ארוחה מפסקת

אני לא חובבת בשר, כלל לא. באמתחתי, רזומה של 14 שנות צמחונות בריאות ומאושרות. אמה מה? לילה הזוי אחד בסוף שנות התשעים שינה את הכל באחת, עת נכנסתי למסעדת המבורגרים מקומית. השאר היסטוריה.

מצמחונית אדוקה לקרניבורית חובבת אני נעה ונדה באמביוולנטיות ראויה לציון בין תקופות המתבטאות בתאוות בשרים חייתית לבין תקופות של מחסור ב-B12. בעודי כותבת שורות אלו אני נמצאת בתקופת מעבר מ"החיה" ל"יפה", שאלתי את עצמי מה יותר ראוי מארוחת סיכום בפאפאגאיו עד יעבור זעם?

אז קפצתי לסניף הכשר של הרשת הממוקם במתחם קניון ארנה בהרצליה פיתוח. קומה אחת מעל ההמולה וההמון, על מרפסת עץ הפונה אל הנמל בו עוגנות היאכטות, ממוקמת אחת ממסעדות הבשר המשובחות באזור.

פאפאגאיו, גריל בר ברזילאי, מציע את הקונספט המאפיין שלו - "השיפוד הרץ", או בעגה המקומית "אכול כפי יכולתך" ובאותו הערב יכולנו גם יכולנו. המסעדה מציעה 2 סוגי ארוחות מרכזיות, צ'ורסקריה ברזילאית על טהרת הבשר (130 ₪) וצ'וריסקריה דג (110 ₪) יש לציין גם את הארוחה הצמחונית וארוחת הילדים. אנחנו החלטנו ללכת על השתיים הראשונות.

את הארוחות פתחנו בכנפי עוף במרינדת פאפאגאיו. הכנפיים המתוקות היו ללא ספק מצוינות ולוו בלחם ביתי ומטבלי פסטו, פלפל חריף וחמאת שום ובשבעה סלטים מפתים ופותחי תיאבון: כרובית בטמפורה, כרוב חמוץ, טחינה, אנטי פסטי בטטה, בצל אפוי ועגבניות בשום.

כשהתחלנו את הארוחות הבנו מהר מאוד שאין כאן דרך חזרה - בארוחת הבשר נפרס בפנינו (תרתי משמע) מבחר עצום של בשרים מסוגים שונים. אנטריקוט צלוי שהגיע רך, טעים ועסיסי; סטייק סינטה ריחני ברוטב שום; נתח חזה עוף עשוי היטב ובשרני; נקניקיות צ'וריסו פיקנטיות; נתחי לבבות גדולים; כבד וקבב טלה. כשהגיעו הצלעות, אתם בטח כבר מנחשים, לא היה להן מקום (הקונספט בהחלט בוחן את גבול יכולת הקיבול של קיבה ממוצעת של אדם בוגר). הבשרים אגב לוו ברוטב ברביקיו וצ'ימיצ'ורי.

כקונטרה ל"אני המתבולל" הזמנו את ארוחת הדגים שגם היא בלבד הייתה מספיקה להאכיל משפחה מרובת ילדים. נתחי סלמון עשויים בדיוק במידה, צרובים על האש ברוטב שום פיקנטי ודג מושט שלם שבין קשקשיו הונחו נתחי לימון נאים. את שתי הארוחות ליוה סלט ירוק וטרי ולבחירתנו גם משקה קפרינייה קיצי ומרווה.

דקל לוי, מנהל המסעדה, מנצח על צוות מצוין של עובדים חביבים ולוקח חלק פעיל בהווי המסעדה, החל בשירות וכלה ב-small talk עם הסועדים. הבאים למסעדה בימי א' או ה' יוכלו ליהנות מהופעה חיה של להקה ברזילאית אותנטית, אבל להקת המלצרים המאוד נחמדים, שפיזזה סביב שולחננו, הספיקה לנו בהחלט.

בגזרת הקינוחים לא נחלנו אכזבה כלל וכלל וזאת למרות שמדובר בקינוחי פרווה. סופלה חם הוגש לנו בכוס קפה ומעליו גלידת וניל ו"אנאבלה" – מוס קוקוס ולימון. בשקיקה נבלעו להם השניים.

בתום הארוחה חשבתי ש"ארוחת שחיתות" זה התיאור האולטימטיבי למה שקרה כאן. אני מאמינה שכשזה מגיע לבשר אז זו כבר לא שאלה של אתיקה, זה או שאתה עמוק בפנים, מכור ומורעל או שאתה לא! ופאפאגאיו בהחלט מספקת את התשובות למי שנמצא בסקאלת ה"כן" באופן שהכי משקף "שחיתות".

*הכותבת היתה אורחת המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי