סוגרים מעגל בסושיאל קלאב

חמש שנים חלפו מאז אחד מהמורים באחת מהאקדמיות לאמנות הנחשבות בארצנו קבע שאין לי עתיד בפרסום בארץ ושלח אותי בחום ללמוד צילום בניו יורק. זה לא שהתנגדתי לאבחנה, ממש לא. אולם בכל פעם בה ניסיתי להגיע אליה, לניו יורק, היא רק הלכה והתרחקה. עכשיו כשניו יורק שוב על גג העולם, בימים אלו של סגירת מעגלים היסטוריים הייתי מצפה שהיקום יעשה משהו גם עם המעגל של צילום + ניו יורק בחיי ואם אפשר, בצורה יצירתית ומשמחת מעט יותר מלהפגיש אותי עם המורה הדגול ברחוב כפי שהוא מרבה לעשות לאחרונה באופן מגוחך עם כל מני אקסים ואקסיות למיניהם.

עד שהיקום יפתור זאת בדרכו שלו, החלטתי להרגיש הכי קרובה לניו יורק בדרכי שלי ואם אפשר מבלי להרחיק יותר משני רחובות מביתי. מסעדת ה-Social club שוכנת כבר שנה וחצי בין אחד העם לרוטשילד, היכן ששכנה בעבר מסעדת דיטה, אך למרות המיקום המרהיב והקרוב, הפעם האחרונה בה ביקרתי בה הייתה בימים המיתולוגיים ההם. למעשה חגגתי שם פעם יום הולדת שהתחיל עצוב במיוחד והפשיר על הבר במעגל נשים וגבר אחד ומאז לא שבתי למתחם. ועם כבר בסגירת מעגלים עסקינן, אולי גם עוד משהו ייסגר כאן ויפתח לעולם.

לסושיאל קלאב הגענו אני ובן זוגי בערב אמצע שבועי רגוע לחלוטין. מארחת ערנית ליוותה אותנו בבחירה הראשונה שלנו לערב - היכן לשבת. בסושיאל קלאב מגוון רחב של אפשרויות ישיבה, כל אחת נראית יותר נעימה מהשנייה ולוקח לנו רגע לאבחן שנכון לרגע זה, הכי שווים הם השולחנות עם הכיסאות הגבוהים העטופים במפות לבנות מבהיקות לאור נרות. מלבדם ניתן לשבת גם ברחבה החיצונית, במרפסת סגורה ויפה, בבר העליז שבמרכז החלל, בשולחנות משפחתיים או לצד שולחנות נמוכים על כסאות מרופדים. בנוסף ישנו גם חדר פרטי לאירועים מיוחדים וקומת גלריה נפרדת.

למרות שהחלל הגדול עמוס וצבעוני, התקרות הגבוהות מאפשרות גלגול שיחה אינטימית ללא הפרעות מיותרות. גם המוזיקה וגם התאורה בגובה הנכון, וכפי שגילינו בהמשך גם השירות (של אלון המקסים) נעים וחרישי. כשכל אלו תומכים בערב שלך, האופטימיות עולה.

אנו מוכנים להתחיל את הערב עם שני קוקטיילים: סנגריה לבנה על בסיס יין ריזלינג עם אגסים וקינמון (39 ₪) לי וקוסמופוליטן ג'ינג'ר (42 ₪) אדמדם לבחור. הסנגריה הלבנה היא כל מה שבחורה יכולה לבקש בערב טרום קיץ תל אביבי איכותי. קוקטייל עדין שמהווה פתרון מושלם למי שנמאס לה מקאווה ובא לה להיות יותר קלילה מיין לבן. הבחור שפחות מחבב קינמון (לא בקוקטייל שלו ולא בקפה שלו) התלהב הרבה יותר מהקוסמופוליטן ההדרי המצוין.

על השולחן הונחו קערת נחושת עם לחם הבית ושתי קערות, האחת עם שמן זית ורסק עגבניות והשנייה עם זיתים נהדרים. בעוד אנו מנשנשים ונטמעים באווירה, מגיעות המנות הראשונות: טונה נאה עם חצילים שרופים ויוגורט (65 ₪), פלפלים מתוקים וחריפים שרופים באש עם גבינת 'המאירי' (46 ₪) וקרפצ'יו אה לה רומנו (52 ₪). מנת הטונה הציורית, היפה והמפתיעה בשילוביה, מוגשת כפלטת צבעים של צייר שהחליט להגיש לנו את החומרים כפי שהם, מה שמעניק לנו את זכות הבחירה לערבב אותם בחיכנו כאוות נפשנו וליצור בכל ביס מנה חדשה. מדובר במנה אקספרסיבית המתחדשת מביס לביס, הן בטעמיה והן במרקמיה המשתנים חליפות בין הטונה, החלקלקה, החציל הרך והצנונית היבשה יותר והיא אכן הוכתרה ברוב קולות כמלכת הראשונות. הפלפלים המתוקים והחריפים זרקו אותנו דווקא ליוון, ערבוב הטעמים הכי עשה את זה לבחור שאיתי, גם בצלחת הקרפצ'יו החמצמצה הטעמים והמרקמים מתחלפים בתדירות מהירה בשל הגבינה המומלחת ופטריות השימגי הזערוריות והחמודות.

תפריט עשיר המכוון גבוה לחיך הישראלי, מטבח עליו מנצח השף מיכאל גרטופסקי שהיה בעבר סגנו של רושפלד במסעדת הרברט סמואל, לצד בר אלכוהולי עשיר אותו מתזמר מוש המאסטר-ברמן וקהל צבעוני הם גורמים מנצחים במשוואה שנועדה לגרום לכל באי המקום לחוות חוויית בילוי איכותית כוללת.

משסיימנו את הראשונות עד תומן מונחות לפנינו שתי מנות ביניים: קבבוני שרימפס עם עגבניות בגריל ויוגורט (48 ₪) וקלמרי בפלנצ'ה - סלט חמים של פול ירוק וטחינה (46 ₪). ההתייחסות אל השרימפס כאל בשר מפתיעה ולטובה. על אף שמעולם לא דמיינו כך שרימפס, הקבב היה טעים, טעמו של השרימפס היה נוכח והשתלב היטב עם שאר המרכיבים. בזכות המנה השנייה, אני שבדרך כלל לא מחבבת קלמרי כל כך חיסלתי את כל המנה. המנה הייתה הרמונית ובשר הקלמרי עשוי במידה מדויקת.

את שתי אלו ליווה היטב סוביניון בלאן (45/175 ₪) - יין לבן מענבים מעמק הלואר בעל טעם מלא ועדין, חמיצות אגסית וסיומת לימונית לפי הבחור שמבין דבר אחד או שניים ביינות טובים ובעוד כמה דברים טובים.

כעת הונחה לפנינו מנה עיקרית משותפת של סהרוני פסטה (86 ₪) בעשייה ביתית הממולאים בשר בקר עם גבינת פרמזן, רוטב עגבניות חריף ועשבי תיבול. ניתן להרגיש שהפסטה הוכנה בעבודת יד וכי חומרי הגלם טריים ואיכותיים. ליוו אותה היטב שתי כוסות של יין אדום ומצוין של יקב יתיר שנקרא מש"ק, ראשי תיבות לבלנד של מרלו, שירז וקברנה (45/175 ₪).

את המעגל הנוכחי סגרנו עם שלושה עיגולים שחברו להם יחדיו לסאנשיין של שוקולד (38 ₪) - עוגיית חמאה, דיסקית דקה של שוקולד וגלידת וניל שחוץ ממשחק מעניין של מרקמים גם הצליחה לקרב אותנו עוד מטר לכיוון הקיץ וזה כשלעצמו מעודד אותי לרקום תוכניות חוץ ישראליות לקיץ הקרוב. עד אז ככל הנראה אמשיך לאהוב את תל אביב, לפגוש ברחובות את העבר, לגלות מעבר לפינה חוויות חדשות ולהיות מופתעת בכל פעם כשאני מגלה שלא באמת צריך להרחיק כדי להיות מאושרת.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בסושיאל קלאב? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי