אאוריקה אויאמה

אם יש דבר שגורם לי רגע של נחת בחיים, אושר רגעי, זה להוציא מהארון מכנס ישן, אחד כזה שלא לבשתי זמן רב, לעטות אותו, ואז לגלות בכיס הקדמי שטר של 50 שקלים. לא מטבע של 10, לא שטר של 20 או של 100, דווקא 50 (יש משהו כנראה בצבע הסגלגל או בש"י עגנון או בשילוב ביניהם שפשוט עושה לי את זה). הסעודה באויאמה הזכירה לי את משל השטר. היא לא המסעדה הכי יוקרתית שיש (יש שטרות של 100 ו-200), יש עוד כמוה (אפילו לי יש עוד כמה שטרות של 50), ועם זאת היה נעים מאוד לגלות אותה. עוד רגע של אושר בחיים.

מה חברי לארוחה, דניאל, ואנוכי הכי אהבנו באויאמה? את האווירה הנעימה; לא שיש לנו דבר נגד העיר פתח תקווה, ועם זאת אהבנו את זה שכאשר ישבנו בה בערב חורפי לא הרגשנו שאנחנו נמצאים באם המושבות המנומנמת כי אם יותר בתל אביב הערה והאוורירית. גם המוזיקה השתלבה היטב ברקע השיחה וגרמה לנו לחייך. את העיצוב; זה כבר מזמן לא חדש, אולם אנו עדיין אוהבים את מראה המטבח הפתוח לעיני כל שלא מתבייש להציג את מה שיש לו לראווה. מעבר לכך, ניכר כי הרבה מחשבה ותכנון הושקעו בעיצובה של המסעדה. את השירות; שהיה אדיב מכל צוות המסעדה, החל מהמארחת, כלה במלצרית ששירתה אותנו נאמנה והפגינה בקיאות במנות התפריט וכן במנהלת. את הגישה והחנייה שיש בשפע במקום ואפילו די זולה (אנחנו זכינו מההפקר כיוון שהנוטר כבר לא היה במקום ונכנסו בחינם). אה, ועוד לא הספקנו לדבר על האוכל.

אז מה היה לנו שם? את הארוחה פתחנו עם כוס קברנה מרלו 'עמק האלה' (35 ₪) וקוקטייל בלאשינג גיישה (33 ₪), שהומלץ לנו בחמימות. היינו מעט סקפטיים לגביו וניגשנו אליו בדריכות, ולשמחתנו הרבה התבדינו. מנות הפתיחה כללו טאטאקי פילה בקר (34 ₪) ופנקו שרימפס (37 ₪). הטאקטקי היה טעים, בושל כיאות והוגש בצורה מעוררת תיאבון, אם כי היה קמעה נעדר מעוף. לעומתו, הפנקו שרימפס היה בהחלט מפנק. מטוגן, חמים, חריף קלות - עושה כיף בפה. לא ויתרנו כמובן על הסושי, ובחרנו את ה-Flying dragon (38 ₪). מה שבעיקר היה טעים במנה זה הצלופח - בסוף כל ביס מתגלה טעמו של הצלופח ומעניק לה ייחודיות מרעננת משלה.

לאחר מכן התפנינו לעיקריות. הבחירה לא הייתה קלה אולם לבסוף הפור נפל על ספריבס בשר לבן שהגיע בליווי הום פרייז מונחים ברוטב חמאת בוטנים וצי'לי (83 ₪) וסלמון טאקו (80 ₪). הספריבס היה עשוי כהלכה, להב הסכין לא התקשתה להתמודד איתו וגם לא השיניים שלנו. המלצה שלנו: אפשר לשים את רוטב הטריאקי בצד או להתקמצן עליו יותר כששופכים אותו על נתחי הבשר, כדי שנרגיש אותם יותר ואותו פחות. ההום פרייז היו מעולים וביחד עם סלט הירוקים הרכיבו מנה מצוינת. גם הסלמון טאקו, שהגיע בצבע ורדרד יפהפה בליווי אורז דביק ועלי תרד, לא אכזב ועשה את עבודתו נאמנה.

ברוח המסעדה, קינחנו במאקי שוקולד (30 ₪) - קרפ שוקולד מגולגל וממולא קרם מסקרפונה ועוגיות אוראו, בליווי שני רטבים - וניל ושוקולד. מעבר לטעם, היה מאוד חביב בעינינו לאכול גם את הקינוח במקלות.

אויאמה אמנם שוכנת בצידו של מרכז מסחרי גדול (יכין סנטר) אבל היא מעבר למסעדה שנכנסים אליה בתום מסע קניות מפרך רק כדי לחטוף סושי על הדרך. אויאמה, כיאה לאורח החיים היפני, מעניקה לאורחיה כבוד וגם הם צריכים לנסות לנהוג כך כלפיה. לא בכדי הגדיר איש מדע המדינה ומחבר הספר 'התנגשות הציביליזציות', סמואל הנטינגטון, את יפן כציביליזציה בפני עצמה (מבין שמונה בסך הכל שהכיר). יפן מאכלסת אמנם "רק" כ-127 מיליון תושבים אבל אורח החיים של העם היפני לא דומה כמעט לאחר. לאדם הממוצע בישראל יהיה קשה לטייל ביפן עקב יוקר המחייה הגבוה שלה, כך שטעימה קלה וקטנה, תרתי משמע, מסגנון החיים אפשר למצוא באויאמה.

אויאמה מתהדרת בקילומטרז' נאה ומכובד בן חמש שנים, וברבות הזמן צברה קהל לקוחות נאמן שמקבל ממנה תמורה מכובדת, אם באיכות המוצרים, בצורת ההגשה המרנינה, באווירה וביוקרה שמייצרת המסעדה. בתרגום חופשי לעברית פירוש המילה היפנית, אויאמה, זה 'הו אלוהים', לכך אנו מצטרפים ומביעים תודה לאל על שמצאנו אותה.

* הכותב היה אורח המקום.

* הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי