בשערי בוצ'רי דה ברילוצ'ה

ברילוצ'ה היא עיירת נופש בארגנטינה, כעת אתם מדמיינים מוצ'ילרים מעושנים, אכסניות זולות ושאר סטריאוטיפים על מסלולי טיולים בדרום אמריקה, אבל תשכחו מהכל. לברילוצ'ה יש אינספור מעלות, נוף עוצר נשימה של אגמים ופסגות הרים מושלגות, תיירות סקי מפותחת בחורף, ותיירות בטן-גב מפנקת בקיץ ומרכז העיר עצמו מזכיר עיירה קטנה בשוויץ מאשר כפר בארגנטינה. עד כאן המעלות של ברילוצ'ה מבחינת נוף וארכיטקטורה, כי לעיר יש גם מעלות קולינריות. שוקולד וגלידה בראשן, ברילוצ'ה מתגאה בחנויות בוטיק עם ממתקי שוקולד שיגרמו לכם להזיל ריר מול חלונות הראווה, ועם חנויות גלידה, שיש המכתירים אותן לגלידות הטובות בעולם. בשילוב עם היין הארגנטינאי הטוב ועם החיבה של כל ארגנטינה לבשר מעולה (ובברילוצ'ה יש בשר מדהים) מתקבלת חוויה קולינרית שאין בשום מקום בעולם.

ומדוע פתחתי בפרק מתוך המדריך למטייל? כי עד שתיקחו את עצמכם לארגנטינה, תוכלו בסך הכל לחפש חנייה ברמת החייל, ולבוא בשעריה של בוצ'רי דה ברילוצ'ה, מסעדת בשרים ארגנטינאית המתמחה ביין, שוקולד, גלידה וכמובן בשר מעולה ומוקדשת כל כולה לעיר המופלאה ההיא. מיד עם הכניסה למסעדה, הממוקמת ברחוב הברזל, המארחת תגרד מתוך בלוקים יפים של שוקולד ארגנטינאי איכותי, ותגיש לכם על מפית נייר גושי שוקולד קטנים לנשנוש. כשתתיישבו אל השולחן במסעדה המעוצבת בטעם, עם נברשות גדולות בעלות טון תעשייתי, קירות עץ מחופים וכיסאות ששוקעים לתוכם, תקבלו טעימה של יין, בהמשך נגלה כי זהו ממסך (בלנד) של תשבי המכיל פטיט סירה וקברנה. תמורת 20 ₪, מחיר זול לכוס יין, תקבלו את האפשרות ללגום יין ללא הגבלה, ואם זאת לא הזמנה מספיק טובה, חכו להמשך.

כשהתיישבתי אל השולחן, לוגם לי יין ומנשנש שוקולד הצטרפה אלי הבחורה השכונתית, שבסך הכל עברה את הכביש משכונת רמת החייל הוותיקה והשקטה, אל תוך אזור ההיי-טק, המשופע במסעדות טובות. למרבה ההפתעה היא גם הייתה לבושה במיטב מחלצותיה, אני במצבה הייתי שוקל לגמוע את 200 המטרים מהבית עם ג'ינס וכפכפים.

לאחר שגם השכונתית צוידה בגושי שוקולד וטעימת יין, שקענו בתפריטים שמציינים את מנות הפתיחה. בחרנו לפתוח בכבד אווז על קדאיף, ברוטב ציר בקר עם נגיעות שוקולד ולימונצ'לו (52 ₪). על צלחת מוארכת הגיעו שלושה נתחים של כבד אווז, שהיה נימוח ומעולה, עם מברשת משחו על הצלחת "ויששש" של צבע שהתברר כרוטב השוקולד וציר הבקר (כי מתוק תמיד הולך טוב עם כבד אווז), ובין לבין נחו להם זרי קדאיף קטנטנים ועיטורי לימונצ'לו. לפתיחה שנייה בחרנו  טרטר בקר עם פלפלים קלויים, נענע, לימון, בלסמי מצומצם, שמן זית וגוואקמולי, המוגש עם ביצת שליו עלומה (38 ₪). על הצלחת נח לו עיגול מושלם של תערובת בשר חי, שעורבב בצוותא עם פלפלים קלויים, נענע ושאר עשבי תיבול מוקף ברוטב של שמן זית וגוואקמולי ירקרק ומדהים - כמו שרק אבוקדו יכול להיות, ומעוטר בביצת שליו עלומה שנזלה ברגע ש'דקרנו' אותה. האם היא הייתה טעימה? בוודאי שכן, כל מה שיוצא מהמטבח של המסעדה המעולה הזו טעים לחיך, ואת הטרטר הזה הייתי מוכן לאכול כמנת פתיחה שבעה ימים בשבוע, העניין נעוץ בכך שכשהזמנו טרטר, התכוננו לטעם בשר דומיננטי ובעצם קיבלנו תערובת ארומטית של בשר חי עם תיבול שהאפיל על טעם הבשר המשובח.

בזמן שהזמנו את המנות הראשונות, עוד טרם הגעתן, המלצרית ליוותה אותנו לעמדת הבשרים שבנויה מויטרינות עם בשר משובח, המיושן במקום. פה מגיעה הבחירה של הסועד, אם אתה טיפוס מקובע, לך על הנתח שאתה אוהב, בכל משקל שתחפוץ, 500 גרם אנטרקוט או פילה, ארבעה קבבים, או שתיים-שלוש נקניקיות - הבחירה שלך, כל הפרודוקטים כמובן מיוצרים במקום. אנחנו בחרנו במעין מסע טעימות, הקצב חתך לנו נתח יפה של אנטרקוט משוייש היטב למשקל של 350 גרם (39 ₪ ל-100 גרם), שתי צלעות טלה שהצטברו ל-310 גרם (45 ₪ ל-100 גרם), לא יכולנו שלא לבחור בנתח צנוע של 'נתח קצבים' מובחר במשקל 75 גרם (37 ₪ ל-100 גרם) וקינחנו בבחירה של נקניקיית צו'ריסו אחת מתובלנת בגבינת רוקפור (23 ₪ ל-100 גרם).

חזרנו לשולחן ולאחר פינוי מנות הפתיחה, המלצרית פסעה בגאון לעבר השולחן, מחזיקה גריל רוחש ומבעבע עם כל הנתחים שהזמנו עשויים לדרגת מדיום שהחזיק את כל הבשר חם עוד דקות ארוכות. בצד הונחו גם פנכות עם רוטב הצ'ימיצ'ורי המפורסם ורוטב הסלסה ועל הגריל עצמו נחו להם שתי קסואלות עם פירה וירקות מאודים טעימים, דגמנו אותן קלות והחלטנו שאם נשתעשע פה עם פחמימות, לבשר עצמו לא נגיע. לאחר טעימה וגם בגלל שאנחנו לא באמת ארגנטינאים, אלא סתם גרגרנים, הבנו שטעם הבשר הוא כה משובח וטעים שחבל להאפיל עליו עם רטבים ו'צעצועים' סטייל צ'ימיצ'ורי.

צ'וריסו הרוקפור הייתה מעניינת עד מאוד וחוסלה חיש קל, נתח הקצבים היה חוויה מענגת, צלעות הטלה הם לחובבי הז'אנר בלבד, בשר שמן, עם טעם דומיננטי של כבש, אני אוהב בשר כזה, אז לא תשמעו ממני תלונה אחת. מעל לכולם ניצב האנטרקוט, בשר עסיסי עז טעם, בחיי שצריכים לייצר ממתק עם הטעם של הסטייק הזה מרוב שהוא היה טעים. את הארוחה, השכונתית ליוותה עם דיל היין המפתה של תישבי (למרות שהיא לגמה רק כוס אחת ממנו) ואילו אני בחרתי כוס של 'פסדובלה' מיקב מאסי (36 ₪), יין עמוק ומורכב יותר מהתישבי החביב.

שבעים, מבושמים וטובי לב נשענו לאחור, המלצרית פינתה את הגריל החם מהשולחן והורתה לנו בחינניות לבחור קינוח. אמנם ציינתי שאנחנו גרגרנים אבל הזמנו רק קינוח אחד, והפור נפל על 'לבה של שוקולד' (32 ₪), קינוח שתואר בתפריט כהר געש של שוקולד וגלידת פיסטוק. לשולחן הגיע פונדנט רותח (אבל לא מידי) עם טעם שוקולד מדהים. אם שכחתם, השוקולד הוא אחת מגאוות המקום, הגאווה השנייה הייתה גלידת הפיסטוק הקרמית והמעולה שליוותה את הר הגעש.

לאחר שהתרווחנו בכיסאות, חצי מעולפים, אני עוד צריך לנסוע לדרום גוש דן, השכונתית בסך הכל צריכה לעבור את הכביש, לא יכולתי שלא להיות גאה בנו, איך בארוחה אחת הקפנו את כל ברילוצ'ה מהטפחיים ועד היסוד.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בבוצ'רי דה ברילוצ'ה? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי