שדות תותים לנצח

יש משהו שמח ומשחרר במילה 'חופש'. החופש לעשות מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה. חופש. 'ביצי חופש'. חופש הבחירה. אני חופשי. אני אדון לגורלי. חופש פסח? לא מסתדר. כשלקראת פסח מערכת החינוך יוצאת לשלושה שבועות של התארגנות לחג, הגן סגור ובית הספר נעול, פתאום לחופש יש מחיר. פעילים.  חופש, אמרו חכמים, זה יחסי.

אז מה עושים? בעלי האמצעים רושמים את הילדים לקייטנה. קייטנת אנגלית, קייטנת כדורגל, קייטנת ספארי , קייטנת חלל. זה לא משנה, העיקר שיהיה נושא ותעסוקה. דלי האמצעים לוקחים את הילדים לקייטנה במשרד. ביומיים הראשונים הילדים מתרגשים, "אני הולכת לעבודה של אבא", אחרי יומיים הם נראים כמונו. לא יכולים לפתוח את הבוקר בלי קפה שחור.

אחרי שבוע עמוס בעבודה, החליטו הפועלים הצעירים שמגיע להם פינוק. "בוקר שישי במסעדה?" הצענו, והופ הם כבר חגורים ברכב, ואנחנו על כביש 4 בואכה מול השדה אשר בהוד השרון. במשולש הגבולות בין מגדיאל, כפר סבא והוד השרון שוכן שדה תותים רחב ידיים. בקצהו המזרחי, ממש מולו, ממוקמת מול השדה, מסעדה שהיא חלק ממתחם הכולל גם פאב, גינת אירועים וחנייה בשפע.

כבר בכניסה למול השדה חייכנו. לצד דק העץ  ואיזור הישיבה נמצא מתחם הילדים. למה מתחם? כי זו לא פינה, זו לא נדנדה גלמודה, זה מתחם. נדנדות, מגלשות בגדלים שונים סוסי נדנדה ועוד. גם הילדים מרוצים. וכך, שתי דקות אחרי שהתיישבנו, התפצלנו. אבא וילד למתקני השעשועים, אמא וילדה להביא אוכל. למה להביא? כי במול השדה בימי שישי עד השעה 12:00 מוגש בופה ארוחת בוקר שופע (64 ₪ ליחיד, 120 ₪ לזוג).

בעוד אני מאבטח את י' בטפסו אל עבר המגלשה הגבוהה, מ' ואמא שלה פשטו על הבופה ושבו עם שבויים. שתי צלחות עמוסות מכל טוב. לחמים מחיטה מלאה, לחמניות מקמח לבן, גבינות קשות ובראשן גבינה מלוחה עטופה בשוליה בפפריקה חריפה וצ'ילי, (כיף גדול לאבא, שוק קטן לי' הפעוט "חאיף לי", אמר הילד שעדיין לא גילה את ה-ר'), כרובית מטוגנת, חצילים, הברקה בדמות קישואים בטחינה, זיתים בשני צבעים, גבינה עם שמיר, חמאה עם זעתר, מאפה תרד וגבינות משובח והברקה נוספת - מאפה ברוקולי עם בצל ומעט שום. "הכי טעים" אמרה אם ילדיי, היא צמחונית אז לא האמנתי לה. טעמתי. צדקה. בקיצור, מכל טוב השדה.  

"ועכשיו לחביתות", אמרו שתיהן ויצאו אל עבר בר החביתות, שם מאחורי שלוש להבות אימתניות נמצא ה"חבתאי". בר-מן שיכין לך חביתה לפי בקשתך. מ' וי' בחרו באומלט הקלאסית בתוספת גבינה מגורדת, אמא שלהם העמיסה שקשוקה עסיסית ואני התרפקתי על זיכרונות ילדות ויצאתי עם עין כפולה. מסביבנו היטגנו להן חביתות עם עשבי תיבול, מקושקשות עם פיטריות ובצל ואף לא עין נוספת. אנשים לא יודעים מה טוב בשבילם.

גם ילדים לא יודעים מה טוב בשבילם. כל ימי נעורי סלדתי מדגים. מעבר לטונה לא נגעתי בדג, כשאויביי הגדולים היו המלוח ואחיו המוחמץ. קופסת הפלסטיק בבית סבתא העלתה צמרמורת לאורך גבי. כשחציתי את גיל 30, ללא הסבר אמיתי משהו השתנה ומאז אם יש דג בסביבה, אני אמצא אותו. בקצה הבופה חיכו לי הדגים, נתחי דג מלוח ונתחי מוחמץ. עכשיו לך תשכנע שני זאטוטים שזה טעים, שכדאי להם ובעצם, למה להתאמץ? שייהנו מסלט הטונה, יש יותר בשבילי. לחם פוגש חמאה ושניהם מאמצים בחום פרוסת דג מלוח. ביס קטן, מבט אל הירוק בשדה, שמש אביבית חמימה מעודנת בצל עצי תפוז הנטועים בינות לשולחנות. שלווה.

משלחת לאיתור קינוח יצאה לדרך וחזרה עם רוגלך שוקולד, קרואסוני שוקולד וחמאה. שבע דקות החזיקה השלווה, עד שהזאטוטים סיימו ומכת הסוכר עפה אל על. שלוק לימונדה, שלוק ממיץ התפוזים ו"אבא למתקנים". "אמא, אנחנו רוצים למתקנים". "אז תלכו", נאנחנו שנינו בתזמון מושלם, "אנחנו רואים אתכם מכאן" אמרנו והחזקנו אצבעות שהטיעון יתפוס. לא עבד. כבדים ומדושנים התגלגלנו אל עבר מתחם הילדים, מגלשה אחרי מגלשה עברנו איתם והם לא מתעייפים, לא עוצרים ולא נחים.

"אני הולך להזמין קפה" נטשתי את זוגתי בשדה המערכה. על זוג כסאות עם אספרסו והפוך התיישבנו, הילדים עדיין משחקים, נשענו לאחור, לגימה איטית, עוד מבט ארוך לשדה הפתוח, שלווה.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי