על טהרת הטריות

בכביש שבין צומת סומך לאחיהוד יצא לי לעבור יותר מאלף פעם. זוהי הרי אחת מהדרכים הראשיות ביותר בגליל המערבי. גני תמרה תמיד נשקפו מהחלון, ושפרעם ברקע רמזה על עולם קולינרי עשיר אי שם. אך מעולם לא עצרתי בתוך תמרה עצמה על יד מחלבות הלבנה המפורסמות, במסעדת אלטאזג' הפינתית.
מיד בכניסה, לאחר הכיכר הראשונה, פונים ימינה למקום שנראה כמו רחוב ללא מוצא, שם נמצאת שכיית החמדה, המקום החם והמשפחתי – אלטאזג'.
לא האמנתי למראה עיני, שישי בצהריים המוקדמים והמקום בעל שתי הקומות ומספר הנישות מלא לחלוטין.

כפיים לטאבולה
מיד בכניסה עלי דיאב, אחד מהבעלים של המקום, קיבל אותי בסבר פנים יפות ולפני שהתיישבנו, על שולחננו הונחו מספר רב של סלטים, שכל אחד מהם נחתך בזה הרגע וטעמו ייחודי וטעים.
אל טזאג בערבית – טרי, וכשמה כן היא - מסעדה טרייה! סלט הטאבולה למשל, מעולם לא אכלתי טאבולה טוב יותר. פטרוזיליה שרואים שחתכוה בסכין ולא במעבד מזון, נענע, בצל ירוק וממש מעט בורגול, כי כאן מה שקובע זה הטריות והרעננות, כך כל הסלטים נראו- עשירים בירק טרי.



מסתבר שעם כל מנה עיקרית מגיעים הסלטים הללו : מטבוחה, סלט גזר ברוטב חמוץ מדהים, צ'יפס, סלט כרוב רענן, סלט ירקות עם נענע, פטרוזיליה ובצל סגול, סלט פטריות ברוטב צנוברים, סלט תירס עם גמבה, חמוצים כמובן, בגט עם ממרח שום חם ומהביל הישר מהתנור, חומוס גרגירים אסלי עם שמן זית, טחינה אוורירית וכמובן פיתות. ישנם עוד סלטים מטורפים שלא הכרתי מעולם כמו ה"סאראיה" בערבית היא "בית שלטון/ארמון"..בסלט - עגבניות, שום, חריסה, נענע וצ'ילי.

כשנשאלה השאלה מה נרצה למנה עיקרית, הבחירה הייתה קשה, כי מצד אחד היינו כבר מלאים (איך לא), מצד שני מבחר המנות הלא מוכרות והמרתקות סיקרן אותנו וכמובן שהזמנו!

זה התחיל במקסיקני
אז אתחיל ואספר לכם שאלטאזג' החלה את דרכה בתוככי הכפר ועל טהרת המקסיקני "מסתבר שהמגזר אוהב מקסיקני "– השיב עלי לתדהמתי (מקסיקני?! איפה החומוס?). כאשר המסעדה התמלאה מידי יום ביומו, והסועדים החלו להזמין מקום כמה ימים מראש, החליט עלי שהוא פותח מסעדה שנייה בכניסה לכפר, ובאמת בין המנות אפשר למצוא קסדיות מלאות בכל טוב, טורטיות, נאצ'וס ועוד, אך לצד המקסיקני הוסיף את הבית – את המסורת, את האוכל הערבי האצילי -  ואנחנו בחרנו ללכת על מנות כאלה.

ואלו המנות המנצחות – קבב (55 ₪), ולא סתם קבב. 5 שיפודי קבב עומדים על בסיס לימון, איתם הגיע גם שיפוד של פירה מטוגן שניצלי כזה ולידו עוד שיפוד של ירקות על האש – זהירות! הפלפל הירוק לא תמים אלא חריף מאוד. כל זה הגיע על טחינה מפולפלת מדהימה לצד נענע. מעבר לזה שאי אפשר היה לסיים הכל, המנה פשוט מעולה, הבשר מלא בהל, קינמון וצנוברים, נמס בפה ומרגישים בטעם שיצא עכשיו מהאש.

גלגולה של פרגית
בן, שתומך בי ומגיע איתי לכל המסעדות, החליט להזמין "מחמר", אך לשמע גודל המנה החליט לוותר. המנה מוגשת כולה על בצק שנאפה בטאבון שעליו פרגיות שקדים וצנוברים. זוהי ללא ספק אחת מהמנות שאם אתה רעב ורוצה משהו מסורתי, טעים ומשביע מאוד - כדאי להזמין.



בסופו של דבר בן הזמין פרגית ממולאת אורז וירקות (50 ₪). הפרגית נאפתה עם אורז ושלל תבלינים מרתקים ומדהימים, כשעה בתנור ויצאה משם רכה, נימוחה ועסיסית, עם אורז שמזכיר בית חם עם תנור עצים וריח טוב. הפרגית היתה רעיון של עלי, שסיפר שיום אחד חזר הביתה רעב מאוד ואשתו הכינה פרגיות ממולאות. בלי לשאול אותה מה בדיוק הוא אוכל, חיסל את המנה ומאז שידרג אותה והחליט שגם אחרים צריכים ליהנות מהתענוג.

לסיום קיבלנו קפה שחור שהצליח להחזיר אותנו לפוקוס, והזמנו "בלה דונה", שהוא קינוח מדהים עם קרם שוקולד לבן, שבבי פקאן סינים ומעל הכל ציפוי גנאש שוקולד מריר (20 ₪).
יצאנו משם מלאים ומאושרים, וידענו לבטח שנשוב בימים גשומים וקרים. לאכול את ה"מחמר" המפורסם ושלל הסלטים הטריים.

חשבון בבקשה:
פרגית ממולאת (50 ₪)
קבב על האש עם צנובר (55 ₪)
בלה דונה (20 ₪)
*הסלטים כלולים במנה העיקרית, סועד שלא מזמין מנה, ישתתף ב-25 ₪ או 15 ₪  לילד.
סה"כ: 125 ₪

* כתבה פרסומית
 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי