האבולוציה של White hall

בכל פרק של סדרת המתח-רפואה המופתית 'האוס', ד"ר גרגורי האוס מדבר עם חברו הטוב ווילסון, ותוך כדי שיחה על נושא לא רלוונטי, הוא חווה מעין התגלות או הארה שכזו, שלרוב מובילה לפתרון התעלומה הרפואית. השבוע זה קרה לי בזמן שיחה עם ה-D.j בעודנו גוהרים בשיניים שלופות מעל לסטייקים מדממים.

הכול התחיל כשה-D.j אסף אותי מביתי לכיוון מסעדת הבשרים הוותיקה White hall שסמוכה לרחוב הירקון. באזור בוגרשוב שאל אותי ה-D.j מה לדעתי המכנה המשותף שמאחד את כלל המסעדות אותן אנו נוהגים לפקוד בצוותא. "בשר" הייתה התשובה המידית שלי. רק ארבעים דקות אחר כך נפל לי האסימון: ה-Dj ואני ממשיכים בעצם מסורת גברית אבולוציונית בת עשרות אלפי שנים. להלן ההוכחות: 
1. תמיד נחפש בשר. שנינו חולקים גם אהבה לשווארמה, סושי וחומוס, אבל כשזו יציאה אמיתית - היא בסוף תיגמר בסטייק. עדיף גדול ורצוי מדמם.
2. כל מסעדת בשר בה ביקרנו בשנה האחרונה (כולל White hall) היא למעשה מוסד. מבחינה אבולוציונית, הדבר זהה לזיהוי יעד וכיבושו. בכל מפגש סטייקים זוגי, אנו למעשה גנרלים הכובשים עוד יעד במפת עולם הבשר שלנו.
3. גברים מתקשרים טוב יותר כשמעורב בשר. או כדורגל. בהתחשב בידיעותיי האומללות בספורט, את השיחות הגדולות באמת שלנו, תמיד ננהל באמצעות פרה לשעבר שתשמש כזרז לשיחה.

אחרי שהוכחתי כיצד בשר הוא אלמנט מכריע ביחסים גבריים, נחזור לשולחננו לצד החלון ברחוב מנדלי מו"ס. מוסד הבשרים המשובח הזה חוגג כיום 25 (!) שנים להיווסדו, נצח במונחים תל אביביים, ואנחנו בחרנו בו לחגוג את אבהותו הטרייה של ה-D.j.

פחות משלוש דקות לאחר שהתיישבנו, ליאת שעובדת במקום כבר 11 (!) שנים, קיבלה את פנינו בלחם טרי עם סלסת עגבניות בשמן זית ובלסמי, סלט ירוק ענק וטרי ומחבת כנפי עוף ברוטב צ'ילי. וזה עוד לפני שפתחנו תפריט! חשבנו שהשמועה על הבן הראשון למשפחת D.j הגיעה עד לווייט הול, אבל גילינו שכל הסועדים מקבלים את היחס הזה.

הזמנו יחד מהראשונות, קרפצ'יו בקר (32 ₪) שהתגלתה כמנה ענקית (מזל שבאנו רעבים) ובהברקה, הוגשה עם חצי לימון להדגשת הטעמים. אני רציתי לדגום גם את הקלמרי (32 ₪) הפריך שהוגש חם ולצד מטבל מקורי שטרם יצא לי לטעום. נפעם מעצם העובדה שמסעדת בשר הצליחה לחדש לי את הלקסיקון הקולינרי בנוגע לפירות ים, ביררתי את טיבו של אותו מטבל. ליאת ענתה בפשטות: איולי עם קארי צהוב וכורכום. פשוט אך מעולה, מנת ברים מושלמת.

כמעט שבעים רק מהראשונות, יצאנו לרענן את כושר הקיבה בסיגריית מנוחה, לא לפני שהשארנו את הזמנתנו בידיה האמונות של ליאת, שתזמנה באופן מבריק את זמן עישון הסיגריה עם זמן הנחת הסטייקים על הגריל.

כמוסד המתמחה בבשרים, אולי עדיף היה שננסה ונטעם שתי מנות מורכבות או שונות מאוד זו מזו במגוון העיקריות של ווייט הול, אך לא כל יום אתה נתקל במסעדה המציעה לך לנעוץ את שינייך בנתח מובחר מזן הבלק אנגוס שגדל בארגנטינה (הזן במקור נוצר בסקוטלנד), שהוא אחד הזנים הטובים בעולם וגדל בעיקר באמריקה הצפונית והדרומית.
כך קרה שהזמנו שנינו סטייק אנגוס במשקל 300 גרם (134 ₪) - אני את האנטרקוט וה-D.j את הסינטה. שנינו במידה שנעה בין מדיום-רייר למדיום (מסתבר שקיימת מידה כזו!).

כששבנו מהאתנחתא, קיבלו את פנינו שתי צלחות עמוסות בשר מפואר, לצד תוספות כגון אורז מתובל, צ'יפס והאש בראונס עמוס בצל מטוגן. בחרנו ביין המומלץ במקום שילווה את הבשר: יין בוטיק בשם 'ליקא' (130 ₪) (ערבוב בארמית) מיקב קטרון, שמכיל בלנד של שיראז-קברנה ומרלו והופתענו לגלות יין מצוין גם אם עלום שם עבורי.

בביס הראשון שנתתי באנטרקוט, הבנתי שיש דרגה כזו כמו שליאת דיברה עליה ושהיא מושלמת לנתח שבחרתי. למרות ששבתי לפני כחודשיים מארגנטינה וטעם הבשר עדיין בפי, הסטייק הזה לא נפל כלל, ולהפך, אם כבר, הוא רק הזכיר נשכחות. ה-D.j חווה חוויה מעניינת לא פחות, הבחירה בסינטה (שלרוב הוא נתח קשה יחסית ונטול שומן) בדרגת העשייה ובזן האנגוס המובחר יצרו בשר שטעמו מעין הכלאה בין פילה לאנטרקוט. בשורה התחתונה, זו הייתה סינטה שכמותה טרם טעמתי.

אין צורך להגיד שבתוספות כמעט ולא נגענו מפאת חשש אמיתי לקריסת מערכות העיכול שלנו, אבל כשליאת הציעה לנו אייריש קופי (45 ₪) פרי ידיה, לא יכולנו לסרב. מעולם לא חשבתי על אייריש קופי (קפה מחוזק בוויסקי) כעל משקה מסכם ארוחה, אך הוא התגלה כשילוב נהדר בין הקפה המסורתי לדיז'סטיף. כוס גבוהה שחורה ומהבילה ומעליה כתר קצפת הונחה לפני, ואילולא האייריש קופי של ליאת (מתכון בסוף!), לא בטוח שהייתי יכול בכלל לגשת לקינוחים:

אני בחרתי במעדן קוקוס עם שוקולד ושמנת (28 ₪) וה-D.j בפרפה חלבה עם פיסטוק וסילאן (28 ₪). שנינו בסופו של דבר הסכמנו שדווקא הפשטות של החלבה והפיסטוק כובשת יותר מהקוקוס, אך אין זה אומר שלא חיסלנו את שניהם תוך דקות.

בעת שנפרדנו מליאת ורמסו ושאר צוות המקום חשבתי לעצמי שכנראה עקרון אבולוציוני נוסף הוכח הערב: החזק שורד. בעשור האחרון הספקתי לראות מסעדות בשרים קמות ברעש גדול ונופלות במהרה בקול ענות חלושה, לא משאירות זכר או חותם. אך המוסד הזה, שבוודאי היה מאכיל את אבי וחבריו בשנות השמונים, שורד איתן נגד כל הטרנדים, המגמות והמיתונים כנראה בזכות דבר אחד: בשר משובח.

אם הכל ילך כמתוכנן, עוד עשרים וכמה שנים ייקח אורי הקטן, בנו הטרי של ה-Dj את הבן שייוולד לי, לחגיגות ה-50 לווייט הול.

האירייש קופי של ליאת:

מרכיבים:
2 כפיות סוכר חום
מנת ג'יימסון
אמריקנו
מיכל שמנת להקצפה

אופן ההכנה:
מערבבים סוכר חום עם ג'יימסון ומחממים
(חשוב לא להרתיח על מנת שלא לאדות את האלכוהול)
מערבלים שמנת עד לקבלת מרקם קרמי של קצפת – מעט נוזלית.
מוסיפים לאמריקנו חם, מגישים בכוס גבוהה ומעטרים בקצפת.

* הכותב היה אורח המקום.

* הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי