2C ולגעת בשמיים

ההגעה למסעדת 2C במגדלי עזריאלי אינה דומה לביקור בשום מסעדה אחרת, החל מהחנייה בחניון התת קרקעי (זכרתי לרשום על הכרטיס את מיקום המכונית, פעם הלכתי שם לאיבוד), דרך הכניסה לקניון עצמו והעלייה לקומה השלישית, שם שוכנת מערכת מעליות נוספת, ואז תוך שניות בודדות המעלית מטיסה אותך לקומה ה-49, לא פחות, כולל הלחץ באוזניים - המשפט "אטמוספרה של מסעדה" מעולם לא היה נכון יותר.

אם לא הבנתם משם המסעדה, שהוא משחק לשון על הפועל 'לראות', המסעדה מהווה מעין תצפית מרהיבה על כל תל אביב, עם תאורה עמומה וספוטים קטנים שמכוונים אל כל שולחן, בוודאי כדי שנוכל לראות טוב יותר את הנוף בלילה. משמאל מגדל שלום, 'מטרים ספורים' ימינה שוכנת רידינג, ובטווח העיר - שכונה  קטנה, והים, אח הים, גוש שחור שמסביר לך כמה הוא חיוני לעיר. אני מתאר לעצמי שבשיא הקיץ, עם שקיעות אל תוך שעות הערב המאוחרות, אפשר לחזות גם בעיר מככבת במיטבה (או לבוא לצפות בה מוארת באחת מעסקיות הצהריים).

התיישבנו החטובה ואני אל השולחן, עטוי מפה וערוך בכלים מהממים ומעוצבים בייחודיות. ראשית הוגש לנו לשולחן צ'ייסר של 'קמיקזה' - קוקטייל וודקה ולימונים שהיווה פתיחה מדליקה. לאחר כבוד הונחו זיתים מעולים ומספר ממרחים, היו שם טפנד זיתים (חביב), איולי רוקט (טעים) וטחינה לבנה (מעולה) בצירוף פרנה מרוקאית, אותה לחמנייה שנאפית על חלוקי נחל ולחם פריך וטרי. התחלנו לנשנש בהנאה, בינתיים בשולחנות מסביב מידי פעם מישהו קם, מתקרב אל החלונות, שולף סלולרי או מצלמה ומתעד את הנוף בהתרגשות.

המשכנו עם שתי כוסות של יין לבן, 'ויונייה כרמל' (35 ₪) מהסדרה האזורית של היקב הגדול במדינה. יין לבן, מעקצץ בחיך עם נוכחות פירותית עדינה. היין היווה בן זוג מושלם למנות הראשונות, החטובה הלכה על נתחי כבד אווז בשכבות דפי פילו מסוכרים באניס עם רוטב קלבדוס (95 ₪), מנה מתקתקה ומענגת. כבד האווז היה נימוח כמו שרק כבד אווז שטיפלו בו בידי אוהבת יכול להיות, ולמרות שהחטובה סולדת מאניס היא לא הרגישה בו כל כך. אני הלכתי על סלמון טרטר דניס (58 ₪) - מצד אחד של הצלחת המלבנית והארוכה ניצב לו מגדל של קוביות קטנות של דניס חי, מעורבבות היטב עם קוביות קטנות של אננס טרי ורוטב שלא הצלחתי לזהותו שאיחד את כל העסק יחדיו. בצד  השני  פרוסות דקיקות של סלמון כבוש בכבישה ביתית עם עיטורי קוויאר עליו - כל הטוב שיש לים להציע במנה אחת מופלאה ונהדרת. הטרטר היה מתקתק וכשנמאס לי ממתוק דגמתי ביס מהסלמון המלוח מעט.

הפסקה קטנה, עוד אנשים מצלמים מסביב ואתה אפילו לא נבוך בשבילם, זהו באמת נוף עוצר נשימה, בין מנה אחת לשנייה מצאנו את עצמנו משחקים מונופול מוחשי על תל אביב: "זה איבן גבירול? זה משכן האופרה? לא זה וויצמן, אני מזהה את איכילוב, נראה לי, וואי איזו תנועה באיילון". בינתיים נמזגו לנו צמד כוסות יין אדום שילוו את המנות העיקריות, סנדרו (40 ₪) של יקב אלכסנדר הישראלי. היקב היוקרתי מציג  בדרך כלל קולקציה של יינות כבדים ועמוקים, וזהו אחד מהם.

החטובה הלכה על פילה בקר צלוי בגריל, מעוטר ברוטב דמי גלאס ובצלצלי שאלוט (128 ₪), מוגש בליווי פירה חרדל. הפילה היה מעולה, מתקתק מעט ורמת הצלייה שהגברת ביקשה (מדיום) הגיעה בדייקנות מעוררת כבוד. פירה החרדל היה שיחוק, השילוב של עוקצנות ביחד עם המתקתקות של הבשר היוו סימפוניה של ממש. אני הייתי במצב רוח של ים לאורך כל הערב, אולי כקונטרה לים הגדול שנשקף בחלונות והזמנתי פילה לברק צרוב על מצע של ריזוטו דלעת עם פטריות שיטאקי טריות (118 ₪). על צלחת הונח פילה של דג צרוב היטב כשהעור קריספי בצורה מעוררת תיאבון. בשר הדג הלבן היה אחד הדברים הטעימים שאכלתי לאחרונה. ריזוטו הדלעת היה חביב, אך בתור חובב דלעת ציפיתי להרגיש  קצת יותר 'דלעתיות' בצלחת.

לקו הקינוחים הגענו מלאים לגמרי והחלטנו לחלוק קינוח אחד - פאי אגסים בקרם שקדים וזביון, וניל ויין מוסקט (42 ₪). האגסים בושלו קודם לכן ביין מוסקט עם מקל וניל ורק לאחר מכן צוותו לבצק הפריך של הפאי, טעים בדיוק כמו שזה נשמע, כשכל ביס נוגב בקרם זביון מעולה.

2C שווה ביקור גם אם אתם לא נוהגים ללכת למסעדות יוקרה פעם בשבוע. היא כשרה ומתאימה לכולם, האוכל פשוט מגיע לדרגות גורמה מעולות, אבל נע על קשת טעמים שמתאימה לכל ישראלי באשר הוא, ובצירוף הקומה ה-49 של המגדל העגול של עזריאלי, זאת חוויה שאפשר ורצוי לשמור ליום הולדת או יום נישואין.

*הכותב היה אורח המקום.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי