אידי, דגים, רוח, ים

עם הכניסה להיכלו של אידי מצב הרוח מתרומם. תלאות היום וחומו של נובמבר (!) נשארים מאחור ומתחלפים בצלילים של מסעדה עם אווירה שמחה, סכיני דגים ותפאורה של מלחים. ריחות בישול טובים מבשרים על העתיד הורוד הצפוי לנו.

אנחנו שני אשדודים גולים החיים על נתיב אשדוד-תל אביב (הצעיר שבינינו) ונתיב רחובות-אשדוד (המבוגר האחראי שבינינו). עבורנו ביקור באידי הוא כמו חזרה הביתה. בדרך לשולחן שנשמר עבורנו חלפנו על פנים מקומיות ומוכרות שלא זרות לאוכל טוב, הנה חבר העירייה ושם אשתו של חבר הכנסת.

"תשתו יין"? התעניינה איטה, המלצרית הוותיקה. "כמובן", ענינו ללא היסוס וזכינו למזיגה שלווה של גוורצטרמינר מיקבי רמת הגולן (30 ₪ לכוס).

לפתיחת הארוחה הגיעו צמד של ראשי שום אפויים ולחם גרוזיני חם. "אנשים באים לכאן רק בשביל השום", הפצירה המלצרית. אחרי שפיצחנו (תרתי משמע) את שאלת ה"איך תוקפים את השום?" הסכמנו שזו התחלה מוצלחת.

בחרנו להתמסר לצוות המטבח והצלחות החלו לרחף אל עבר השולחן. "איך אפשר בלי 'סלט דודו'" (39 ₪) אמרנו כמעט בתיאום כשהוא הונח בפנינו, עגבניות, בצל, שום ופלפל ירוק חריף, קצוצים דק - פשטות מענגת. ליד הקלאסיקה הונח סביצ'ה רענן של דניס, מבושם בכוסברה עם בצל ופלפל ירוק (55 ₪) וקלמרי 'לינט' (45 ₪), דיונון רך בציפוי שערות קדאיף, מטוגן ופריך, מוגש עם מטבל מתובל ועשיר, מנה שמחמיאה לקלמרי מבלי להסיר מהפשטות, מוטיב ששלט בכל הארוחה, כך הסתבר. אכלנו. אחר כך דיברנו על המנה עוד יומיים.

לגמנו 'ברדואה' (25 ₪ לבקבוק) - מינרלים מוגזים טבעיים מצרפת, כשהמלצרית לא מאפשרת לכוסות להתרוקן. הצעיר חושב שאיכות המלצרים נמדדת על פי כמות התודות הפוטנציאליות שנאמרות, ואכן נאמרו.

חציל גדול, קלוי על האש מכוסה בנדיבות בצזיקי - יוגורט עם מלפפונים, שום ושמיר (45 ₪). אנחנו נזכרים בלחם והיד מפגישה ביניהם. ידידות מופלאה. סרדינים כבושים (על חשבון הבית) מעשה ידיו של אידי, לא הרגישו בצפיפות הצלחות והתגנבו בשקט למרכז השולחן. טעים.

לא הספקנו להתגעגע למלצרית וכבר היא חזרה עם מנה נוספת. שרימפס עם גבינת פטה וקישואים (39 ₪ לחצי מנה), מנה מעולה שמזכירה עד כמה המטבח של אידי הוא ים תיכוני.

מנוחה קלה ומעבר למנות העיקריות.

קלמרי ממולא בפירות ים עם קוקי סן ז'אק, פטריות ושמנת (105 ₪) הוציאה מאיתנו וואו אחד גדול ודומיה ארוכה של עונג. מעבר לכתפו של הצעיר מבינינו הופיעה שוב חברתנו החדשה כשהיא נושאת דג חרב צרוב על מצע של פפרדלה (110 ₪), עשויים כהלכה. מנת ספיישל טובה עם דג במרקם אחר. סחיטת לימון והמזלג לא מרפה מהדג. איכשהו מצאנו מקום לנשנש ראשים של קלמרי, מטוגנים ופריכים מונחים על רוטב צ'ילי מתוק (85 ₪). "צריכים למכור את זה ברחוב" גיחכנו עם זיכרונות מאיטליה.

השולחן נוקה במהירות והוכן למנוחה. "איך אפשר בלי משהו מתוק?" שאלה רטורית המלצרית כשהניחה בפנינו הר של אושר, קרם של חלבה, עליו קדאיף מתוק ואפוי, ערימה טובה של גלידת וניל עם קרמל ואגוזים (35 ₪). כך נראית שחיתות וזוהי טעמה. הקינוח שייך לזן הקינוחים המאוד מאוד מתוקים, עובדה שלא הרתיעה אותנו ולא עזרה לקינוח שלא נשאר ממנו פירור. מנת קינוח נוספת  הייתה קרם ברולה (28 ₪), רך וחלק עם שכבת קרמל זגוגית שנופצה אחר כבוד.

חתמנו את הארוחה לפי מסורת המסעדה עם לימונצ'לו ביתי מעשי ידי האידי. התפזרנו לכל הרוחות הצעיר לתל אביב והמבוגר לרחובות. הגעגועים תקפו כבר באמצע הדרך.

* הכותב היה אורח המקום.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי