וולפוליצ'לה - יין איטלקי אדום (88 ₪ ל-1/2בקבוק) נבחר ללוות את הארוחה ולא אכזב. אחרי המתנה קצרה הוגשו שתי עיקריות לפי בחירת השף. שתיהן יפות ומגרות ומכילות בשר טוב ותוספות משובחות, מנת פילה ברולה (119 ₪) כוללת נתח אדמדם כראוי, שנמשח בגרגירי חרדל דיז'ון, בדבש ובטימין וזוגג בסוכר. חובבי המתוק יאהבו את המנה, שהוגשה עם אורז פרא טעים ואשכולות קטנים של עגבניות צלויות. קדירת זנב שור (93 ₪) כללה שלוש חתיכות גדולות של בשר שומני וטעים עם עצם במרכזו. הבשר בושל ביין מרסלה שהיה לטעמינו שוב מתוק מידי. מתחת לבשר נח לו פירה חמאתי ומצוין, ולצידו גזרים צלויים וטעימים ועוד עגבניות.

הארוחה נחתמה בפבלובה קצפתית, במוס שוקולד שהוגש בכוס זכוכית ובצמד פחזניות טעימות למדי. שלושת הקינוחים עולים 33 ₪. ביקשנו אספרסו (10 ₪) שיסייע לנו לצלוח את הנסיעה הביתה דרך וואדי ערה ואת חיפושי החנייה שמחכים לנו, וקיבלנו שתי כוסיות דקיקות ויפהפיות שהיינו שמחים לשדוד, אבל התאפקנו.

ביום אביך פחות, נשוב כדי להתענג על הנוף, לנסות את הבראנץ' המפתה שמוגש כאן בסופי שבוע, ואולי לשבת על הבר בערב הביטלס שחל כאן בכל יום שני, או בערב המוזיקה ישראלית בחמישי. בשניהם מוגשת ארוחה ב-50 ₪ הכוללת גם כוס בירה, וזו בהחלט עסקה שקשה לסרב לה.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי