שטן או מלאך?

להיות או לא להיות
והנה שוב עולות השאלות המהותיות של החיים כשמדובר בארוחות רחוקות מהעיר הגדולה; כמה שווה לנסוע בשביל ארוחה ראויה? עד כמה משתלמת הארוחה כשהדלק עלול להיות לפעמים יקר יותר מהעיקרית? ובכן, השבוע הזדמן לי להרהר בסוגיה הגסטרונומית הרת הגורל עם אשתי, בעוד אנו עושים את דרכנו בשעת ערב למסעדת דיאבלו ברעות.

לשוכני בועת גוש דן המאותגרים גיאוגרפית אספר כי רעות שוכנת 30 דקות מתל אביב על כביש 443 בצמוד למודיעין. אסוציאטיבית ואולי בעיקר מפאת חוסר היכרותי, נתפסה אצלי רעות כדוגמה לחיים הטובים, המרווחים ובעלי האוויר הנקי. הסיבובים עם הרכב בשכונות המפוארות בחיפוש אחר מסעדת דיאבלו המחישו את צדקתי. רישפון, עם הרבה פחות לחות.

הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות
דיאבלו ממוקמת מזה 7 שנים במתחם הקאנטרי של רעות, אך חדשה ומתוחזקת לתפארת. עוד לפני שהתיישבנו החלפנו אני והיפה שאיתי מבט שאומר: "נראה שהנסיעה הייתה שווה. המקום משדר יוקרה ושמירה על סטנדרטים גבוהים וכאשר אלו מופיעים בעיצוב ובתחזוקה, הם לרוב מוצאים את דרכם גם לצלחת". כן, אנחנו מדברים במבטים בלבד כשצריך. עוד הספקתי לראות אותה נוזפת בי עם עין שמאל על כך שלא קיפלתי כביסה, אבל עשיתי את עצמי לא שומע. התיישבנו כשמלצר חייכן ניגש עם תפריטים שרק אוששו את הרושם הראשוני. אם לשפוט לפי התפריט, נדמה שדיאבלו ממצבת את עצמה כמסעדת שף בסטנדרט הגבוה ביותר, עם מנות דוגמת ניוקי שרימפס או ספגטי וונגולי ורשימת ספיישלים מתחלפים פרי יצירתו של השף.

סעודה ראשונה
פתחנו במנת "מבעבע" (33 ₪) עבורי, שהתגלתה כמרק בשר עם שעועית אדומה וירקות שורש בעוד היפה ביקשה סלט כפרי (44 ₪), עם מלפפון, מיקס סוגי עגבניות שרי, עגבניות מיובשות בתוצרת עצמית, שני סוגי זיתים, פטריות כבושות, גבינת פטה ואורגנו. לצד אלו ביקשנו גם לטעום את הפרנה (לחם מרוקאי אפוי עם מטבלים - 16 ₪). אפילו פריק מרקים כמוני לא ציפה לחוויה יוצאת דופן כזו – המרק היה בטעם ובמרקם עשיר במיוחד וחתיכה גסה של פרנה בפנים, ספגה לתוכה בדייקנות מדעית ממש את תמצית הטעם של הנוזל העשיר הזה. תענוג צרוף לערב קריר של מבואות ירושלים.
הסלט המצוין אף הוא, נדמה שנרקח בקפדנות המשווה לו טעם מיוחד על אף החיתוך האיטלקי הגס ודיאבלו מתגלה, אם לשפוט לפי הראשונות, כחוויה חיובית בהחלט.

סעודה שנייה
המשכנו באוסובוקו עגל על מצע ריזוטו חיטה (84 ₪) בשבילי ופילה בורי על מצע ריזוטו לימונים, פפריקה וקונפי שום בשבילה (82 ₪). המנות הגיעו בזריזות יחסית ועוד לפני שאגע בעניין הטעם, כדאי לתת את הדעת לעניין המחיר. שתי המנות הללו הן בגדר מציאה של ממש ובקלות יתומחרו במדינת תל אביב ב- 20% יותר לכל הפחות, רק על פי פירוט המרכיבים וגודלן המכובד. בגזרת הטעם מדובר כבר על מחדל תמחורי של ממש כשכל אחת משתי המנות לא הייתה מביישת מסעדת שף מהטובות בארץ, ולפיכך כבר היה מוצמד אליה תג מחיר תלת סיפרתי שערורייתי. האוסובוקו העביר בי רטט של התרגשות מטעם מתקתקות הבלסמי שצומצם בעדינות, הבורי היה עסיסי ונימוח והריזוטו שתחתיו עטה ניחוח לימוני מורגש. מכל המקומות דווקא ברעות. מי היה מאמין.

השאלה בנוגע לעליונות מנה אחת על אחרת הוכרעה ללא מאמץ לטובת האוסובוקו. והמרק המבעבע העשיר. ולחם הפרינה. בעצם, לא היו החמצות בדיאבלו והעובדה הנדירה הזו כשלעצמה, מספיקה לי על מנת להכתיר את המקום הוותיק, אחר כבוד, כמנצח הגדול של הערב. הכתרת מנה בודדת לגולת הכותרת הקולינארית של הארוחה הזו תעשה עוול לחוויה הכוללת המעולה שקיבלנו.

סוף דבר
דילמת הנסיעה למרחק לצרכי גרגרנות הוכרעה בנוקאאוט מוחץ בכל הקשור לדיאבלו וסיכמנו את החוויה ככזו שחייבים לחזור עליה. ככל הנראה אפילו מאוד בקרוב.

חשבון בבקשה
מרק מבעבע 33 ₪
סלט כפרי 44 ₪
לחם פרינה מרוקאי 16 ₪
אוסובוקו טלה 84 ₪
פילה בורי 82 ₪
2 מים מינרלים 20 ₪
בסה"כ - 279 ₪ לפני שירות.
 

*כתבה פרסומית

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי