אריגטו פרנג'ליקו

מסעדה בקניון הן זוג מילים שלא טומן בחובו הבטחה גדולה. בטח לא לארוחה איכותית בשום צורה. זו הייתה המציאות עד לפני כמה שנים. ארוחה בקניון הייתה משהו שנע בין פלאפל שמחכה על הרשת להיכנס לפיתה עבשה לבין ארוחת בורגר מהיר כהלכתו, כולל רוטב הברביקיו בעטיפות הניילון הבלתי נפתחות. אבל העולם השתנה ואיתו עולם המסעדנות ואם לפני כמה שנים הייתי מגיע לקניון רק כדי לראות סרט ואולי אולי לנשנש משהו בבית קפה ליד אם הגעתי מוקדם, היום אני כבר מוצא את עצמי נוסע במנהרות הכרמל ומגיע תוך פחות מעשר דקות לפרנג'ליקו שממוקמת בקומת בתי הקולנוע של הסינמול, אוכל, מתפחלץ וחוזר הביתה לישון כי אין סיכוי שאני מסוגל להישאר ער בסרט אחר כך. ובדיוק על זה רציתי לספר לכם.  

יום שישי בצהרים, השעה עוד לא 14:00 והמקום כבר שוקק חיפאים וחיפאיות ששולחים מקלות דקים וארוכים אל קערות נודל'ס וירקות, טובלים פרוסות דגים נאים בפנכת הסויה והוואסבי ואולי אחר כך אם יתחשק להם, ילכו גם לראות סרט. לא חובה. התיישבנו (מיכל, אחותי הגדולה והנערצת ועבדכם השמנמן) בחלל המסעדה שחלונות הזכוכית הכהים שלו לא מאפשרים להמולת הקניון לחדור פנימה. יכולנו גם לבחור לשבת בחלק החיצוני אבל החלטנו להתעלם מהשעה המוקדמת ולדמיין שעכשיו כבר ערב מאוחר.  

כדי להשלים את האשליה הזמנו שני קיר רויאל (39 ₪), שהגיעו חיש מהר וחוסלו כמעט אף יותר מהר. מתוקים וטובים היו הקוקטיילים ופותחי תיאבון מצוינים, אז הזמנו גם שרימפס פנקו (39 ₪) וקריספי קלמרי (36 ₪) לאח הקטן ומרק חמשת האוצרות (52 ₪) לאחות הגדולה. כשהגיע הקלמרי שמחתי - אלו לא היו הטבעות הסטנדרטיות שהציפוי הפריך מצפה אותן מקטעים מקטעים, נופל ומחליק עם כל ביס, אלא שרוולי קלמרי חצויים בעלי סילסול נאה עם ציפוי מהודק ואחיד לצד רוטב לימוני עם נגיעות של כוסברה. פתיח טוב שהשלים צמד עם ערימת ה'בלק טייגר' שרימפס עטופי הפנקו שלוו ברוטב מיונז צ'יפוטלה ויוזו. דוגרי, אפשר לטבול חצץ ברוטב הפלפלים המעושנים הלימוני הזה והוא יהיה מעדן, אבל עדיף להתחיל לפחות עם השרימפס, נשנוש מצוין ומכובד בגודלו יש לציין. במרק הראמן של מיכל, חוץ מהאטריות המסורתיות נידוגו גם גיוזת אווז, כדור בשר מצוין, פילה עוף, פרוסות הודו מעושן, חסילון ידידותי, פטריות שיטאקה ובצל ירוק. שם הולם לחלוטין יש למרק הזה חשבתי לעצמי, עת ניסיתי לנצל את השיחה שמיכל ניהלה בנייד לטובת דייג בלתי חוקי. אשכרה אוצרות.  

אחרי המרק המהביל ומבטים כועסים סטייל "מי חינך אותך, תגיד לי? " מיכל הזמינה אפל מרטיני (39 ₪) ואני הלכתי על זוגתי משכבר הימים, 1/2 גינס (27/32 ₪). חשבנו להמשיך לעיקריות, אבל אחרי העיקריות באים הקינוחים ואז הולכים הביתה וברקע התחלפו בזה אחר זה על מסכי הפלזמה במקום קטעים מהופעות חיות של אלטון ג'ון, שירים מוקדמים של טום וייטס ואפילו איזה ביטלס קטן התנגן לו באחד הביסים ולא ממש רצינו לחזור הביתה, אז המשכנו עם עוד שתי ראשונות: אגרול ויאטנמי (24 ₪) וירקות בטמפורה (29 ₪). הירקות לא חילצו מאיתנו קולות הנאה גדולים מדי. הביצוע מוצלח, לא הורגש שמן מיותר והבלילה הייתה מדויקת מאוד, אבל כמה כבר אפשר לרגש עם ירקות בטמפורה? מיכל הצילה את העניין כשביקשה עוד מרוטב המיונז צ'יפוטלי ממנת השרימפס. כל בצל, עלה תרד ובטטה מטוגנים נטבלו אחר כבוד ברוטב הנהדר הזה ולזה גבירותיי ורבותיי, אני קורא שדרוג.  

למען האמת, את האגרול לא רציתי להזמין. יותר מדי זיכרונות ילדות נוראיים של בצק מטוגן מדי שכל ביס ממנו מפיל לך על החולצה ירקות עייפים ושפריץ של שמן בליווי הרוטב החמוץ-מתוק הדביק הזה גורמים לי לסלידה כל אימת שאני שומע את שם המנה. אבל שני, המלצרית המתוקה שלנו התעקשה שהיום אחווה תיקון וזה המקום להודות: שני, את צדקת ואני טעיתי. האגרולים בפרנג'ליקו הם אגרולים עבודת יד. ארוכים, הדוקים וצרים במילוי עוף, בצל ירוק, משחת צ'ילי ונענע בלבד. המנה הוגשה על עלי חסה גדולים וטריים לצד רוטב ויאטנמי מסורתי. יופי של תיקון.  

מיכל התחילה להסתחרר מהקוקטייל התפוחי שלה ואני ניצלתי את המומנטום (אחרת בחיים היא לא הייתה מסכימה לעוד נשנושים) כדי להזמין לנו שני רולים של סושי - מאקי טמפורה (36 ₪ לרול רגיל/ 56 ₪ לרול כפול) ומאקי סאן (36/56 ₪). המאקי סאן היה שילוב של שתי תרבויות רחוקות כל כך שנחו בשלום ברול אחד קטן אצלי בצלחת -  טונה אדומה, אבוקדו ובצל ירוק הודקו למקשה אחת מפתיעה עם גבינת שמנת עשירה בתוך רול אינסייד אאוט שצופה בשבבי בוטנים. מושלם. הרול השני הכיל שלוש קוביות בהן גולגל דניס בטמפורה ושלוש קוביות בהן גולגל סלמון בטמפורה. אדגיש שהאורז והאצה לא טוגנו, רק הדגים. אני מעדיף את הדגים שלי כמה שיותר נאים בניגוד למיכל ולכן היא מאוד אהבה ואני רק אכתוב -  לחובבי הז'אנר.  

אחרי הסושי הבנו שהגיע הזמן לעבור לעיקריות, אבל מאחר והיינו רק שניים ואכלנו כבר ארוחה שמספיקה לשלושה, החלטנו להזמין רק עיקרית אחת - ביף & ברוקולי (49 ₪). מנה אחת אבל פגענו בה בול. בקערה המזמינה חיכו לנו אטריות ביצים עם המון נתחי בקר צרובים, פיסות בייקון למכביר, פרחי ברוקולי ועלי נענע כשכל זה ספוג היטב ברוטב הויסין מעושן. מנה מרשימה, מלאת ארומות של עישון, מתקתקה ומבוצעת היטב.  

אחרי כל זה עשינו בירור קצר כי שמנו לב שכל המנות שאכלנו בפעם האחרונה במקום נעלמו מן התפריט. מתברר שאת מקום השף של הרשת תפס לא אחר מיניר גרין שנכנס כרוח סערה והחליף את כל תפריט האוכל (למעט סקציית הסושי). למעשה אנחנו ישבנו בסניף הראשון שזכה ליהנות מהתפריט החדש שיתפשט בהדרגה לשאר הסניפים ברשת. עכשיו הכל מובן, המנות לא סתם טובות יותר במין מקריות שכזו, במטבח עומד האדם שמבין הכי הרבה באוכל אסייתי בארץ.  

יצא לנו טוב, אמרתי למיכל שהראתה סימנים מתקדמים של  Food coma. חיכיתי עד שנורה ג'ונס תסיים לשיר ברקע והזמנתי בשביל שנינו נשיקה איטלקית (39 ₪) וופל לוטי (39 ₪). חוץ מזה הזמנתי תה ירוק (9 ₪) ומיכל הזמינה הפוך (10 ₪). הנשיקה האיטלקית הייתה בנויה כקסטה של מרנג אגוזים פריך, עליו מוס שוקולד מריר, עליו מוס שוקולד לבן, עליו קרם קפה וכל זה נח בשלולית של רוטב פירות יער בינות לאוכמניות ולדובדבנים.  

בקינוח השני, הוופל הבלגי היווה בסיס איתן לקונסטרוקציית גלידת הוניל, גבעת הקצפת, פרוסות הבננה עליה ניצוק רוטב ריבת חלב משובח ורוטב חלב הקוקוס. כן, זה לא היה פשוט למצוא לכל היופי הזה מקום בגוף. פחות פשוט מזה היה לקום מספת העור ועוד יותר קשה היה להבין שזהו, הזמן לחזור למציאות.  

השעה הייתה כמעט חמש בצהריים, בחוץ השמש עדיין הייתה בשמיים ומיכל הסיעה אותי הביתה כי אמא ביקשה שתהיה אחות גדולה ואחראית ואם זה היה תלוי בי הייתי נשאר על ספת העור עוד כמה שעות לעכל את החוויה.  

טוב, שיקרתי לכם. האמת היא שכשהזמנו את המנה העיקרית הזמנו איתה גם שיפודי סאטה עוף (26 ₪) שזו מנה מופלאה של שיפודי יקיטורי ברוטב חרדל וטריאקי מסקציית הראשונות. אני מצטער, פשוט לא רציתי להצטייר בעיניכם כגרגרן שלא יכול להפסיק לאכול, אבל ת'כלס - כשתגיעו בזמן הקרוב לסינמול, תנו קפיצה לפרנג'ליקו. אני בטוח שתבינו אותי.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי