כליל השלמות קלואליס

לפעמים כל מה שבנאדם צריך זה פשוט לחצות ים. לי זה קורה כשגל של מציאות חיצונית שוטף את הפנימית השוכנת בתוכי עד שאני חשה כי אני יכולה להיעלם בה לחלוטין. הקצב הישראלי כל כך מהיר וחד עד שתכופות נדמה לי שחייבים לנסוע מעבר לים רק כדי לחזור לכאן בחזרה ממקום אחר. מצד שני, לך תיסע עכשיו באמצע החיים רק כדי לנחות בחזרה במקום הנכון. עד שכל מה שצריך לקרות יסתנכרן לידי כך (ואני מקווה שהיקום שומע את זעקתי), אני שמחה שיש לצידי בחור מספיק טולרנטי שיכול להכיל את המשפט: "אני מרגישה שחטפו אותי" ולהמשיך לשוחח על כל נושא שולי שבעולם לפחות עד שחוזרת לעצמי בחזרה. בדרך כלל חיבוק ארוך (פחות משלוש דקות זה לא נחשב) מוציא אותי מזה, אבל בערב רביעי האחרון גיליתי שיש גם מסעדות שכנראה נוצרו במיוחד כדי להעביר אותך את אותו אפקט בדיוק. או ליתר דיוק - מסעדה אחת.

לקלואליס אנחנו מגיעים כאמור, באחד מהערבים החטופים של חיי, והקרירים של החורף הסמי-אירופאי המתעתע הזה, מופתעים שוב מחדש עד כמה רמת גן, החיה הוויה השונה שנות אור מזו התל אביבית קרובה אליה כל-כך. נרות קטנים דולקים על שולחנות עם מפות לבנות, מטבח פתוח ולפניו ויטרינה המציגה לראווה את הדגים הטריים שעוד שנייה ינחתו לנו על הצלחת וקיר לבנים המשרה תחושה כפרית שמקובעות בו מראות שמדי פעם מחזירות לך את עצמך. אה, כן, וגם תפריט יינות המכיל 7000 יינות שונים בכל זמן נתון.

תחושה חמימה שורה עלינו כמעט מרגע הכנסנו למסעדה, חוץ מלעיצוב החלל, נדמה לי שזה קשור גם לאישיות של רפי, מנהל המסעדה שמקבל את פני האורחים באכפתיות ובצניעות נדירה ובטח שלצוות המלצרים הקשוב שמלווה את קלואליס שנים ארוכות. בכל מקום בו שורה אכפתיות אני מרגישה בנוח, אולם כאן האכפתיות זולגת עד לדקויות שמעולם לא חשבתי עליהם.

עם זאת, מיום של מציאות הגעתי ולוקח לי זמן להפשיר. שתי כוסות של יין ניו-זילנדי לבן - סיפריד-אולד קוטש רוד, סוביניון בלאן 2007 (38 ₪) הן הראשונות שמגיעות אל שפתינו בקלואליס. היין הפירותי מרענן וטעים (מעט חמצמץ משאנו רגילים) ומנער אותי בקלילות. לצידן מונחים על השולחן לחם הבית ולחמניות בסלסלה מוזהבת וחמאה וחמוצי הבית. תהליך ההפשרה החל.

מכאן לוקח אותנו רפי למסע טעימות שכל מטרתו כנראה להחזיר את עצמי לעצמי בשלום. ובכן, אנו מתחילים עם שלוש מנות ראשונות שכל אחת מהן היא פלא אסתטי בפני עצמה: קבב בורי בקשקבל וצנובר עם ג'ג'יק (75 ₪),   CRAB CAKE ברוטב צ'יפוטלה (72 ₪) וסלמון נורווגי בעישון ביתי קר (58 ₪). קבב הבורי צלוי בצורה עדינה ומעביר אותנו מסע יפה מהחרוך אל הנע. לטעמו של הבחור מדובר במנה לא פחות ממושלמת, אני לעומתו מעדיפה את ה- CRAB CAKE- עוגת הסרטים החמודה שבשר הסרטנים שמכילה נמס לי בפה עד לרגע זה. הרוטב טעים ומוסיף, כמו גם הפלפל האדום הלוהט שמונח לצידה. דגי הסלמון שתמיד סיקרנו אותי בשל יכולתם לשחות רק בכיוון אחד - נגד הזרם ועוד במים קפואים הם דגים אמיצים. נגיסה מדג הסלמון מעבירה אותנו פאזה נוספת לעברה של שפיות נורווגית. את התזכורת לעולם החיצוני מיגרתי בעזרת לחם הבית שהולך נהדר עם הסלמון הורוד. בשמונה השנים בהן פתוחה המסעדה מתחדש התפריט מעת לעת אולם, בתוך הקצב הישראלי התזזיתי תשמחו לדעת שיש גם מנות כמו הסלמון וקבב הבורי המצוין שהן בגדר עוגנים קבועים בתפריט המסעדה ותמיד ניתן לחזור אליהן

את קלואליס פתח השף ויקטור גלוגר לפני שמונה שנים וקרא לה על שם שתי בנותיו: קלואה וליס, ששמותיהן חוברו להם יחדיו למילה אחת שלתוכה זולג כישרונו. מאז ועד היום מונחת לה קלואליס במרכז רמת גן מתוך הבנה מעמיקה של אחד החוקים עליהם מושתת היקום - ככל שתשקיע בפנימיות ותעצים אותה, כך האנרגיה תמגנט אליה את כל מי ומה שתרצה. או במילים אחרות כמה שתשקיע באיכות הפנימית - בחירה קפדנית של הצוות, הכשרות מלצרים, מלצרי יין מקצועיים, עבודת צוות משותפת, חומרי גלם איכותיים, מנות מושקעות ללא פערי איכות ביניהן, דגים טריים ושפע של מבחר ותזכור גם לסנכרן את טיב המנות עם טיב השירות, תוכל להתמקם אפילו ברמת גן וכל העולם יגיע עד אלייך.

לאחר שעלינו על התדר האנרגטי וגילינו שהמלצריות בקלואליס הן לא פחות מקוראות מחשבות שמקדימות את זמנן (שנייה לפני שתחשוב על משהו - תגלה שהוא כבר קרה), הונחו על שולחננו שתי טעימות של מנות ביניים מפתיעות. האחת בהירה, הרמונית וענוגה והשנייה, שחורה, פראית ופיקנטית, אך שתיהן חושניות להפליא. הראשונה - שרימפס ברוטב גבינה כחולה ותפוח עץ (137 ₪ למנה שלמה), שוהה דרך קבע בתפריט של קלואליס ולא בכדי -  מיועדת לחובבי הז'אנר של הגבינה הכחולה, למרות שגרסה זו עדינה - טעמה העז של הגבינה הכחולה מרוכך על ידי שמנת ותפוח העץ מוסיף לה מתיקות-חמצמצה. השילוש הקדוש - שרימפס, גבינה כחולה ותפוח עץ יוצר מנה הרמונית ונעימה לטעמי, למרות שהבחור פחות התלהב, בעיקר לאור העובדה שנידלק על השנייה - קלמרי עם צימוקי עגבניות וזיתים, שום וצנוברים בשמן זית על מצע ריזוטו שחור (137 ₪ למנה שלמה), מדובר במנה פראית שטעמיה העזים לקחו את הקלמרי למקום אחר לגמרי ואותנו לטיול ביערות האמזונס הרטובים. ברוב קולות אנו מסכימים כי מדובר באחת המנות המפתיעות והטעימות שאי פעם נתקלנו בהן.

בשלב זה של הערב כבר התחלתי לזהות רסיסים מעצמי. אולי לפעמים צריך פשוט לחצות איזה יער (אם לא באמזונס אז לפחות ברמת גן). את מנות הביניים אנו מלווים עם 'מיה, 2008' - יין מרלו אדום של יקב פלטר (99 ₪) שיושב ברמת הגולן, המגיע בבקבוק של חצי ליטר (המספיק לשתי כוסות ועוד קצת)  המיוצר במיוחד עבור קלואליס. ברובד המיידי נחשפים אלינו ניחוחות של פירות יער ואוכמניות, בתת הכרתו חופן בחובו היין ניחוחות של ווניל, פקאן ואפילו קקאו וטעמו מלא, עשיר ועגול.

כעת משאנו מוכנים למנה העיקרית, הוחלפה המפית הלבנה לזהובה ולפנינו הונחו טעימות משתי מנות: טונה אדומה מפולפלת צרובה בגריל, עם "פאראיידה דה ורדורס" ורוטב רומסקו (142 ₪) ופילה בורי על הפלנצ'ה עם ניוקי ממולא בגבינת פטה ועגבניות מיובשות ברוטב "דוגלרה" (119 ₪). הטונה הצרובה קלות על הגריל - טרייה ואדומה מגיעה בליווי 'וורדורס' - ירקות על הגריל בסגנון קטלוני כשלצידה מכתש חמוד וקטן עם עלי המכיל רוטב רומסקו ספרדי. רמת העשייה של הטונה הייתה מדויקת עד שהצליחה להכיל בתוכה בעת ובעונה אחת גם איכות בשרנית וגם כזו של ים. את החיבור לירקות הבנו פחות, הרוטב היה מעניין מאוד וצורת הגשתו מלהיבה. אבל בשבילי, משולש הבורי היפהפה שהונח לתפארת על עיגולי הניוקי הרכים, המלאים בגבינת הפטה שמתפוצצת לי בפה - היה שיא החושניות והטעם של הארוחה. רוטב הרוזה היה מורכב מעגבניות, ציר דגים ושמנת ומלמעלה עיטרו את המגדל המעוצב למשעי הזה קדאיף כרישה ופטרוזיליה מטוגנת.

עכשיו כשכבר חזרתי פחות או יותר לקו האמצע, צדה עיני את אחת המלצריות מפלטת דג על עגלה מיוחדת מול אחד השולחנות. מיד קבלנו מרפי הסבר מפורט: ראשית מדובר בדג במלח - הדג מוגש נקי, ללא תוספתו ותיבולים כך שחומר הגלם (הדג) מקבל את מלוא הכבוד הראוי לו. שנית, יש לציין שקלואליס היא המסעדה היחידה בארץ בה המלצרים מפלטים דג ממש מול עיניי הסועדים.

כדי להצליח לסיים את המסע המופלא היינו חייבים לעבור בגזרת המתוקים. השותפים לטיול המתוק נבחרו בקפידה: דקוואז פרלינה - דקוואז אגוזי לוז, שוקולד, פרלינה וקצפת שוקולד, עם רוטב פיסטוק (48 ₪) וסורבה יוגורט כבשים המוגש עם קולי של פטל שחור (40 ₪) שהוגש לצד כדור סורבה בטעם נענע-אניס האהוב על הבחור. הדוקואז הוא קינוח שוקולד מצוין ולא מתוק מדי. בדרך כלל אני מסתייגת מקינוחים שוקולדים שכאלו אך לזה התמסרתי במיידי. אפילו לאגוז לוז שקישט את השוקולד ממעל נתנו את מלוא ההתייחסות. סורבה יוגורט הכבשים היה מונח בתוך קונכיית קרפ יפהפייה ובניגוד לקונוטציה המדברית העולה משמו - היה מרענן עד מאוד. שתי המנות מינימליסטיות ומרוכזות, בדיוק כפי שלדעתנו מנות אחרונות צריכות להיות, לא מכבידות מדי, לא מתוקות מדי ומוקפדות על כל פרטיהן.

כעת, כשאני שואפת אוויר רמת-גני מהול באלם לייט אני מרגישה שוב במרכז של עצמי. בואו עכשיו רוחות תועות ותנסו להזיז אותי מילימטר.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

* הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

 לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי