עושה לי טוב בלב

את השנה האחרונה ביליתי בלימודי מנהל עסקים בצרפת, לצד סטודנטים מרחבי העולם. לצד מבחנים ועבודות, תמיד נמצאה סיבה למסיבה, בדרך כלל סביב ארוחת ערב. במפגשים הקולינאריים האלה נהגו סטודנטים מארצות שונות להתגאות במטבח המקומי שלהם. איטלקים, הודים, ספרדים, רוסים, יפנים וכן הלאה – כל אחד סבר שהכוכב הוא המטבח שלו. ואני הקטן, תמיד תהיתי – מהו המטבח הישראלי? ביקור בסניף נאפיס שבחולון, סיפק את התשובה.  

הצנטרום של הפיילה
בתשובה לשאלה עד כמה צרובה נאפיס בהוויה הישראלית, תעיד העובדה שהקלדת השם "נאפיס חולון" בתוכנת הניווט, מציגה מיד את הלוגו של המסעדה על צג הסמארטפון. בערב של אמצע השבוע הגעתי תוך 25 דקות מקריית אונו, כשהאחיינים שלי, עומר ונויה, הגיעו ממודיעין תוך פרק זמן דומה – קלי קלות. נאפיס חולון היא מסעדה רחבת ידיים, שמעוצבת באקלקטיות מרתקת. קירות מחופי לבנים בין עמודים וקשתות אוריינטליים, לצד מסכי ענק ותאורה מודרנית. מעיין שילוב של "אלאדין" עם "בחזרה לעתיד". האווירה שנוצרת על ידי התפאורה רק מתחזקת על ידי שמחת החיים השוררת במקום, שמלא כמעט מפה לפה בערבו של יום שני (!), מעניין מה קורה כאן בסוף השבוע.

אוהב להיות בבית
שיחה עם עזי, מנהל המסעדה, מגלה לנו כמה מהסודות המיוחדים של נאפיס. מסתבר שסניף חולון של נאפיס (שמצוי על הגבול שבין חולון לראשון לציון), חוגג השנה יום הולדת 24 – כמעט חצי יובל. עד כדי כך המסעדה ותיקה, שהורים מגיעים למסעדה עם ילדיהם, ומספרים על הדייט הראשון שלהם שנערך ממש שם.

כשאנחנו רואים את עזי מברך לשלום כל סועד ואורח, הוא מסביר שנאפיס היא בית, היא משפחה. בסופו של דבר, הוא מוסיף, אי אפשר לעבוד על הסועדים ומה שקובע הוא היחס, החברות והטעם. הביטחון והיחסים הקרובים שבין הלקוחות לצוות המסעדה, מאפשרים לאנשים בנאפיס לנסות ולהתחדש ללא הפסקה. כשהסועד נמצא בראש סדר העדיפויות, אתה תמיד צריך לתת לו את הטוב ביותר ולנסות לרגש אותו. מיד תבינו עד כמה זה מצליח.

אולד סקול
על אף שאני רק בן 30, האחיינים שלי כבר רואים בי תרח זקן. הם כנראה צודקים, כיוון שהמחשבה הראשונה שעלתה בראשי כשחשבתי על נאפיס הייתה הקלאסיקות הנושנות: מלוואח, פתות, זיווה. אולם מסתבר שהתפריט בנאפיס כל כך מגוון ומפתה, שקיים קושי אמיתי לבחור. ארוחות בוקר, מיני חומוס שונים, פסטות, בשרים ומה לא. בזמן שאנחנו מתחבטים קשות מול התפריט העצום, ליטל המלצרית המיומנת הניחה לפתחנו מספר מאזטים לחמם את האווירה – חצילים במיונז, טחינה, צ'ימיצ'ורי וחמוצים. אלה הוגשו לצד פוקאצ'ה לוהטת, והיו מדויקים להפליא.

המשכנו את הפתיחה עם סלט ירקות קצוץ דק, שהיה פשוט ולעניין – עגבנייה, מלפפון, בצל, פטרוזיליה ולימון (18 ₪). וחומוס עם פטריות חמות (24 ₪). החומוס הוגש במנה נדיבה, והפטריות החמות שנתלוו אליו טוגנו יחד עם בצל ותבלינים, ויצרו הרכב מרקמים נכון ביותר למנה הקלאסית הזו. כדי להשלים את הקלאסיקה המקומית, לא יכולתי להתאפק והזמנתי "נאפיס" (28 ₪) – מה שפעם נהגנו לכנות "זיווה" – מאפה בצק עלים ממולא בגבינה צהובה נמסה עם פטריות ובצל, לצד רסק עגבניות, ביצה וחריף. השחיתות השמנונית הזו העיפה אותי בכל ביס לשנות השמונים ולילדותי בגן רותי. לצד מנות הפתיחה לגמתי חצי קרלסברג צוננת (25 ₪), כשהאחיינים ביקשו קולה זירו (11 ₪).


ניו אייג'
אז כאמור, נאפיס היא כבר מזמן לא רק מקום למאפים תימניים, אלא מטבח מגוון שפונה למכנה המשותף הרחב של החיך הישראלי ומפצח את נוסחת הטעם שלנו בהצלחה יתרה. מתוך המגוון הרחב של מנות פסטה ומנות בשריות, החלטנו להזמין קורנדביף ניו יורק (45 ₪) ופרגית בטריאקי (56 ₪). הפרגית הצטיינה בכמות ובמיוחד באיכות. המנה העצומה ספגה  לתוכה את עישון הגריל, והשתלבה נהדר עם המתיקות המתפרצת של הטריאקי. השומשום שפוזר מעל הוסיף טוויסט מעניין לעלילה, וסגר מנה מרשימה ביותר. הקורנדביף היה הפתעת הארוחה, ובלי הגזמה – אחת ממנות ה"סנדוויץ'", הטובות שאכלתי. בלחמנייה רכה הונחו חסה, עגבנייה, בצל, ופרוסות נהדרות של חזה בקר מתובל ועסיסי. אפילו רוטב צ'ילי לא הצליח להסוות את הטעם הנהדר של המנה הזו, שראויה לכל שבח אפשרי. חולון? הניו יורק!

מתוק לו מתוק לו
למרות שכבר באמת כבר לא היה מקום, החבר'ה בנאפיס לא הרשו לנו לצאת בלי מתוק. עוגת שוקולד חמה (34 ₪) עם קצפת וגלידת וניל עוגיות הייתה סיום נוסטלגי לארוחה כיפית, משפחתית וחמה בנאפיס חולון.
אם חשקה נפשכם בבילוי משפחתי או מפגש חברים – בנאפיס יתנו לכם להרגיש בבית, עם אוכל מגוון ובעיקר טעים.

מה אכלנו?
חומוס פטריות – 24 ₪
סלט ירקות קצוץ דק – 18 ₪
נאפיס גבינה צהובה, פטריות ובצל – 28 ₪
קורנדביף ניו יורק – 45 ₪
פרגית בטריאקי – 56 ₪
עוגת שוקולד חמה – 34 ₪
קרלסברג – 25 ₪
קולה זירו – 11 ₪
סיכום חשבון: 241 ₪, מחיר מצחיק לארוחה נהדרת

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי