רביבה וסיליה והנסיכה

כבר במטוס מברלין, לפני הנחיתה בארץ הקודש, החלטנו שמגיע לנו פיצוי. כן, אני יודע - לחזור מגרמניה ולדרוש פיצוי זה קצת שחור אבל לנו היו את הסיבות שלנו: לא היה טעים. נכון, יגידו הדודות: "יכולתם לטוס לברצלונה או לרומא ולאכול נהדר!" נכון, יכולנו. אך בכל זאת בחרנו לבקר באחת מבירות האופנה, חיי הלילה, המוזיקה, האמנות והאדריכלות - בלי שאף אחד יזהיר אותנו: "חבר'ה, תאכלו טוב לפני." אולי אני מגזים, לא באמת סבלנו מהאוכל בברלין. ברוך השם, חזרנו שלמים ובריאים וללא בעיות עיכול. אבל עד שאתה כבר טס לחופשה, במיוחד קצרה שכזו - אתה מצפה לפחות לפנק את עצמך בתחום הקולינרי, לחזור ולהתגעגע למנה הזו שרק בטיול יכולת למצוא. אז עם כל הכבוד לך ברלין, פסטות, בייגלים ואפילו נקניקיות טובות יותר - יש לי בתל אביב.

כל אחד מאתנו זמם על תיקון משלו לחוויה הברלינאית, ובסופו של דבר התיקון של הנסיכה ניצח. היא החליטה, שהבעיה הכי גדולה שלה הייתה בתחום הקינוחים ולכן היא מרשה לעצמה להתפנק ולי להצטרף. אז מצאנו את עצמנו באזור זר ויוקרתי, למולו רק חלפנו בנסיעות בדרך נמיר- אזור חדש ומדובר הידוע בשם "פארק G  צמרת". מעבר להיותו מרכז כל מגדלי היוקרה הנוצצים של תל אביב, הספיק המתחם כבר למתג את עצמו כאוטונומיה תל-אביבית של אוכל. אנחנו, מרגישים קצת כמו חיילי צעצוע אל מול גורדי השחקים הללו, שמנו פעמינו לאוטוריטת הקינוחים - רביבה וסיליה.

אם לא מספיקה העובדה שהגענו רעבים, המעבר למרפסת דרך המסעדה לא הואיל היות והפגיש אותנו עם המעדנייה המוכרת בעצם כמעט את כל מרכולת החנות: מריבות תוצרת בית, זיתים, לחמים ועד כמובן המאפים הטריים והידועים. כך כשנחו עינינו על התפריט לראשונה, כמעט והזמנו את כולו. לשמחתנו, התפריט ברביבה וסיליה אינו מהסוג המסועף והמבלבל אשר עשוי לגרום לסועד הממוצע לאבד עצמו בין עשרות המנות, אלא נגיש, מדויק ומפורט מאוד. כבר התחלה טובה.

תפריט היין נמצא אפילו ידידותי עוד יותר: אף שהלה הכיל עשרות סוגי יינות משובחים מהארץ ומחו"ל, תחת כל יין כתובה שורה קצרה המסכמת לכל סועד את יתרונותיו וטעמו של היין, ומזכירה לנו שאחרי כל הזוהר וההילה - מדובר בסך הכל בענבים תוססים וטעימים. בחרנו להתייחס ליין בהמשך ודווקא לפתוח את ערב החורף האחרון בזוג קוקטיילים. אני בחרתי ב'פיימוס אפל' (34 ₪) פשוט וטוב אשר הכיל וויסקי פיימוס גראוס, קרם דה-קסיס ותפוחים. הנסיכה התחממה לצד כוס סנגריה גדולה (32 ₪).

לאחר שנרגענו והתייעצנו עם צוות המלצרים המיומן, הצלחנו לצמצם את בחירתנו לשתי מנות פתיחה: סלט ניסואז (58 ₪) וניוקי מאמא ליאונה (46 ₪). כבר כשהונחה צלחת הסלט הגדולה אל שולחננו, הרגשנו שבחרנו בפיצוי הנכון. כשהמרכיבים טריים ונדיבים, אי אפשר לטעות בסלט הזה: עגבניות, תפוח אדמה, ביצה חצי קשה, שעועית ירוקה, אנשובי מעולה וכמובן, המלכה האמיתית של סלט הניסואז שלנו - טונה אדומה צרובה. אם היינו עוצרים כאן, כבר היינו מרגישים מפוצים, אבל אנחנו לא מהסוג שעוצר, אנחנו מהסוג שממשיך לניוקי. ואיזה יופי של ניוקי זה היה - מחבת קטנה מלאה בניוקי ריקוטה בשמנת ותרד, חמה ושמנמנה. כזו שכיף להניח על הלשון ועוד יותר כיף לנגב בעזרת הלחם הטרי (14 ₪) את מיציה. המתכון אגב, באדיבות אמא של ליאון, אחד מצוות השפים.

ככל שהתקדם הערב, הבנתי שהפיצוי של הנסיכה הוא בעצם גם שלי; פשוט משום שהנחתי שרביבה וסיליה הוא מקדש מאפים וקינוחים הופתעתי לגלות שמדובר בעצם במסעדה לכל דבר, ובעצם יותר - מדובר במסעדה מצוינת ושהקינוחים הם בכלל בונוס. בפטפוט קצר עם הצוות גילינו שהמסעדה נפתחה ממש לפני כמה חודשים אך שהמיקום יועד לה מזה חמש (!) שנים, עם הקמת הפארק. התפריט שלה שונה משל שאר סניפי רביבה וסיליה (ברחוב הארבעה וברמת השרון), כך שאם אתם מכורים למנה וותיקה במסעדת האם, כדאי לבוא לפארק צמרת בראש פתוח ולנסות דברים חדשים.

המשכנו הלאה (באופן מפתיע כל הלחם חוסל. איך זה קרה?) והלכנו על המלצת הצוות - ריזוטו עם פטריות פורצ'יני, פורטובלו ודלעת (64 ₪) ואנטרקוט (115 ₪) מזלמן השכן, (כך גילינו שהקצב היפואי האהוב עלינו, פתח סניף בצמוד לרביבה וסיליה). גילוי נאות - אחרי שהיינו נעולים דווקא על מנת הפפרדלה, שוכנענו להחליפה בריזוטו בטענה: "עד שכבר יש ריזוטו, ולא סיימו אותו - אתם מוכרחים להזמין אותו". מי יכול להתווכח עם זה? בדיעבד הבנו שלא היה טעם בוויכוח משום שהריזוטו היה פשוט מעולה. כמה מעולה? כל כך מעולה, שמצאתי את עצמי (עצמי!) מתעלם מהאנטרקוט של זלמן ושולח מזלג ושוב מזלג אל הקערה שהייתה צמודה לנסיכה. אין בזה כמובן כדי להעיד על בעיה בסטייק - להפך! אני לא חושב שאפשר להרוס אנטרקוט של זלמן, בטח ובטח עם מטבח מיומן כשל רביבה וסיליה, ועם רושטי חמאתי ושעועית ירוקה ופריכה נהדרים שישבו לצידו. בכל אופן, בתום המנה העיקרית, שלוותה בדיקנטר יראון של הרי גליל (85 ₪), כבר שכחנו מברלין והתחלנו לתכנן את הטיול הבא, וזה עוד לפני שהצצנו בתפריט הקינוחים.

טוב, להגיד "הצצנו" יהיה לשקר. "הציצה" יהיה נכון יותר, והכי נכון יהיה להגיד "נעלמה", משום שכשהגיע הרגע לפיצוי של הנסיכה, האחרונה פשוט נעלמה אל ויטרינת הקינוחים, ומעט כמו חבר מושבעים אשר חוזר עם גזר הדין היא התיישבה מחויכת ובישרה: "יש לנו החלטה". ההחלטה התבררה כמושכלת ונכונה - צלחת פטיפורים (68 ₪) יפה יפה ועמוסה – כ-10 קינוחים קטנים, מתוקים ומעוצבים שלוותה בשני אספרסו (10 ₪) - מהטובים ששתינו.

אז מה היה שם: זוג פחזניות ממולאות בקרם פטיסייר נפלא, מרשמלו מפתיע תוצרת בית בטעמי קוקוס וקסיס. שתי עוגיות מקרון, אחת בטעם פסיפלורה והשנייה בטעמי שוקולד-מנטה, שתיהן מדויקות וטעימות כמו שאפשר לצפות רק מרביבה וסיליה. עוגת תפוחים קטנה ונימוחה מעוצבת בצורת שושנה - טעימה בדיוק כמו שהיא יפה. מוס שוקולד מריר 77% המוגש בתוך כוס שוט היה מעולה, וההבעה המתענגת של הנסיכה בכל פעם שקירבה אל פיה את הכפית הקטנטנה עם תלולית המוס הכתירה אותו כקינוח המנצח של הערב. קינוח הנקרא אופרה - מגדל שכבות אלגנטי של קפה, שוקולד ואגוזים זכה גם הוא לים של שבחים. היו גם פינוק פקאן סיני מצופה בשוקולד ואבקת קקאו, פרלין שוקולד קרנצ'י נפלא עליו הוטבע הלוגו של המסעדה.

לביס הטעם האחרון השאירה הנסיכה את טארטלט התותים - בסיס פריך עם קרם פטיסייר וכתר תותים. הצלחת נותרה ריקה ועירומה, עיניה של הנסיכה נצצו מאושר וסוכר וחיוך מתוק נפרש על פניה ולא מש מהם עד סוף אותו ערב.

באותו הלילה, התחלנו לקרוא המלצות על פריז.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי