לשוב אל שיאן

הקיץ בירושלים גדוש באירועים עירוניים המושכים רבבות שוחרי תרבות וגם לא מעט תיירים ישראלים, שפשוט מאסו בחום המתיש של שפלת החוף. פסטיבלי אור וקולנוע, הופעות בבריכת הסולטן, חוצות היוצר, קונצרטים ואטרקציות לילדים הופכים את ירושלים למוקד עלייה לרגל, וכך גם את המסעדות המקומיות שזוכות לקצת עדנה בימים טרופים של חוסר וודאות.

בימים של חום פיזי בלתי נסבל ומצב פוליטי רגיש, אני לובש חולצה משובצת ועולה על האוטובוס לתל אביב. הסיבוב שלי כולל פגישת עבודה קצרה, טבילה בים וגולת הכותרת - ארוחה באחת המסעדות "שכולם מדברים עליה". אני אוהב את השחייה האנכית דרך מרבצי הלחות השוכנים בין אוטובוסים מחרישי אוזניים, הפרצופים המשוכפלים שעוברים אותי ברחוב, וכמובן משב המזגן המרענן בכניסה למסעדה שקראתי עליה בעיתון.

אבל כאן נגמר הפיוט הירושלמי על המסע הקולינרי: בסופו של דבר אוכלים משהו מהתפריט, טועמים אולי קינוח וחוזרים הביתה עייפים. הצרה היא שאני לא באמת לומד מהניסיון וחוזר על השטות הזו לפחות עוד כמה פעמים עד שנגמר הקיץ. ומנגד, ממש ליד הבית, שיאן - מסעדה אסייתית ירושלמית על הגבול שבין שכונת רחביה ומרכז העיר היא מקום שאנחנו מאוד אוהבים לחזור אליו.
 

המוכר והאהוב
האבן הירושלמית, הקשתות, הכנפיים של טחנת הקמח הפכו במרוצת השנים לנוף קבוע. עוד פינה נוסטלגית בעיר שלי. מבחינתי, הכיף הכי גדול כשנכנסים לחלל של שיאן הוא לזהות את בקבוקי היין שמונחים על השולחנות. הפעם על כל שולחן עומד בקבוק של פטיט קסטל, כאילו היה מים מינרלים או קישוט דקורטיבי. מדובר באלפי שקלים שמונחים באמון מוחלט מול הלקוחות, בתקווה שישכילו לנצל את ההזדמנות לשתות יין מצוין במחיר הוגן לגמרי. בד"כ בקבוק כזה נמכר בחנויות יין סביב 120 ₪ ובמסעדות מחירו נע סביב ה-220 ₪. בשיאן אפשר ליהנות ממנו ב-177 ₪ . לפני העיון בתפריט ביקשנו לחלוץ במהירות את הפקק מהבקבוק כדי להתחיל במסע אסייתי-ירושלמי למחוזות מוכרים של טעמים וריחות מהמזרח הרחוק.

סושי ונשנושים
בהמלצת המלצרית אנחנו מזמינים שני רולים של סושי - אחד על בסיס סלמון והשני על בסיס טונה אדומה חריפה (69 ₪ כ"א). תו המחיר הגבוה יחסית עבור רול סושי מוצדק בהחלט במקרה הזה בגלל היחסים בין הדגים הטריים לשאר המרכיבים ברול. בנוסף אנחנו מזמינים גם מנת ספיישל של נתחוני עוף קטנטנים בטמפורה מתובלת (49 ₪) שמגיעים בסלסילת נצרים דקה, והם ממכרים בצורה שלא ניתן לתאר. הדיוק במנה הזו מאוד מפתיע. ציפיתי שלפחות אחד הנטיפים יהיה נטול בשר בגלל הגודל המתעתע אבל לשמחתי כל נגיסה הייתה מושלמת.
 

עיקריות
בביקור הקודם בשיאן נצמדנו למנות מוקפצות קלאסיות בסגנון סיני ותאילנדי שההיצע שלהן בתפריט באמת מרשים. הפעם היה הדגש על מנות בשר ודג. בזמן שחקרנו את התפריט הוגש לכל השולחנות במסעדה פינוק אלכוהולי מרענן בניחוח הדרים ותות שסחט מחמאות וניקה את הפה לקראת העיקריות.

בחרנו שיפודי אנטריקוט (89 ₪) שקיבלו קראסט קרמל עם טעמים מתוקים-חריפים שעטפו כל נתח על השיפוד וחדרו לבשר, ומנת דניס מאודה (96 ₪) עם רוטב קליל ונעים שנתן מקום לטעמים העדינים של הדג.

במקום צלחת הגיע לשולחן גליל במבוק חלול שהכיל בתוכו כמות נדיבה מאוד של אורז ותוספות מפנקות, ירקות מוקפצים וכמובן נתחי בשר עשירים בטעם שמפעילים אצלי תמיד חיוך גדול וזיכרונות מחוויות גסטרונומיות בחו"ל.

קינוחים מיוחדים
מבחינתי הפרק האסייתי היה נמשך לגזרת הקינוחים עם אגרול פירות יער וסורבה קוקוס, אבל אשתי היקרה נכנעה לתיאורי השוקולד של שני קינוחים שתמיד מפילים אותה ברשת הסוכר.

הראשון - חובה להזמינו כאשר רואים אותו נטרף בשולחן סמוך - פונדנט שוקולד חם עם כדור גלידה (39 ₪). והשני, כאשר המלצרית מתוודה שה"טוויסטר" הוא הקינוח האהוב עליה ביותר, שכבות של שוקולד דחוס וקרם חמאת בוטנים (43 ₪) שסוגרים בצורה מושלמת את הארוחה. למזלי נשארו עוד טיפות אחרונות של פטיט קסטל כדי לחזק את חווית השוקולד שהחזירה אותנו מסחרור טעמי המזרח הרחוק לחיקה המלטף של ירושלים.

מדושן ומבושם אני שולח מבט של נחת מהחלון של שיאן על רחובות שקטים שהתנקו מהמולת התיירים, מדמיין את אנחת הרווחה של האספלט, רוח קלילה מניעה את צמרות העצים. זו תחושת אפיפניה שאני לא מצליח לשחזר במקדשי האוכל המהוללים במרכז הארץ. אני מקווה שעבור הירושלמים והתיירים המזדמנים, המסעדות המקומיות יהיו ה-אטרקציה שבשבילה שווה לנטוש את המזגן, לשאוף אוויר צלול ובשום אופן לא לוותר על היין.

מה אכלנו?
רול סלמון – 69 ₪
רול טונה אדומה חריפה – 69 ₪
נתחי עוף בטמפורה – 49 ₪
שיפודי אנטריקוט – 89 ₪
דניס מאודה – 96 ₪
אורז עם בקר ועוף – 47 ₪
קינוח טוויסר - 43 ₪
קינוח פונדנט חם וגלידה – 39 ₪
סה"כ 516 ₪

בנוסף - בקבוק פטיט קסטל – 170 ₪

* כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי