מאסטר שיזן

השבוע הבנתי את ערכו של האיזון: קחו לדוגמה לחץ וחופש - יותר מדי מכל אחד מהם והבנאדם עשוי לאבד את דעתו. מצד אחד - הצלחנו לשרוד ולעבוד ברציפות במשך כל אותם חודשים ארוכים בין ראש השנה ועד לפסח הזה. מצד שני, השבוע, שהיה למעשה שבוע העבודה המלא היחיד בכל תקופת החגים הזו, הרגיש לחוץ וקשה יותר מכל החודשים שלפניו. ככה זה כשמתרגלים לחופש.

לא רק אני הרגשתי את הלחץ הזה השבוע, אלא גם ה-D.j שהשנה הספיק גם להפוך לאבא וגם להתקדם לעמדת ניהול בכירה במשרדו (שני אלמנטים שעשויים להלחיץ גם את הדלאי למה). ה-D.j בחור רגוע ברוב הזמן, נשמע לי בשיחת הטלפון שלנו מעט אחר. הוא לא הסכים לפתוח את הנושא אבל כן הסכים שאוציא אותו למקום לבחירתי, במהירות האפשרית.

לא בזבזתי זמן: התקלחתי, התלבשתי, נכנסתי אל המכונית וכיוונתי את ה-D.j ואותי
אל שיזן-בר בהרצליה. על שיזן שמעתי מזוג חברים אשר התפנקו להם לאחרונה בספא של מלון דניאל, ואז המשיכו להתפנק בשיזן - בר המסעדה הצמוד לספא. לדבריהם, הארוחה שם הייתה ככל הנראה הארוחה הרגועה והשלווה ביותר שהשניים אכלו מימיהם. נראה לי כמו הימור בטוח לעצבים שלי ושל ה-D.j, אחרי הכל, אי אפשר לצפות אחרת ממקום שהמילה "זן" בשמו.

נכנסנו אל המסעדה דרך הלובי המפואר של מלון דניאל, ומיד עם כניסתנו דופק הלב החל להאט בעצמו: כמו בועה באמצע העיר, המסעדה הקטנה מוארת באור נרות, ניחוח קטורת עדין באוויר, ריהוט עץ חמים מאכלס את קירותיה ובפינות פזורות כורסאות קש קלועות למנוחה. ידענו שהגענו למקום הנכון. השקנו כוסות לחיים - שיאון לבן 2009 (22 ₪) והתחלנו בהתעדכנות החודשית שלנו. במקביל הוגשו אל השולחן שלושה לחמים חמים ולצידם קערית מלאה בטפנד זיתים שחורים. בלי לשים לב בכלל, כמעט סיימנו את היין ובעיקר את הלחם החם.

מזל שברגע הקריטי הגיעה אלינו המלצרית החביבה, וסיפרה לנו על המנות הראשונות החדשות בתפריט החדש של המסעדה. בסופו של דבר, ובעיקר לאחר המלצותיה חלקנו שתי מנות: האחת - סלט קריספי דאק (48 ₪) כי מי באמת יכול להגיד לא לצירוף המילים "קריספי" ו-"דאק" ומנה אסייתית משולבת (48 ₪) שפרשה בפנינו גיוזה עוף מטוגנת על רוטב צ'ילי מתוק חריף, גיוזה בקר מבושלת על מצע איולי ושני שיפודי סינטה ברוטב תמרים ויין. הייתי בטוח שהגיוזה המטוגנת תקבל את המקום הראשון בשלישיה, אך רוטב התמרים ויין שעטף את נתחי הסינטה, פשוט הביס את המתחרים באיפון קליל. אותנו הפתיע גם השילוב בין מזרח למערב עם האיולי וגיוזת הבקר. לאחר שסיימנו עם השילוב הראוי, התפנינו לתת את הכבוד לסלט הברווז. עלי בייבי, רצועות גזר, נבטים, שומשום שחור, קרוטוני טמפורה, צנוניות ופיסות ברווז פריך במיוחד הרכיבו את אחד הסלטים הגדולים בהם נתקלתי לאחרונה.

אני מתבייש לומר שאחרי הלחם, הגיוזות והסלט - שנינו כבר יכולנו להתרווח אחורנית בכיסא ולהתמסר לתחושה הנעימה שהתפזרה מהקיבה הרגועה אל שאר הגוף. אבל ההתרווחות הזו לא האריכה ימים עקב הפרעה נעימה בדמות המנות העיקריות. באמת שניסינו לגוון הפעם, כמעט התלבטנו בין פילה הדניס, להמבורגר ואפילו הפרגית שנשמעה מצוינת אבל על מי אנחנו עובדים? אם המקום היה מגיש סטייק גם למנה ראשונה ולקינוח, ככל הנראה היינו בוחרים גם בו במקום כל המתואר לעיל. כך ה-D.j קיבל אל חיקו נתח אנטרקוט (110 ₪) מכובד מאוד בליווי קוסקוס ירוק ורוטב תמרים ויין (אותו כוכב מלמעלה) ואני פתחתי את דלתות קיבתי לשלושת מדליוני הפילה המשובחים של שיזן (120 ₪) שהפתיעו אותי במידת העשייה המדויקת - צרובים מבחוץ ואדומים ועסיסיים מבפנים. השלישייה החמודה שלי הוגשה בליווי אורז בר וגבעולי אספרגוס מעולים ברוטב טחינה גולמית, שהוכיחו לי שוב כמה אספרגוס הוא פשוט בן זוגו המושלם של כל סטייק הגון.

אני ליוויתי את הפילה ביין מרלו 2007 של גמלא (34 ₪) וה-D.j בשיאון אדום 2009 של גולן (25 ₪) שהנעימו לנו עוד יותר את כל החוויה הבין-חושית הנעימה ממילא הזו. באמצע הדרך החלפתי את צלחתי עם צלחתו של ה-D.j וגיליתי שאולי אני גבוה יותר, אבל הבחור אוכל בערך פי שניים מהר ממני ומחצי האנטרקוט עליו פנטזתי, נשאר אולי 1/3 ורצועת שומן שחומה. למזלו, גם 1/3 האנטרקוט היה טוב מספיק בשביל להמחיש לי איך מרגיש נתח שלם מהבשר האדום הזה, ובעיקר סלחתי לו משום שאני חובב גדול של רצועת השומן השחומה ההיא.

בשלב שבו רוב בני האדם אמורים להפסיק לאכול, אנחנו עוד ליקטנו גרגרי אורז בר ופתיתי קוסקוס ירוק (בעיקר בשביל לבדוק אם מתחבאות תחתם חתיכות בשר במקרה) וכשהגיעו הקינוחים בעיקר עבר בינינו מבט עצוב. עצוב משום שכמו זוג דגי זהב, בכל פעם שאנו אוכלים אנו עושים את הטעות: לאכול עד אין קץ, ואז להסתכל בערגה אל הקינוחים ולקוות לקיבה נוספת. גם הפעם, נתנו מאמץ אחרון ונגסנו כמה שיכולנו בשני הקינוחים: מוס השוקולד עם קציפת האגוזים והמקרונים הצבעוניים (35 ₪) והשני - קרם אלפחורס עם קציפת אגוזים ושוקולד (32 ₪).

אני מקווה שבעקבות הכתבה הזו, לא תעשו את הטעויות שלנו ותשאירו מקום גם לקינוחים של שיזן, שכן הם ללא ספק שווים את המאמץ. החל מהמקרונים הפריכים, הפירות הטריים ועד להגשה המושקעת מאוד. רק בשלב היציאה משיזן נזכרתי שבגלל שאנחנו בתחום מלון דניאל – סעדנו בעצם במסעדה כשרה וקצת תהיתי אם לספר ל-D.j, ובסוף החלטתי שאין בעצם טעם משום שאין בעצם הבדל.

כשנכסנו בחזרה למכונית, קצת יותר משעתיים אחרי שהגענו, נזכרתי לשאול את ה-D.j מה קרה בעצם? למה הוא נשמע כל כך לחוץ בשיחה הראשונה שלנו בטלפון. "לחוץ?" הוא שאל, "מי לחוץ?"  

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בשיזן? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי