יצאה מגדרה

שני. שעת ערב. מחר נפרדים מ- 2013 ומזדקנים בשנה נוספת. כשחושבים על זה, אנחנו מזדקנים המון. ביום הולדת, בסילבסטר, בראש השנה, ביום הנישואין, בימי ההולדת של הילדים. יש המון נקודות ציון כאלו בלוח השנה שממחישות לנו שהזמן לא עוצר עבור אף אחד. הכל כבר ידוע, הכל כבר מוכר ומשנה לשנה, קשה לנו יותר להיות מופתעים מחוויות חדשות כי כבר ראינו, כבר ניסינו, כבר טעמנו. ודווקא אז, זה קורה. 

 

דווקא אז, משום מקום, מצליחה לבוא החוויה הקולנירית (מהסוג הטוב ביותר בעיניי) שמשאירה אותי מופתע, מחויך. חוויה מהסוג שגורם לי לזמזם את השיר ״סימן שאתה צעיר״ ולגלות כל פעם מחדש שחוץ מהפזמון אני לא זוכר אף מילה. אז אולי בעצם עוד לא חוויתי הכל? אולי עוד מסתתרות להן בפיתולי סמטאות צרות, בערים נידחות, מסעדות קטנות קטנות עם נשמה גדולה וטעם ענק? מסתבר שכן. ביום שני השבוע, אם כן, ביקרתי באחת כזו - מסעדת צ'ורסקו.

 

גיסי ליאור ואני עושים דרכנו למסעדת צ׳ורסקו בגדרה. גדרה, למי שהקו הירוק עובר אצלו במחלף לה- גווארדיה, שוכנת דרומית לרחובות, כלומר חצי שעה מתל אביב. מעט קשה למצוא את מסעדת צ׳ורסקו במיקומה הפסטורלי אם לא התכוונתם לכך, אך בהחלט שווה להתאמץ. בית מעוצב שהוסב למסעדה הבנויה חללים חללים וכולם מלאים עד אפס מקום. אזכיר שוב: יום שני בשבוע. אזכיר שוב: גדרה. ליאור ואני מחליפים מבט משתאה שפירושו: מה לעזאזל קורה פה?! הרי המקומות הכי טרנדיים בתל אביב לא מלאים עכשיו עד אפס מקום. אני מתחיל להיות סקרן. מאד. 

 

לראשונות לקחנו את מנת הקרפצ׳יו סינטה (46 ₪) ומנת סביצ׳ה סלמון חתוך גס (42 ₪). הקרפצ׳יו הגיע ראשון ואיתו, הגיעה ההארה המתבקשת. לא היה צורך להמשיך משם הלאה כדי להבין את סוד הקסם שמביא לצ׳ורסקו כל כך הרבה קהל. זה נקרא דיוק, מקצוענות, הקפדה ואנינות. הקרפצ׳יו הגיע חתוך דק כנייר ותובל בשמן זית עדין ובבלסמי. מושלם. הסביצ׳ה שהגיע מיד אחריו היה חתוך גס במידה שגרמה לנו להתענג על כל ביס סלמון. היתרון של החיתוך הגס טמון בכך שטעם הסלמון לא נבלע ברקע הירקות שעוטפים אותו ולא חוסה בצילו של רוטב החלפיניו המצוין המעטר אותו. כל ביס סלמון נא מורגש היטב במלוא וורדרדותו. ככה עושים סביצ׳ה. ככה עושים קרפצ׳יו. ככה מרגישה מסעדה מוצלחת. 

 

כשאנו מבוסמים מעט מהלמברוסקו (22 ₪ לכל כוס) והרבה יותר מההכרה שהיה כל כך שווה להשקיע שעה על הכביש, הגענו לעיקריות. ליאור עם אנטרקוט 300 גרם (112 ₪) ואני עם פילה בקר 250 גרם (119 ₪). שנינו עם סלט ירוק בצד כתוספת. בתוספת של 20 ₪ נוספים יכולתי לקבל עם הפילה גם כבד אווז. העורק הראשי שלי סימס לי ״לא״, אז ויתרתי (בצער רב). האנטרקוט, כפי שטען מראש השף איתמר, משויש היטב. לא אגזים אם אספר לכם שכמעט יכולתי להבחין בליאור דומע מהתרגשות כשטעם את הביס הראשון. הפילה שלי הגיע עשוי בקפדנות דתית כמעט - במרכזו ריבוע בוורוד פוקסיה בוהק. אין מילים. בלב כבד ויתרנו על הקינוח, למרות שאלו נראים מבטיחים מאד בתפריט ועם הסטנדרטים של צ׳ורסקו אני משוכנע שגם היו מקיימים. 

 

אין ספק שמסעדת צ'ורסקו בגדרה החליטה להגדיר מחדש את הקולינריה המקומית ונראה שגדרה -  יוצאת מגדרה. ליאור ואני סיכמנו, שאם כך ייראו כל נקודות הציון הקלנדריות שגורמות לנו להזדקן, נעשה זאת בכיף גדול.  

 

קרפצ׳יו סינטה - 46 ₪

סביצ׳ה סלמון חתוך גס - 42 ₪

למברוסקו - 44 ₪ (22 ₪ לכוס)

אנטרקוט 300 גרם - 112 ₪

פילה בקר 250 גרם - 119 ₪

סה"כ - 363 ₪ להפתעה קולינרית מחוץ לתל אביב
 

 
*כתבה פרסומית.