סיפור משפחה איטלקי

סיפורו של סנדק
בשנת 1972 ביים פרנסיס פורד קופולה את סרט הפשע המפורסם בכל הזמנים: "הסנדק". הסרט עסק במשפחת קורליאונה, המשפחה השלטת בעולם המאפיה הסיציליאנית של ניו יורק. אבי המשפחה וסנדק הפשע הוא דון ויטו קורליאונה, מהגר איטלקי שהגיע לגדולות בניו יורק. את הסיפור הזה אני מספרת, לא כדי ללמד אתכם שיעור בעסקי המאפיה הסיציליאנית, אלא כדי להבהיר על שם מי נקראת המסעדה האיטלקית הכשרה דון ויטו שבקרית אונו.

למעשה דון ויטו היה כינויו של אייל פלד שנהרג בתאונת דרכים בתאילנד בשנת 2000, וכדי להנציח את זכרו, החליטו בני המשפחה לפתוח מסעדה איטלקית שתהלום את כינויו המחייב של הסנדק, ותגיש מאכלים איטלקיים אותנטיים. מאז פתיחתה קנתה לה המסעדה שם בכל איזור המרכז והדרום- כאיטלקיה הכשרה השווה ביותר באזור.

האפריטיף של המאפיה הסיציליאנית
דון ויטו היה כידוע מכניס אורחים רציני ביותר, וכיאה למארח טוב, שלח אל השולחן שלנו קוקטייל שנתן לנו זריקת נוסטלגיה מבורכת: "דון קוקו"- ואן גוך קוקוס, פינה קולדה, סורבה קוקוס, והכל מעורבב ומשוקשק בבלנדר. זה הזכיר לנו כמה נעים וקליל היה פעם, כשלא היו רק משקאות פיתוי מתוחכמים בברים. איזה כיף לפתוח ארוחה עם פינה קולדה קפואה כזו שמזכירה לנו את ילדותנו החיפאית הנהדרת.

מרוב התלהבות הקוקטייל חוסל במהירות הבזק ופינה מקום בבטן לפוקאצ'ת הקשקבל שהכילה, מלבד הקשקבל, עגבניות מיובשות ומוצרלה. טעים וחמים- אולם שוב אני חוזרת ומגיעה למסקנה שפוקאצ'ה טובה לא צריכה שום תוספות שיגנבו לה את ההצגה. זה כמו השמלה השחורה הקטנה שיש לכל אחת מאיתנו בארון - בסיסית, שווה ועושה את העבודה. למען ההגינות אציין כי מיתר, המלצרית העדינה והחמודה שלנו, הזהירה שאולי עדיף פוקאצ'ה נטורל בלי תוספות, אך עינינו הגדולות, כרגיל, ניצחו בקרב.

ראשונה נוספת היתה סלט פאולינה: אגס שיכור, אורוגולה, צנונית, חסה, עגבניות שרי, אגוזי מלך, חמוציות וגבינה כחולה. אינני אשת סלטים בדרך כלל, אבל את הסלט הזה אני מוכנה לאכול במשך כל השבוע. אולי לא במקום אוכל, אבל בהחלט מוכנה שיתפוס אצלי מקום של כבוד על השולחן בכל זמן נתון. הגבינה הכחולה שמשדרגת כל סלט, לצד אגוזי המלך והאגסים ביין, מרכיבים אלו בלבד הינם חלום ליל קיץ, והשאר רק תפאורה. כשהגיעה המנה התפעלנו מגודלה, אבל כשחוסל הביס האחרון והקערה נותרה מיותמת, הבנו שמדובר כאן בלהיט. כדורי הארנצ'יני (כדורי ריזוטו) שהזמנו גם למנה ראשונה היו טעימים ועדינים.

>> להזמנת שולחן במסעדת דון ויטו

חלום איטלקי עם ערמונים
כמעט כל המיוחדים בתפריט צדו את עינינו. את כולם מכינים כאן במקום, כולם נראים מפתים, והבחירה קשה היא. לאחר דין ודברים, הגרלות והתלבטויות נפל הפור על מנת ניוקי ערמונים. על צלחת הוגשו לאחר כבוד ניוקי נמסים בפה שנחו להם על רוטב של שמנת, חמאה, מרווה, יין לבן, פטריות, פרמז'ן וערמונים. נו, מה עוד צריך הבנאדם? בצק מופלא, שאינו נדבק לחיך בצורה מעצבנת כמו שניוקי רעים יכולים להיות, רוטב אלוהי שמכיל את כל המרכיבים הטעימים שקיימים במטבח האיטלקי - והנה קיבלנו חלום.

דרוש נגר
אחרי מנת הניוקי המעולה, לא יכולנו לזוז מרוב שובע. צורת הישיבה באזורים מסוימים במסעדה הנעימה הוא ה"בוט"- מעין תאים שבהם ספסלים. בחלק השני חגגו מספר ימי הולדת ואירועים שונים, ואנו ישבנו בתוך "בוט". בשלב הזה הרגשתי שיש צורך בנגר שיבוא וינסר את הבוט על מנת שאוכל לצאת ממנו. הכרס שטיפחתי במהלך הארוחה חוסמת את אפשרות היציאה מהספסל, וחבל. כאות מחאה הזמנו פבלובת קרם מסקרפונה עם פירות יער, שטרוייזל וגלידת פיסטוק.

בסון ויטו האוירה צוהלת ותוססת. תעודת כשרות - יש אוכל איטלקי נפלא וקוקטיילים משמחים - יש. ככל הנראה דון ויטו היה שמח לאמץ לו שם שולחן קבוע, וגם אנחנו שוקלים את העניין ברצינות.

חשבון בבקשה
קוקטייל דון קוקו - 38 ₪
פוקאצ'ת קשקבל - 39 ₪
סלט פאולינה -54 ₪
ניוקי ערמונים - 72 ₪
פבלובה - 42 ₪
סה"כ: 245 ₪

* כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי