סיפור עם סוף טוב

ירושלים, סתיו 2013. הקרה יורדת על העיר בשעות הערב. זוגות, תיירים וצעירים חובשי כיפות בחולצות משובצות מסתובבים בנחלאות העיר הקסומה. אנחנו מגיעים לירושלים מתל אביב, כששום דבר לא מכין אותנו לקור המקפיא המאפיין את עיר הבירה. את החורף אפשר להריח מקילומטרים אבל אנחנו מטיילים בנחלת שבעה המהפנטת, חדורי מטרה להגיע לבית הקפה/מסעדה/חנות ספרים השוכנת בין הסמטאות, כיאה למוסד ירושלמי אותנטי. מאות ואולי אלפי ספרים מונחים על מדפים בכל פינה, קירות  אותנטיים חמימים, רצפה מאוירת, כסאות עץ מבית סבתא, רעשי הסכו"ם והשיחות של יושבי המסעדה, תורמים כולם לאווירה השונה והמיוחדת שאופפת את המקום, שנראה כמו מרתף סופרים מהמאה ה 19.

פתח דבר
מצוידים במצב רוח טוב ולבוש חם וארוך שבמקרה היה ברכב, בחרנו לשבת במרפסת המחברת בין שני החללים המרכזיים. דיון ער על החיים התנהל בשולחן שליד ונראה שהגבר ניסה להביע את דעתו אך שלושת הנשים שסעדו איתו היו בטוחות יותר בדבריהן. אני לא נוטה לחפש בצלחות אחרים אך לא יכולתי שלא להקשיב לחלק מדבריהם. בינינו, הגבר לא היה עקשן מספיק. חזרתי להקשיב לחוויותיו של חברי הטוב שחזר באותו הבוקר מטיול ירח דבש במדינת השמש והגשם – תאילנד. אם רק היה יודע שינחת לקור הירושלמי.

המלצרית הגישה לנו שני תפריטים, אחד ישן שנכרך בעטיפת ספר והשני - תפריט חדש ומנוילן שעדיין נמצא בשלבי בנייה. "יש לנו שף חדש" הסבירה בהתרגשות המלצרית. שני חצאי בירה עושים דרכם לשולחן והערב מתחיל.

העלילה
מזג האוויר תרם רבות לבחירתנו במרקי דוד (36 ₪) - קומבינציה של שלושה מרקים משתנים, המוגשים בכוסות לצד ממרח זיתים ולחם. "נפלנו" על יום בו מרקי היום היו מרק עדשים ודלעת, מרק ירקות שורש ומרק אפונה. הרבה ירוק, הרבה חם, הרבה טעים. מי שיסתכל בתפריט יבין מיד שאין חלוקה בין ראשונות לעיקריות אלא בעיקר בין סוגי המנות המוגשים במסעדה. לצד מרקי דוד בחרנו במאפים שהשתלבו בהרמוניה מושלמת - קראס זעתר ממולא בגבינות ובצל לצד סלט סלק ואגסים (59 ₪). למרות מגוון הטעמים על השולחן השילוב ביניהם היה סינרגטי בדיוק כפי שחשבתי. מעטים המקומות שיכולים לנפנף בעובדה שטובי הסופרים בארצנו דרכו בו בזה אחר זה ופרסו את משנתם בפני הסועדים. בתמול שלשום, מתקיימת אחת לשבוע הרצאה/ ערב תרבות/ הקראת שירה וסיפורת בהנחיית מובילי דעה מכל התחומים.

דוד ארליך, בעצמו סופר ועיתונאי, ייסד את המקום ויצר סביבו קשת מבקרים מזדמנים וקבועים. מדתיים ועד תושבי מזרח ירושלים, מתיירים דרך מקומיים, מחובבי תרבות ושעת ספר דרך סופרים מובילים, כולם שם, ללא הבדלי דת, גזע, צבע עור, מין ולאום. חזרה לאוכל. לעיקריות ביקשנו לחלוק מנת פילה דניס (86 ₪) ובלזניה חצילים וגבינות ברוטב בשמל (59 ₪). המנות הגיעו בליווי סלט השוק ואילו הדג בליווי תוספת לבחירה, אנחנו בחרנו בתפוח אדמה האפוי. נראה כאילו מישהו במטבח תיזמן במדויק את צליית הדג, שלא יתפרק ולא יתייבש והוא הוגש באסתטיות מופלאה על מצע עדשים במרקם נימוח. באשר ללזניה, בכל פעם שאני מזמין לזניה אני מתפלל שיגדילו במטבח וימתינו עם הלזניה עוד כמה רגעים בתנור עד שקצותיה ייצרבו וישתזפו. תפילותיי נענו. אושר.

סוף דבר
מזג האוויר המשיך להקפיא את עצמותינו אז בחרנו לעבור פנימה, למקום בו כפות ידיי יוכלו לתפקד בזמן שאני סורק את מדפי הספרים המסודרים לפי ז'אנרים. בין לבין אני מוצא גלויות המספרות על שעבר ועוד יעבור בתמול שלשום ומבטיח לעצמי שאגיע לפה בביקוריי הבאים בעיר.

המלצרית ניגשת עם תפריט הקינוחים ומציעה את "פאי נבו ועופרי" (33 ₪) על שם התאומים של מייסדי המקום. מדובר בפאי שוקולד בלגי וקרם אגוזים בשילוב קרם נוגט המוגש חם ובהחלט מחמם. אני מוכן להישבע שראיתי מבט של אהבה בעיניו של חברי. לא אליי, לקינוח. בנימה ספרותית זו, חתמנו את הערב בביקור קצר בכותל, כשבקשתי (או אחת מהן לפחות) הייתה, שאמשיך ליהנות ממה שיש לחיים הללו להציע לי. הגעתי הביתה למרכז ועשיתי מקלחת חמה להחזיר לגוף את הטמפרטורה שנשארה אי שם בירושלים.

חשבון בבקשה
חצי בירה - 56 ₪ (28 ₪ אחת)
מרקי דוד - 36 ₪
סלט סלק ואגסים - 59 ₪
פילה דניס - 86 ₪
לזניה חצילים וגבינות ברוטב בשמל - 59 ₪
פאי נבו ועופרי - 33 ₪
סה"כ - 329 ₪

*כתבה פרסומית.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי